כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עבד אל-מג'יד סויילם, "אל-איאם": האם רייס השיגה את ההבקעה לה מצפים?

(09/11/2007)

"האם רייס השיגה את ההבקעה לה מצפים?", מאת: עבד אל-מג'יד סויילם, "אל-איאם"

(תרגום- מטה יוזמת ז'נבה)

בהסתמך על מקורות שונים, ביניהם המקורות הישראלים, הרי שקונדוליסה רייס אולי כבר השיגה הבקעה גדולה באופן של הסכמה פלסטינית לויתור על עקרון השגת תאריך יעד לסיום המו"מ תמורת מה שאפשר להגדירו כויתור ישראלי על עקרון הסירוב ללוחות זמנים.

על פי הפרטים, נראה כי ההנהגה האמריקאית הגיעה עם שני הצדדים לנוסח מוסכם או מאוזן בין שתי העמדות- הפלסטינית והישראלית- מבחינה פורמלית, ובו בזמן השאירה את תמיכתה המלאה בעמדה הישראלית מבחינת המהות והתוכן.

העמדה הפלסטינית הבסיסית מייחסת חשיבות עליונה לקביעת תאריך היעד, אפילו אם ע"י סימון "קו סיום". כלומר הפלסטינים שואפים דרך עמדה זו לקדם דיון אינטנסיבי לגבי כל סוגיה מסוגיות הסכם הקבע. עניין זה הפך לכזה שאין לוותר עליו, עד שיתאפשר לצדדים לפתוח ישירות אחרי הועידה במו"מ רציני, שיש לו בסיס ומובן, ושאינו רק כוונה או רצון למו"מ. העמדה הפלסטינית הדגישה ביותר מהזדמנות אחת את חשיבות לוחות הזמנים המחייבים. ללא לוחות זמנים מחייבים תהיה חזרה לנקודת ההתחלה בכל פעם שתתגלה מחלוקת לגבי שאלה זו או שאלה אחרת מסוגיות הסכם הקבע. לוחות זמנים ימנעו מצב של עצירת המו"מ וניסיונות של השתמטות ממנו ע"י דחיות והשהיות; הם ימנעו מצב בו המו"מ הופך לשבוי של השיקולים הפנים מפלגתיים הישראליים, וללחצים שחשופה להם ממשלת אולמרט, כדי שלא נחזור על ניסיון המו"מ של העבר.

נראה שארה"ב ביקשה מהצד הפלסטיני להסכים לגיבוש הצהרה כללית, ולדילוג על קביעת תאריך היעד בתמורה לכך שההצהרה תעסוק בסוגיות הסכם הקבע, והגדרתן ככותרות של המו"מ הקרוב, שיפתח ישירות לאחר נעילתה של הועידה, באופן שסיומו של מו"מ זה יהיה לפני סוף 2008 (כלומר לפני תום כהונת בוש). הפלסטינים מחשיבים מועד זה בבחינת לוח זמנים שעונה על מבוקשם, ורואים את הנסיגה הפלסטינית הזו לגבי קביעת תאריך היעד כמקבילה לנסיגה הישראלית בעניין עקרון לוחות הזמנים.

