כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מסמכים

רשמיים | לא רשמיים

הצהרת אנאפוליס (27.11.2007)

בועידת אנאפוליס שנערכה בארה"ב בסוף 2007 השתתפו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ונשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש. מטרת הועידה הייתה לנסות ולהניע מחדש את תהליך השלום במטרה להגיע להסכם קבע בתוך שנה. לנוסח ההצהרה המלא כנס כאן.

מסמך "מבחני הביצוע" (2007)

את המסמך כתבו המתאם הביטחוני האמריקאי הגנרל קית דייטון, שגריר ארה"ב בישראל דיק ג'ונס, והקונסול במזרח ירושלים ג'ק וולאס, והוא קיבל את אישורה של שרת החוץ האמריקאית, קונדוליזה רייס.
על פי מסמך "מבחני הביצוע", שהגישה ארה"ב לישראל ולרשות הפלסטינית בסוף אפריל 2007, ישראל תעניק לפלשתינאים יותר חופש תנועה תמורת צעדים לשיפור הביטחון בשטחים. לפי המסמך, המפרט לוח זמנים מוגדר לכל סעיף, ישראל אמורה להרחיב את פעילות מעברי קרני, כרם שלום ורפיח ברצועת עזה; להסיר מחסומים בגדה; ולאפשר תנועת שיירות בין הגדה לרצועה. הרשות הפלסטינית, בעיקר כוחות הביטחון שלה, נדרשים להפסיק את ירי הקסאמים, למנוע הברחות נשק, ולהכפיף את כוחות הביטחון לסמכות יו"ר הרשות.  שני הצדדים נדרשים להקים מחדש את מפקדות התיאום והקישור בגדה.

מפת הדרכים (2003)

תוכנית "מפת הדרכים" מציעה פתרון הדרגתי, רב-שלבי ורב-שנתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפיקוח ובסיוע ה"קוורטט" (הגוף הבינ"ל שמורכב מארצות הברית, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה) ובה יעד ליישוב סופי וכולל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד שנת 2005.
עיקריה הם: הכרה הדדית בין ישראל והפלסטינים, מאבק רציני ויעיל של הרשות הפלסטינית בטרור,רפורמה מדינית ודמוקרטיזציה של הרשות הפלסטינית, הקפאת כל הבנייה בהתנחלויות ופירוק מאחזים שהוקמו לאחר מרס 2001, הפסקת תקיפת אזרחים לרבות גירוש והריסת בתים ותשתיות, סיוע בנירמול חיי הפלסטינים לרבות סיוע הומניטרי ונסיגה ישראלית משטחים שנכבשו אחרי פרוץ אנתיפאדת אל-אקצא. יעדה הסופי של "מפת הדרכים" הוא להביא את הצדדים לדון ולחתום על הסדר הקבע, שיביא ל"סיום הכיבוש הישראלי שהחל במלחמת 1967", ויהווה הסכם שלום אמיתי וסופי בין הצדדים, מתוך תקווה שהסכם זה יוביל להכרה של כל העולם הערבי בזכותה של מדינת ישראל להתקיים.


יוזמת השלום הערבית (הצהרת ביירות 3/2002)

"יוזמת השלום הערבית" אושרה לראשונה בועידת הליגה הערבית ב- 3/2002 ואושררה בועידת הליגה הערבית ב- 3/2007 בריאד. היוזמה הינה מתווה כללי לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. על פי היוזמה מדינות ערב יכוננו יחסים נורמליים עם מדינת ישראל ויראו את הסכסוך עימה כבא אל סיומו בתמורה לנסיגה ישראלית לגבולות ה- 4 ליוני 67', מציאת פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים והסכמה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה שבירתה מזרח ירושלים.

