כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עבד אל-מגי'ד סויילם, "אל-איאם": הגדרת ישראל כמדינה יהודית והשליטה על חזרת פליטים לשטחי הגדה והרצועה

(15/11/2007)


"המדינה היהודית": הרקע ומספר מימדים
מליברמן ועד ברק, דרך נתניהו ואולמרט, כולם מדברים בשפה אחת, גם אם בלהגים וביטויים שונים לעיתים, כיצד יהודיותה של המדינה היום מהווה את ליבן ותכנן של המטרות הנעלות ביותר ושל המטרות הגדולות של מדינת ישראל. סיסמת "המדינה היהודית" הפכה בצורה חסרת תקדים ובלתי רגילה למכנה המשותף הגדול ביותר בין הזרמים, הגושים, והמפלגות במפה הפוליטית הישראלית, וכן בזירה החברתית והתרבותית היינו הך. ישראל "גילתה" פתאום שיהודיותה היא הסיסמא המועילה ביותר לסגירת הגולל על זכות הפליטים הפלסטינים בשיבה לארצם. סיסמא זו היא הנשק התקיף ביותר כדי להרוג את החלום הפלסטיני הזה ולחסל את הבסיס החוקי של הזכות, החלום והתקווה הללו.

יחד עם זאת, גילוי זה אינו חדש, שהרי יהודיות המדינה הייתה תמיד אחד מעמודי התווך של המחשבה הציונית. גילוי זה אינו חדש גם אם לא לוקחים בחשבון את העובדה שמידת היהודיות וחלק מתכניה היו במסגרת של ויכוח בין זרמים מסוימים בתנועה הציונית. אלא ש"הגילוי" החדש והסיסמא המחודשת הזו באה על רקע חשוב ובצומת דרכים.

הדיון בישראל סביב מידת יהודיות המדינה חוזר אחורה למחלוקות בין הרצל, שראה ביהודים עם כשאר העמים, דבר שמביא את היהודים להקים מדינה משלהם ולפעילות של התנחלות "בארצם", לבין זרם הציונות הדתית שראתה בחזרה להחייאת ובניית התרבות היהודית שאלה שנובעת מהצרכים המוחשיים בשלבים המוגדרים. הציונות הדתית אינה רואה כי קיום המדינה היא הדרך היחידה לתחייה ולבניין.

הדיונים סביב יהודיות המדינה היו קרובים יותר לשעשוע רעיוני מאשר למחלוקת מדינית בשלב ייסוד ישראל. המחלוקות לגבי התוכן המדיני והמעשי נדחו בשל נסיבות שלב כינון המדינה והסכנות שלה. אלא שהדיונים והמחלוקות קיבלו אופי שונה עם חלוף הזמן ועם קיום סוג של שלום בין חלק מהערבים וישראל, ופתיחת תהליך השלום בין הפלסטינים והישראלים. המחלוקות השתנו לא בשל הפיכת הסיסמא "מדינה יהודית" מרעיונית למסגרת, גבולות ומדיניות מוחשית בלבד, אלא- ואולי זה הדבר החשוב- בשל כך שהמחלוקות "אילצו" את ישראל לכונן יחסים יציבים עם הפזורה היהודית מצד אחד ועם הסביבה הערבית והפלסטינית מצד שני. כלומר עניין יהודיות המדינה יהפוך ככל שתקרב שעת האמת המדינית מעניין של מותרות לעניין חיוני; משאלה של תקוות רעיוניות ותרבותיות לאג'נדה על סדר היום של המדינה והחברה דרך מערכת תכניות ומדיניות.

במסגרת היחסים בין מדינת ישראל לפזורה היהודית, הרי שהשיבה- שיבת היהודים- הפכה עם חלוף הזמן ועם השינויים שעברו על מדינת ישראל ממשהו רגשי של הצלת היהודים "המדוכאים" מארץ זו או אחרת לאסטרטגיה לבקשה מאורגנת של יהודים לבוא לישראל במטרה שהעולים החדשים והחוזרים לישראל יתנחלו באופן מאורגן.

