כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אחדות כקרש הצלה

דני רובינשטיין, "הארץ" (03/10/2006)

"אחדות כקרש הצלה"

מאת דני רובינשטיין
פורסם ב"הארץ" ב- 3.10.06

"תנועת החמאס לא תכיר בישראל אפילו אם יהרגו את כל חבריה" - דברי מושיר אל-מסרי מעזה, מראשי התנועה ודוברה בכנס המונים שנערך במחנה ג'באליה לפני יומיים.

אם לא יתחולל שינוי דרמטי, לא נראה שקיים סיכוי להקמת ממשלת אחדות פלשתינית. שני הצדדים, היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) וחבריו להנהגת הפתח, ומהצד השני חאלד משעל, איסמעיל הנייה ושאר מנהיגי החמאס, דבקים בעמדותיהם. הקרע ביניהם הולך ומחריף.

בחינת מטרתן המדינית של שתי התנועות, הפתח והחמאס, מעלה שאין ביניהן הבדלים גדולים. אבו מאזן והנייה הכריזו יותר מפעם אחת הכרזות דומות; שניהם חותרים להקמת מדינה פלשתינית עצמאית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים. ושניהם דבקים בזכות השיבה. אבו מאזן אמנם מדבר על הכרה בישראל, ואילו הנייה רק על הפסקת אש ארוכת טווח (שתתחדש כל עשר שנים). מה כבר ההבדל הגדול? שניהם הגיעו לאחרונה להסכמה על תוכנית מדינית משותפת שממנה אפשר להסיק שאבו מאזן והפתח אינם הרבה יותר מתונים מהחמאס, ואילו תומכי הנייה והחמאס אינם הרבה יותר קיצונים מתומכי הפתח.

מעט מוזר לגלות שחילוקי הדעות ביניהם אינם על מה שיהיה בעתיד - אלא בעיקר על מה שהיה בעבר. כל אחד מהצדדים דורש מהשני להתכחש לעברו. החמאס דורש מאבו מאזן לבטל את ההכרה בישראל, לשכוח את תהליך אוסלו ואת ההסכמים האחרים, כולל יוזמת השלום הערבית. ואילו אבו מאזן דורש מהחמאס לשכוח את המאבק המזוין ואת ההתנגדות לקיומה של ישראל.

אם חילוקי הדעות בין אבו מאזן לחמאס הם בעיקר על העבר, מדוע הם שוקעים במריבה כזאת שעלולה להמיט חורבן על בני עמם? 

תהיה התשובה לכך אשר תהיה, אנחנו בישראל יכולים לשאול איך כל המריבות הללו נוגעות לנו. שיריבו בעזה ובגדה כמה שהם רוצים; שיפגינו משום שאין עבודה ואין משכורות כבר שבעה חודשים ושיהרגו זה את זה. בסופו של דבר, הם פוגעים בעצמם מפני שהקמת ממשלת אחדות לאומית היא כנראה הסיכוי היחיד לכך שממשלה פלשתינית תזכה בהכרה בינלאומית ובסיוע כספי, כולל בסכומים הגדולים של כספי המסים שישראל החרימה.

העניין הוא שהקמת ממשלת אחדות פלשתינית, שתחזיר יציבות כלשהי לרשות הפלשתינית, היא אינטרס ישראלי לא פחות מפלשתיני. ללא ממשלת אחדות מידרדרת עזה למצב הדומה לזה השורר באפגניסטאן או בעיראק, בזעיר אנפין. הרס כלכלי, מלחמת הכל בכל, שלטון של כנופיות. זהו הרקע הנוח ביותר להיווצרות תאי טרור קיצוני שכנראה כבר קיימים בעזה.

ראש השב"כ יובל דיסקין הודיע בישיבת הממשלה האחרונה שהגבול בין עזה למצרים פרוץ במידה רבה ושכמויות גדולות של חומרי נפץ ואמצעי לחימה מוברחים לעזה. המצרים לא מצליחים לחסל את תאי אל-קאעדה שביצעו את הפיגועים בסיני, מדוע שיצליחו לעצור את התארגנות תאי הטרור בעזה? במצב כזה, סביר להניח שבמוקדם או במאוחר יהיו קטיושות בעזה, ובעתיד אולי גם בגדה. אחת המסקנות החשובות ממלחמת לבנון היא שישראל אינה יכולה להתמודד כראוי עם איום הטילים, שכל החומות ומכשולי ההפרדה לא עוצרים בעדם.

הדרך היחידה למנוע תסריט אימים כזה היא על ידי עידוד ועזרה של ממשלת ישראל בהשכנת יציבות שלטונית פלשתינית. אין דרך אחרת. רק הידברות ומו"מ והחזרת כספי המסים, וסיוע בתעסוקה. ממשלת אחדות פלשתינית של החמאס והפתח איננה איום על ישראל - היא קרש הצלה.