כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עבד אל-מג'יד סוילם, "אל-איאם": אודות שאלת פירוק הרש"פ

(01/07/2010)

"אל-איאם", 31.6.2010

"אודות שאלת פירוק הרש"פ" / מאת ד"ר עבד אל-מג'יד סוילם

סוגיית פירוק הרש"פ חוזרת מחדש אל השיח הפוליטי.

מה שחדש הוא שהגורם שהעלה את השיח על פירוק הרש"פ הפעם הוא בכיר הנושאיםוהנותנים, ד"ר סאא'ב עריקאת. דבריו הופיעו כסוג של איום או אזהרה אם להשתמשבמילים יפות מבלי לומר שהייתה זו התרעה.

ידוע כי סוגיית פירוק הרש"פ עלתה בזירה הפלסטינית על אותו בסיס של איום זה אועל בסיס מתיחויות שונות. פעם אחת הייתה קריאה גלויה ופעמים אחרות רבות הייתהרמיזה לכך או הטעייה.

העניין החשוב ביותר הוא כי רעיונות פירוק הרש"פ זכו לאותה התנגדות בדרך כלל.מטרתם הייתה ברוב המקרים לקיים דיון על "פצצה" מהדהדת אותה יזרקו בפני ישראלכדי לאלצה לבחון מחדש את הפניית גבה לעולם ולתהליך השלום וכדי שתעצור אתהתנהגויותיה המנוגדות לרוח ולטכסטים של ההסכמים החתומים, ואת התכחשותה המלאהלמה שמתחייב מתהליך השלום.

כלומר, התהליך עצמו היה קרוב יותר לאיום מפניו מאשר לאמונה בתועלתו. ניתן כאןלומר כי הסיבה האמיתית לרעיונות אלו היא הייאוש והתסכול, שהגיעו עד כדי כךשמאבדים את האמונה בתהליך השלום. קיים תסכול כלפי תוצאות שהוליד התהליך ומהנצחתהכיבוש הטמונה בחובו, לצד חיזוק תנועת ההתנחלות וכל הקשור בכפיית "עובדות" עלפני השטח. אין שוני בין המתודה של העלאת סוגיית פירוק הרש"פ בעבר לבין היום, מפני שהסיבה,המטרה וההנחה הינם אותו הדבר.

סוגיית "האיום" הפלסטיני בפירוק הרש"פ ראתה אז ועודנה רואה היום באיום כזרז חזקשיכול להשפיע על העמדה האמריקאית והמערבית לנקוט בצעדים רציניים של לחץ עלישראל, והכרחתה להתחייב כלפי עמדות הקהילה הבינלאומית, הקוראת לקיים תהליך שלוםרציני עם מטרות מוחשיות שיש בהן כדי לסיים באופן סופי את הסכסוך, שמדיר שינהמעיני העולם וגורם לדאגה במרכזיו הראשיים.

אחת ממשמעויות "איום" זה הייתה איום בגלישה לפתרון המדינה האחת – פתרון המאייםלפי דעתם של אלו הסוברים כי יש לפרק את הרש"פ לא רק על המדינה היהודית, אלא עלעצם קיומה בפועל לאורך זמן.

תועמלני פירוק הרש"פ השייכים לזרמים אחרים באופוזיציה בארצנו קוראים לפתרון זהאז והיום בטענה שהרש"פ מהווה מעמסה על תכנית ההתנגדות. אלו סברו וסוברים גםהיום כי קיום הרש"פ מסווה את פני הכיבוש מצד אחד ומגביל את ההתנגדות לכיבושבקרב הציבור והגורמים הלאומיים בו. בדרך כלל קבוצה זו אינה מתעניינת וכלל לאאכפת לה משאלת קיומו של העם הפלסטיני. רובם אינם מאמינים בתהליך השלום, לאמבחינה עקרונית ולא מבחינת הדרך והתוצאות.

פירוק הרש"פ לא יוביל לפתרון המדינה האחת, ולא יוביל לעולם להתרת הרסן עבורתכנית התנגדות רצינית. האיום בפירוק הרש"פ בעבר ובהווה הוא איום ללא כתובת, ללאמטרה אמיתית וחסר תועלת בפועל.