מאז שנות ה- 70 של המאה הקודמת עד ימינו אלו משתלבים גלי ההתנחלות בגלי ההגירה. השינויים הימניים בתשתית החברה הישראלית קשורים באופן בלתי נפרד לשאיפת התוקפנות וההתרחבות הגזענית, ולהפיכת ההתנחלות בגדה (בעיקר במזרח ירושלים), בעזה, ובגולן הסורי מנקודות גיאוגרפיות-ביטחוניות במקומות אסטרטגיים להתקבצויות אוכלוסין וגושים גדולים, שנעשים מאמצים לחבר ביניהם במטרה לכלול אותם בגבולות המדינה במטרה להפוך אותם למרכזים שיקטעו את רציפות השטחים הפלסטיניים. במילים אחרות, יהודיות המדינה עוצבה בישראל מאז שנות ה- 70 ועד היום על דרך של מדיניות ותכנון מאורגנים וקבועים.

הקשר בין יהודיות המדינה לסביבה הערבית מכיל מימדים בעלי רקע מסוכן ועמוק יותר, למרות הקשר הבלתי נפרד, הכרוך זה בזה וההרמוני בין יחסי ישראל עם הפזורה היהודית מצד אחד לבין יחסיה עם הסביבה הפלסטינית והערבית מצד אחר.

המימד הראשון הוא שהיהודי בתוך מדינת ישראל זוכה לזכויות מיוחדות ושרירותיות בהשוואה לערבי, וזאת בשל היותו יהודי. הערבי נמצא בשולי המבנה הכלכלי, החברתי והתרבותי, ועל פי האופן שהמדינה רואה כמתאים לאופיה היהודי. בכך כלולה החשבת הערבי כתקלה וכמכשול מול יציבות מעמדה של המדינה.

במסגרת זו בדיוק הפך "הדו-קיום הערבי-יהודי" לכך שהערבים בישראל נחשבים סכנה קיומית בשנים האחרונות. במסגרת זו פועלת המדינה לחקיקת חוקים שיבטיחו לה את המשכיותה של פעולת דחיקת הערבים לשוליים.

בתוך מסגרת זו בדיוק באה הצעת ליברמן לחילופי השטחים הפלסטינים, בהם יושבים גושי ההתנחלויות הגדולים, עם המדינה הפלסטינית העתידית, שאליה יועברו אזור המשולש ואזור ואדי ערה למען הדיוק. במסגרת זו בדיוק עלינו להזהיר מפני כל הדיבורים על עקרון חילופי השטחים וההיקפים שלהם על פי התכנון הישראלי.

באופן הקשור ליחסי ישראל עם העם הפלסטיני בגדה, ברצועה ובפזורה, הרי שמשמעות יהודיותה של המדינה היא שזכות השיבה הוצאה בפועל מהמעגל הגיאוגרפי עליו שולטת ישראל, והיא מתמצית בגבולות המדינה הפלסטינית העתידית, בהתאם לתנאים ולשיקולים הישראליים, שיתבררו בנסיבות המתאימות, כולל את השליטה על גלי השיבה לאזורים הפלסטינים מבחינת מספר השבים, תזמון השיבה ושיקולי הביטחון.
בכך תהפוך זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לשיבה מותנית בגבולות גיאוגרפיים ובמועדים מוסכמים עם ישראל.

ומה שיותר נורא מכל זה הוא שישראל מסרבת לשאת באיזושהי אחריות מדינית, מוסרית, וחוקית או כלפי אילו שהן השלכות כלכליות לגבי הפתרון של אותם פליטים. היא מסרבת לשלם איזשהו מחיר מאיזה סוג שהוא לשיבה זו. ישראל החלה מזה תקופה להכין תיקים שיעסקו ברכוש היהודים שהיגרו לישראל מארצות ערב. היא החלה לדון על קשירת רכוש זה ברכוש הפלסטינים מלפני הנכבה. בכך היא שואפת להפיל על מדינות ערב את אחריות והשלכות סוגיית הפליטים הפלסטינים דרך קשירה בין פיצוי הפלסטינים ופיצוי היהודים על רכושם בארצות מהן היגרו.

ישראל מוצאת מוצא מקיף כיום ברעיון המדינה היהודית במשמעותה הדתית ובתוכן הריאקציוני והקיצוני שבה, אשר כולל מימדים גזעניים מובהקים, והיא (ישראל) מבקשת מפלט בחקיקת הגזענות כאשר היא מדברת על יהדות המדינה וזאת תוך כדי הסתכלות אל העושק והקיפוח הנמשך זמן רב עבור מיליוני הפלסטינים בתוך ישראל, בשטחים הכבושים ובפזורה. יהדותה של המדינה היא הסוללה שמקימה התנועה הציונית להגנה על גזעניותה בפני השלום והדו-קיום ולטובת המשך מדיניות ההתרחבות והתוקפנות.