כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ידנו מושטת לשלום?

שלמה גזית, "מעריב" (26/09/2006)

אין קל מלהכריז, שוב ושוב, "ידנו מושטת לשלום!". חוזר על מנטרה זו כל ראש ממשלה בישראל בנאום הבכורה שלו בכנסת או בסקירתו המדינית בפתח המושב. מאז מלחמת ששת הימים חלפו כמעט 40 שנה ולהוציא שלוש אפיזודות חריגות, נשארת היד "מושטת" ואילו התהליך המדיני נותר בהקפאה עמוקה. מה היו שלשת החריגים? דומה כי ניתן להסיק מהם מסקנות מאלפות. 

החריג הראשון: המגעים החשאיים שהיו לממשלת ישראל עם בית המלוכה ההאשמי. נדרש אומץ לב מצדו של המלך חוסיין לקיים מגע זה. חשיפת קשריו עם ממשלת ישראל היתה עלולה לעלות לו בשלטונו ובראשו, אולם הסוד- למרבה הפלא- נשמר. ירדן נותרה מחוץ למעגל הלחימה ב- 1973 וחתמה על הסכם השלום ב- 1994. 

החריג השני: השיחות החשאיות שקיים שר החוץ של ישראל, משה דיין, עם המנהיגות המצרית. סימנים ברורים על הנכונות המצרית להגיע לשלום עם ישראל התגלו מיד עם סיום מלחמת יום הכיפורים, אולם נדרשו ארבע שנים, עד למהפך של 1977. משה דיין מונה לשר החוץ בממשלת בגין בתנאי מפורש כי תינתן לו יד חופשית לחפש אפיקי שלום. המו"מ החשאי והישיר שניהל הוא שיצר את התנאים שהביאו לביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים בישראל.

והחריג השלישי, היה המו"מ החשאי שקיימה ישראל עם הנהגת אש"פ בתוניס. 

ב- 1985, בעת שכיהנתי כמנכ"ל הסוכנות היהודית, זימן אותי ראש הממשלה מר שמעון פרס והטיל עלי- יחד עם יוסי גינוסר, איש השב"כ- לנהל שיחות עם נציגיו של יאסר ערפאת. לא היה לי כל מעמד פורמלי במערכת הממסדית, להפך- בנמקו את הבחירה בי הנמיק פרס את יתרוני הגדול- ניתן, אם יהיה צורך בכך, להתכחש לי לחלוטין, ניתן יהיה לטעון כי השיחות שאקיים הן על דעתי האישית בלבד. שיחות אלה נקטעו באיבן, משחלפו שתי שנותיו של מר פרס כראש ממשלת הרוטציה. 

היום, יותר אולי מאי פעם, חייבת ישראל לשוב לשולחן המדיני. המנטרה של "מפת הדרכים" ושל שלושת התנאים התנאים שמציבה ישראל קודם שנשב לשולחן המו"מ מבטיחה דריכה במקום, מבטיחה כי לא נתקדם בתהליך, ובהיעדר תהליך- מבטיחה במוקדם או במאוחר עימות צבאי.

זו השעה בה ייבחן מר אולמרט כראש הממשלה. כלום יבחר בדרך הקיפאון או שילך בדרך מורו ורבו, מנחם בגין, ויחפש לו את משה דיין שלו, את האיש מתוך הממסד או מחוצה לו, אשר יבקש נתיבים חדשים עם ההנהגה הפלסטינית, עם ההנהגה בדמשק או אף עם פואד סיניורה הלבנוני.

בל נחזור על הנוסחה המוכרת של "ידנו מושטת לשלום". זהו מתכון המוביל לשום מקום. דרושה יוזמה מדינית ויוזמה מדינית כזו- אם תבשיל- תשנה בין יום גם את מעמדה המפגר של הממשלה בדעת הקהל.