עוד על סמך הפרטים, נראה שארה"ב תהפוך את נוסח הועידה למנגנון בינלאומי שייפגש באופן תקופתי, ותנבע ממנו ועדת מעקב שתפקח על מהלך המו"מ. כמו כן ארה"ב תכוון ותשגיח על התהליך. נראה גם שהנשיא בוש יזכיר את הדברים האלו במילות הפתיחה שלו בועידה, באופן שיכלול את הגולן כסוגיה מסוגיות הסכסוך הערבי-ישראלי, כסוגיה הבאה שיש לפתור וזאת מבלי להכניס אותה לתוך הדיונים בועידה. עוד נאמר שסוריה תוזמן בעיקר היות והיא זו הקשורה לעניין הגולן, ולא בשל היותה חברה בועדת המעקב הערבית. אם נכונות הידיעות האלו, שמקורות מספר החלו לאשרן, הרי שרייס השיגה עבור ישראל שלוש מטרות ראשיות:
א. אי-קביעת תאריך יעד ייתן לישראל הזדמנות לשנות את בסיס המו"מ. ישראל תשאף לגזור מהנוסחים את מה שמאפשר לה לקבל את הלגיטימציה הערבית והבינלאומית, אך היא למעשה היא תתנגד להם באופן שהבסיס החדש יהפוך לבסיס היחיד. כך היא תהפוך את הלגיטימציה הבינלאומית והערבית להקדמה, כזו החוזרת על עצמה בשירים. כמו כן אי-קביעת תאריך יעד, אפילו אם ינסה צוות המו"מ הפלסטיני להתקומם נגד ניסיונות ישראל, משמעו כי הצד הישראלי חודר לתוכן מסמך הערבויות האמריקאי לישראל, כדי שזה יתוסף ללגיטימציה הערבית והבינלאומית, ובכך תשיג ישראל את המטרה עצמה, שהיא שינוי המו"מ.
ב. המטרה השנייה שהשיגה רייס לישראל היא הפיכת לוח הזמנים המחייב למועד בלבד, והפיכת המועד להבטחה למועד, והפיכת ההבטחה לתקווה ולשאיפה. זה מה ששולל בפועל את עיקר השאיפה הפלסטינית לקיומם של לוחות זמנים. לוחות הזמנים יכולים להפוך לחזון שיתווסף לחזון הנשיא בוש של שתי מדינות. לוחות זמנים יכולים לעשות מהחזון מטרה עבור הממשל הזה או עבור הממשל שיבוא אחריו, אחרי שייקח את הזמן ללמוד, לבחון ולבדוק את הנסיבות המתאימות.
ג. המטרה השלישית היא שלישראל יתאפשר, בהסתמך על מה שניתן לצפות, לנהל את המו"מ על בסיס הביטחון הישראלי ראשית כל, וזאת מפני שסוגיית הסדר הקבע כולה וללא יוצא מהכלל היא סוגיית ביטחון ישראלי מהדרגה העליונה. ישראל סוברת שהביטחון הלאומי הוא סוגיה קיומית מקיפה, וכי לא יתאפשר להגיע לאיזשהו פתרון אמיתי ובר קיימא, אלא אם יקבל הצד הפלסטיני בכניעות מלאה את יישומיו ומטרותיו כולל הפרטים המדוקדקים ביותר של שיקולי הביטחון הישראלים. ישראל כוללת בתוך זאת, ואולי לפני כל זאת, את הנצחת השלטון הביטחוני הישראלי על השטחים הפלסטינים, ופיקוח על גבולותיה הימיים, היבשתיים, האוויריים ונקודות הרציפות הגיאוגרפית בין כל אלו לבין העולם החיצוני.

באשר לצד הפלסטיני- הטוב ביותר שהוא יכול להשיג הוא הבטחה לגבי הפתרונות שיבואו, והישארות לדבוק בלגיטימציה הרשמית תוך החשבתה כשותף היחיד. הפלסטינים יפעלו להקלת חריפות הבעיות החברתיות והכלכליות, הקלה באחיזה הישראלית בשטחי הגדה, והפיכת הפתרונות להסכמים חלקיים וזמניים, תוך ציפייה לכך שהצד הפלסטיני יסכים לדרך הראיה הישראלית של הפתרון, ואולי (וזו שאיפה קשה להשגה) עצירת ההתנחלויות.

תחת מובן זה, הרי שועידת הסתוו תהווה רווח נקי לישראל והפסד ברור לפלסטינים. המתבקש לאור זאת הוא שנהייה מציאותיים כמה שרק אפשר כך שננסה להפחית מהרווח הישראלי הטהור, באופן כזה שההפסד שלנו יהיה נמוך ככל שניתן. השלב הקרוב נראה כשלב של מאבק הישרדות, כזה העומד להתארך אם לא ייראו באופק שינויים משמעותיים ברמת המאזן העולמי, ומתוך הרמה הזו שינויים במאזן של אזורנו.