כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חסן עצפור, "אל-איאם": האינטרס הישראלי בשלום עולה על אינטרס הצד הערבי

(04/09/2007)

(תרגום מערבית- מטה יוזמת ז'נבה)

הדיון אודות וועידת הסתוו או המפגש הפך לחלק חשוב מהמציאות המדינית העכשווית, מהבחינה הבינלאומית, הערבית והפלסטינית. אין ספק כי כל הסימנים מעידים כי הוועידה (הפגישה) באה וקיימת, והיא לא מיועדת לעסוק בענייני צורה ותוכן כתוב. לכן, ההתעוררות צריכה להיות מופנית לכוון של הנחה מחדש של יסודות ברורים, כדי ש(הוועידה) לא תהווה כישלון מדיני חדש, שעשוי להיות כלי לפיצוץ, במקום שישמש כלי לשינוי. פגישת מדינות ערב בדרג של שרים לפני פתיחת העצרת הכללית בניו יורק היא סימן חיובי, שיתכן כי היא גורם, שמגדיר את הדרך בה עלינו לצעוד במהלכי התנהלותנו מול ההתעוררות המדינית הקרבה. הדברים אמורים בעיקר לגבי האיחוד האירופי ורוסיה, שיש להם אינטרס בהסכמה הדדית עם התנועה המדינית הערבית, שצריכה להוות את המנוף להכנה הנדרשת לוועידת הסתוו.

אולי הסכמת מדינות ערב על מבנה ואופי הוועידה הינה הכרח מדיני, שאין מנוס ממנו ולא יתכן שלא תהיה עמדה מוגדרת בנושא, במקום בו ההסכמה ההדדית המדינית על היסודות, קווי היסוד והמדינות המשתתפות, מבטאת את אחד מעמודי הבסיס החשובים, שאינם תואמים למידת הזלזול האמריקאית באופי העיסוק בשאלה.

צריך להגדיר האם זוהי וועידה אזורית בינלאומית שתדון בשאלת השלום ופתרון הסכסוך הערבי-ישראלי על כל מרכיביו, או לא. האם הוועידה תצטמצם למפגש בין "חלק" ממדינות האזור עם "חלק" מהבינלאומיים לדיון ב"חלק" מצדדי "הסכסוך", בעיקר במישור הפלסטיני-ישראלי? התעקשות מדינות ערב להגדיר את השאלה הזו כשאלה מרכזית יכולה להשיב את חשיבות האחדות והתיאום המדיני בין אותן מדינות, ולחזק בפועל את "הפתרון" הקביל. יתר על כן, משב רוח חדש ל"יוזמת השלום הערבית" היא תנאי לכך. עמידתן של סוריה ולבנון לצד פלסטין וכן מספר ממדינות ערב והאזור הן הכרח שאין בלתו. זאת בתנאי שמדינות ערב, שיקחו חלק בוועידה, יסכימו על כך ש"יוזמת השלום הערבית" היא עמוד התווך של הפתרון המדיני. אין ספק כי סוריה תצטרך לפני כן להשיב את הנורמליזציה ביחסיה עם מספר מדינות ערביות, ולחשב מחדש את התנהגותה המדינית בלבנון, את מערך "הבריתות" האזוריות, שמוסיפות ספק וחשש, בעיקר הברית עם איראן, ויחסיה של סוריה עם לבנון ופלסטין. על סוריה לנהוג כבת ברית עם הלגיטימציה המדינית הבינלאומית, ולא ככוח של "התמרדות ומהפכנות".

כמו כן, הגדרת קווי היסוד של הוועידה, אחרי שתהיה הסכמה לגבי הצדדים שישתתפו בה, היא שאלה מרכזית. "יוזמת השלום הערבית", שהפכה לחלק מהחלטת או"מ של העצרת הכללית, צריכה להיות הבסיס לפתרון המדיני, מפני שהרעיונות האחרים, בעיקר המדובר על "מפת הדרכים", הינם רק כלי עזר ללב הפתרון המדיני להסדר הקבע של הסכסוך. היוזמה המקיפה היחידה עד כה היא "יוזמת השלום הערבית". היא איננה רק רעיונות בהם ניתן לעשות שימוש, כפי שמנסות ישראל וארה"ב להוכיח. זוהי יוזמה מקיפה וכוללת, מציאותית ביותר, והתעלמות ממנה משמעה איבוד אפשרות להגיע לפתרון במסגרת אופק לסיום הסכסוך. יתר על כן, יתכן כי הבריחה מהיוזמה תקדם הופעת סוגים חדשים של התנגשות ועימותים. בריחה כזו תכין את הקרקע לסוגים של התקוממות כלפי הלגיטימציה, ויסודן של בריתות אזוריות, שיאיימו על הסדר המדיני הערבי, לטובת אינטרסים לא ערביים.

הכרחי כי לפני כינוס הוועידה יתקיים מאמץ לסכם על מסגרת ההסכם. צריך להתקדם לעבר קווי היסוד של הוועידה בכוח ובנחישות, בעיקר היות וארה"ב וממשלת ישראל בעלות אינטרס. יתר על כן, שתי אלו זקוקות לוועידה ולהצלחתה יותר ממה שאנחנו ומדינות ערב זקוקים לה. לא יתכן כי נפעל מתוך עמדת "הנחיתות" המדינית, שמאפיינת לעיתים את העמדה הערבית, המתייחסת לשלום כאילו הוא אינטרס ערבי בלבד. האינטרס האמריקאי-הישראלי בשלום עולה על אינטרס הצד הערבי. זו הסוגיה שצריך להבין כעת מתוך עמדה ערבית מאוחדת.

מקצת הצדדים הערביים, בעיקר סוריה, צריכים לחשוב מחדש באופן שורשי על סגנון התנהלותם והתנהגותם המדינית בעיקר עם הלגיטימציה הערבית. על סוריה לחדול מסגנון ה"גידופים" דרך הפגיעה ב"סדר הערבי הרשמי". על סוריה להימנע משימוש בבריתות שמזיקות לסביבה האזורית. עליה להגיע להסכמה עם מצרים, סעודיה, ירדן ופלסטין, שכן זהו השער לבטיחות ולביטחון עבור המשטר הסורי. על הסורים לקשור את ביטחון סוריה בביטחון הערבי ולא בזה האיראני. ניסיונות של דחייה והשהייה מכל סוג שהוא לעולם לא יגנו על המשטר הסורי. נטייתה של הנהגת סוריה לעבר העולם הערבי היא צעד הכרחי לגיבוש ההסכמה הערבית, כדי שהוועידה לא תיהפך לשער לפתרון קבע בלתי ניתן ליישום ולא צודק לסוגיה הפלסטינית, המסתמך על המצב הקיים. או שיהיו שיסתפקו בעמדות של הישענות מדינית על העמדה הישראלית, אף שהם מתנגדים לה ולא מקבלים אותה. הימים הבאים הינם יותר מגורליים. יותר ממכריעים. אלו ימים של עיצוב אופי העמדה האסטרטגית האזורית, שביסודה השאלה הפלסטינית, ששני צידי הסכסוך קרובים לסיכום על "הסכם מסגרת" לגביה, על אף הטלת הספק של גורמים מסוימים.