תכנית טנט (2001)

תוכנית טנט, תוכנית מדינית-בטחונית ביוזמה אמריקנית שנועדה להשיג הפסקת אש בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינאית. בעקבות הסלמה בשטח והיעדר תנאים ליישום המלצות דו"ח מיטשל, אחרי פרסומו באפריל 2001, 
שיגר בוש לאזור את ראש הCIA - ג'ורג' טנט, על מנת שינסה להרכיב תכנית ליישומן.
ב- 8 ביוני הציג טנט תכנית אמריקנית להפסקת אש, אותה קיבלו הצדדים: התכנית מפרטת 6 נקודות עיקריות: 1 . חידוש השת"פ הביטחוני בדרג גבוה. 2. נקיטת צעדים מיידיים ע"י שני הצדדים לסיכול כל הפרה של הפסקת
האש. 3. הצדדים ישתמשו בוועדה הביטחונית להעברה הדדית ולצד שלישי (ארה"ב) של כל מידע מודיעיני על פעילות טרור בשטח אחד הצדדים. 4. הצדדים יפעלו באגרסיביות נגד כל גורם המייצר אלימות משטחם. 5. שבוע לאחר חידוש השת"פ הביטחוני, יגבשו שני הצדדים לוח זמנים מוסכם לנסיגת צה"ל לקווי 28 בספטמבר 2000. 6. שבוע לאחר חידוש השת"פ הביטחוני, יגבשו שני הצדדים לוח זמנים מוסכם להסרת הסגרים ולצמצום מחסומי הדרכים, עד למינימום הנדרש לצורכי הביטחון של ישראל.

דו"ח מיטשל (2001)

דו"ח מיטשל הינו מסמך שהוכן ע"י ועדה המורכבת מנציגים בינ"ל בראשות הסנאטור האמריקאי לשעבר ג'ורג' מיטשל. הכוונה להקים ועדה זו הובאה בדבריו של ביל קלינטון בועידה הבינ"ל לענייני השלום המזה"ת, שהתכנסה בשארם אל-שייח' באוקטובר 2000 אחרי אי-הצלחת המו"מ הרשמי בקמפ-דיויד.
דו"ח מיטשל עסק בהבנת הגורמים שהביאו לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצא, ובהסקת מסקנות שיאפשרו את חידוש המו"מ. הדו"ח, שפורסם באפריל 2001, קרא לנקוט פעולה בשלוש רמות: א. הפסקה מיידית של האלימות. ב. השבת האמון ע"י פעילות הרשות הפלסטינית לסיכול הטרור והקפאת הבנייה בהתנחלויות, לצד צעדים בוני אמון אחרים. ג. חידוש המו"מ.

הצהרת טאבה (2001)

הצהרת טאבה מהווה סיכום של השיחות שניהלו צוותי המשא ומתן הישראלים והפלסטינים בטאבה בינואר 2001 בניסיון להגיע להסכם קבע לפתרון הסכסוך.

מתווה קלינטון (2000)

המתווה הינו הצעת קווים מנחים לפתרון קבע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני שנמסרו בעל פה על ידי הנשיא ביל קלינטון למשלחות המן"מ הישראלית והפלסטינית. קלינטון פרט את המתווה לפתרון הסכסוך אחרי קיום המו"מ בקמפ דיויד (7/2000) ולפני המשא ומתן בטאבה (1/2001), תוך שקבע כי הצדדים, הישראלי והפלסטיני, לא יכולים לבקש לערוך תיקונים לגביו, אלא עליהם לקבלו או לדחותו.
מתווה קלינטון כלל ויתור פלסטיני על זכות השיבה, ויתור ישראלי על ריבונות בהר הבית, אם כי הייתה אמורה להישאר בעלות סמלית ישראלית כלשהי באתר, חלוקת ירושלים והעיר העתיקה, והקמת מדינה פלסטינית עצמאית על מרבית השטחים, למעט גושי ההתיישבות הגדולים (מעלה אדומים, אריאל וגוש עציון), שיסופחו לישראל. על פי ההצעה תכלול מדינת פלסטין כ- 96% משטח יהודה ושומרון וכ-80% מהמתנחלים ישארו בריבונות ישראל, ובתמורה ישראל תוותר על שטח מסוים בתחומי הקו הירוק.