ישנו איום רציני על פתרון שתי המדינות. ישראל היא המקור היחיד לאיום זה. האמצעישל איום זה היא תנועת ההתנחלות ופעולת הייהוד. אין כיום בעולם מי שתומךבמדיניות זו מלבד תומכי הקואליציה השלטת בישראל, גורמים קיצוניים וגזענייםבישראל לצד גורמי השפעה אותם מייצגים קטבי אותה קואליציה וסמליה הראשיים שלהנהגת תנועת ההתנחלות המזוינת בגדה המערבית הכבושה.

פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד הזוכה להסכמה מלאה בכל הרמות ומכל גורמיהכוח וההשפעה בעולם. פתרון שתי המדינות הפך לכותרת השלב הנוכחי והמפתח אליו.פתרון זה הפך למטרה דרך הסכמה לאומית כללית, אזורית ובינלאומית. אין מי שמתנגדלפתרון זה, חוץ מחלק מהמגזרים בעלי עקרונות קדומים, בין אם בישראל או בארה"בובחלק מהמגזרים היהודיים הימניים בעולם.איך, בשם אללה, יכול אדם להפנות גבו לכל הסיוע הזה ולכל אותה הסכמה כוללת, ולכלהמומנטום והתמיכה האלו כדי לדון בפתרון, שברור כי הוא כמו קפיצה באוויר, ללאמטרה, ללא דרך וללא תמיכה ומבלי לבדוק את המהלך ותוצאותיו?

האיום על פתרון שתי המדינות צריך להיות הסיבה הישירה והזרז הישיר לניצול ההסכמההכללית הזו והתמיכה כך שהאיום הישראלי על פתרון שתי המדינות יכניס את ישראללמבוי סתום מדיני, לבידוד כולל ולמצור בינלאומי מסוג חדש.

הדרך המתאימה להתמודד עם ישראל ועם האיום שלה על פתרון שתי המדינות היא על ידיהפיכת הרש"פ למוסד של "עמידה לאומית איתנה" (צומוד וטני), ולמנגנון בונה שיאפשרלחברה את היכולת להתמודד ואת היכולת להמשיך במאבק הלאומי בדרך שתזכה בהסכמהלאומית כוללת, ובסולידריות בינלאומית במסגרת ניהול חכם של הסכסוך. את הדברים ישלעשות על ידי הרחקת ישראל מכל בימה והפיכת המו"מ עימה מכיסוי לאמצעי מאבק בכלהרמות. החשוב מכל להפוך את הסכסוך הזה לפעולה עממית לאומית כללית ורצופה.ישראל היא מקור הייאוש והתסכול, מפני שכל הצעותיה המדיניות, כל שנות ההתנחלותוהייהוד, וכל העובדות שניסתה לכפות על פני השטח עומדים בפרץ רוחות ונמצאים תחתבחינה בינלאומית חסרת תקדים. ישראל נמצאת תחת גינוי בינלאומי ונתפשת כמי שעורךפרובוקציות כלפי הקהילה הבינלאומית וכלפי כל כוחות החופש, השלום והצדק בעולם.

ישראל מדרדרת יומיום בגלל מדיניות האיום בה היא נוהגת כנגד פתרון שתי המדינות.ישראל משלמת מבשרה החי יומיום עבור מדיניות זו. אל תסחפו אחר "הלכידות", שישראל מנסה להראות כיום. אל תלכו שולל בשל "ההסכמה פהאחד" הישראלית, כי נתניהו "מסתפק" בקואליציה שלו. כל זה אינו אלא סופם שלחלומות ישראל והפרקים האחרונים של הסיפור המתועב הזה.לא רק ההתנחלויות מאיימות על פתרון שתי המדינות. לא רק פעולות הייהוד מאיימותעל פתרון שתי המדינות. כל דבר במדיניות הישראלית הוא איום ישיר על פתרון שתיהמדינות, מפני שפתרון שתי המדינות נתפש על ידי ישראל כהצהרה רשמית על הגעתהפתרון הציוני לסופו הטראגי.

ישראל יכולה לדאוג, להתייאש ולמרוט את שערותיה מרוב חרטה, אם היא רוצה. אנחנו,אין לנו מה להפסיד מלבד את הכבלים דרכם אוסרת אותנו. ההסכם יגיע, ואנו נהיהעצמאיים במדינתנו הלאומית, על אף יהירות הכיבוש, על אף כוחו, עריצותו והמציאותשהוא כופה על פני האדמה שלנו, ועל אף כל האיום על ההסכם שמגיע. מה שנדרש היוםהוא העמידה האיתנה, הבניין הלאומי, ולא יריית סיסמאות דמיוניות.