כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מאמר פלסטיני על חשיבות היוזמה הערבית

(09/05/2013)

יוזמה ערבית ללא ערבים (מאמר מאת ד"ר נאג'י צאדק שראב)

http://www.alquds.com/news/article/view/id/436006

אין ספק שהיוזמה הערבית מהווה מפנה במדיניות הערבית, בשיתוף הפעולה עם ישראל וקבלתה תמורת שלום שיסיים את הסכסוך הערבי-ישראלי בנסיגת ישראל מהשטחים הערביים והפלסטיניים תוך הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. למרות חשיבות היוזמה הזאת כיוזמת שלום, ערכה של כל יוזמה תלוי במימושה והאופן שישראל תקבל אותה. מבחינה זו היוזמה הערבית נותרה בגדר יוזמה גרידא ומדינות ערב אינן מסוגלות לוותר עליה אחרת יואשמו כמי שאינן רוצות בשלום.

היוזמה הזו מעלה שאלות וסימני שאלה רבים, לא רק מצד מדינות ערב אלא גם מצד ישראל ואפילו העמדה האמריקאית. במונחי הזמן, יוזמה זו היא בת עשר שנים ובכך נחשבת לכישלון. היא נכשלה משום שישראל וארה"ב היו קרובות יותר לדחותה מאשר לקבלה. אם ישראל הייתה רצינית בסוגיית השלום, היא הייתה מאמצת את היוזמה הערבית במיוחד משום שנותנת לה כל דבר: הכרה מוחלטת, קשרים נורמאליים ושיתוף פעולה בכל התחומים הכלכליים והביטחוניים.

אולי מה שחשוב ביותר ביוזמה זו הוא שהיא מבטלת את רעיון מדינת האויב משום שישראל לפי היוזמה איננה עוד מדינת אויב אלא עתידה להפוך למדינה ידידה ומדינת ברית כנגד צורות חדשות של איומים. במובן זה היא גם מבטלת את כל הצידוקים ותפישת הביטחון של ישראל, לפיהם ישראל מתקיימת בין מדינות ערביות אשר מסרבות להכיר בקיומה ומהוות איום על ביטחונה. בכך נופל אחד מעמודי תפישת הביטחון הלאומי הישראלי והוא מצריך ליצור חזון חדש לביטחון ישראל. הדבר נכון גם עבור הביטחון הערבי אשר מתבסס על כך שישראל והציונות מהוות איום ישיר לביטחון הלאומי הערבי.

לכל אלו משמעויות והשלכות מדיניות וביטחוניות חשובות שאולי יסתיימו בתיווך או הסכמים ביטחוניים ברמה האזורית אשר ישנו את מאזני ובסיסי הכוח הקיימים בין מדינות ערב וישראל וביניהן למדינות האזור, איראן ותורכיה.

ולמרות כל הציפיות והתרחישים הללו, ישראל סירבה לשתף פעולה עם היוזמה הערבית, ודורשת את שינויה או הגשת פרשנות חדשה לה אשר יתאימו לנתונים ולשינויים שהתרחשו באזור כמו נפילת משטרים ועליית האסלאמיסטים לשלטון במצרים אשר עדיין מבטיחים לקיים את ההסכמים החתומים עם ישראל. בין השינויים החשובים במאזן הכוח האזורי היא אפשרות הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית, דבר שישנה את כל המושגים ותיאוריות הביטחון הלאומי הערבי והישראלי.

ישראל רוצה לשתף פעולה עם היוזמה הערבית בצורה חד-צדדית, כלומר לשתף פעולה עם כל מדינה ערבית בנפרד. זאת משום שמבינה כי הפסגה הערבית היא רק מסגרת לפעולה ערבית וכי הערבים לא הפכו לגוש אחד בעל השפעה ומשקל פוליטיים ברמה האזורית והבינלאומית. הבעיה האמיתית אינה נמצאת ביוזמה הערבית וההבטחות הנדיבות בה, ולאחרונה בקבלת עקרון חילופי השטחים תמורת הישארות גושי ההתנחלויות הגדולים, דבר שמאפשר מוצא לפלסטינים לשוב למו"מ.

הבעיה קיימת בכך שהיוזמה איבדה את אמצעי ההשפעה והעוצמה הדרושים למימושה ולקבלתה. התנאים אולי טובים יותר עכשיו אך העולם הערבי סובל מחולשה רבה, כאשר התרחיש המסוכן ביותר הוא פיצול המדינה הערבית לישויות דתיות ועדתיות ושינוי בהבנת הסכנה המשותפת. מיהו האויב החדש? האם ישראל או איראן גרעינית? האם האיום החדש הינו הטרור או עליית האסלאמיסטים? מבין התרחישים המסוכנים קיים גם הירידה בחשיבות הסוגיה הפלסטינית אשר איננה עוד עניין ביטחוני ערבי אלא היא הפכה לסוגיית תמיכה כלכלית. אין ספק שהפלסטינים תרמו לכך בפיצולם ובסכסוך הפנימי על השליטה.

עכשיו לאחר עשור האם עדיין ניתן לשתף פעולה עם היוזמה הערבית? ישראל רוצה יוזמות ערביות כמספר מדינות ערב ומדינות ערב עסוקות בקביעת זהותן והישרדותן כמדינות ומשטרים. ביום שבו תשוב היוקרה המדינית לערבים, ותחזור ההשפעה להחלטה הערבית, ביום בו יהפכו הערבים לכוח מדיני כמו אירופה, אז נוכל לומר שליוזמה הערבית יש השפעה.ועד שנגיע ליום רחוק זה, מה שקיים זה עידן השלום הישראלי-אמריקאי והיפטרות מהסוגיה הפלסטינית ע"י הקמת מדינה שאינה מסוגת לשרוד אלא בעזרת ישות אזורית גדולה ממנה.