כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מה יקרה אם הרשות הפלסטינית תתפרק? יו"ר היוזמה, יוסי ביילין, במאמר דעה לישראל היום

(16/11/2011)

הרשות הפלשתינית נועדה להתקיים עד 4 במאי 1999, המועד שבו היה אמור להיכנס לתוקפו הסכם הקבע. זה לא קרה. באין הסכם, עשויה הרשות להתקיים עד שייחתם הסכם קבע או עד סוף כל הדורות (לפי המוקדם...). מצב זה רחוק מאוד מזה שציפינו לו כשהוחלט ב-1993 שלא להוביל להסכם קבע מיידי וללכת בעקבות הסכמי קמפ דיוויד וועידת מדריד שאישררה אותם אל הסכם ביניים לחמש שנים, שבמהלכו תתקיים ישות פלשתינית זמנית.

לא קבענו מה יקרה אם ישות זו לא תוביל להסכם קבע, וברור שהפלשתינים לא ייתנו יד לכך שמצב זה יישאר לנצח, כשסמכויותיהם מוגבלות, כשהשטח שעומד לרשותם הוא 40 אחוזים מהגדה המערבית וכשלישראל אין תמריץ כלשהו להפוך את הסכם הביניים להסכם קבע שיש לו מחירים ידועים מראש (טריטוריה, חלוקת ירושלים ופתרון סמלי לבעיית הפליטים). על רקע זה יש פלשתינים הטוענים כי יוזמי אוסלו הביאו להסכם שנועד לאפשר לישראל פסק זמן כדי להמשיך לבנות בהתנחלויות ולשלוט בשטח. זו כמובן שטות מוחלטת, אך אין זה מפליא שתיאוריות קשר שכאלו מסתובבות בשטח לאחר שנות תסכול.

רעיון פירוק הרשות והחזרת מפתחות הכיבוש לישראל אינו חדש והוא מועלה כבר שנים על ידי כמה מהמנהיגים הפלשתינים, וד"ר סאיב עריקאת בראשם. הטענה היא שזהו העונש היחיד שיכולים הפלשתינים להשית על ישראל; כי מדובר במהלך חוקי לחלוטין, אין בו אלימות, והוא יחייב את ישראל לממן בעצמה את כל החזקת הגדה המערבית, ולהקים מחדש את המנגנון ששלט בשטחים עד לפני 18 שנה. הוא גם יגביר את לחץ העולם על ישראל לסיים את הכיבוש, ולא יעניק לישראל את האפשרות לטעון שרוב גדול של הפלשתינים נמצא תחת אוטונומיה ולא תחת כיבוש.

הסיבה לכך שרעיון זה לא התממש היא שתוצאתו המיידית תהיה מכה קשה ואולי אנושה לפלשתינים. רבבות עובדי רשות ימצאו עצמם מובטלים, המדינות התורמות יפסיקו את תרומותיהן, ההנהגה תאבד את המעמד המיוחד שלה, ואם זה נכון שמהבחינה הישראלית מדובר במהלך בעייתי ושישראל תצטרך לגרד ארוכות בפדחתה כדי למצוא תשובה, עדיין המחיר הפלשתיני עלול להיות כבד יותר.

אין ספק שהפלשתינים מתעניינים עכשיו באפשרות פירוקה של הרשות יותר מאי פעם. אני שומע היום על האופציה הזאת מפי יותר ויותר אנשים שהתנגדו לה בעבר. מי שהחליט שלא להשתמש באופציה האלימה, מי שלא הצליח באופציה הדיפלומטית, עשוי לפנות בייאושו לאופציה שתכאיב לישראל, גם אם תעלה מחיר פלשתיני גבוה. ברור שהביורוקרטיה הפלשתינית מתנגדת רובה ככולה לרעיון זה. גם ההצעה שהועלתה לאחרונה, שלפיה תפורק הרשות ורק כוחות הביטחון יישארו על מכונם, נדחתה על ידי הכוחות האלו בטענה שבכך יהפכו אותם לצד"ל. מכל מקום - לא הייתי מוציא את אופציית הפירוק מכלל אפשרות במצב הרוח הקיים כיום בהנהגה.

מה תעשה ישראל? אפשרות אחת היא לקבל את המפתחות, להקים מחדש את המערכת של הממשל הצבאי והמינהל האזרחי בשטחים ולהעסיק אלפי אזרחים בניהול המערכת, כמו בשנים שבין מלחמת ששת הימים להסכם אוסלו. קשה לי להאמין שממשלה ישראלית תהיה מוכנה לזה, על כל הלחץ הבינלאומי שיהיה כרוך בכך. אפשרות שנייה היא לכפות על הפלשתינים את שלטונם העצמי כפי שנעשה בנסיגה החד-צדדית מעזה: לסגת מהגדה המערבית ללא הסכם לגבול שייראה בעיניה של ממשלת נתניהו-ליברמן כסביר. כיוון שהגבול הזה כבר סומן מזמן ומדובר בגדר שהקימה ממשלת שרון, לא אופתע אם גם הממשלה הנוכחית תעדיף נסיגה חד-צדדית לתוואי הגדר, המספח שמונה אחוזים מן הגדה המערבית ואינו נוגע בירושלים.

זה יהיה טיפשי כמו הנסיגה החד-צדדית מעזה - כל הפצעים יישארו פתוחים, שום הסכם ביטחוני לא יהיה כרוך בכך, אך זה יהיה עדיף מהישארות בגדה. יש כמובן גם אופציה שלישית: להגיע להסכם שלום מלא - אבל כשמדובר בממשלה הנוכחית, הסבירות לכך קרובה לאפס.

לקריאת המאמר באתר "ישראל היום" לחצו כאן.