כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אסטרטגיות אפשריות עבור הפלסטינים - סיכום מאמר מ"אל-איאם"

(20/04/2010)

אסטרטגיות אפשריות בזירה הפלסטינית

לנוכח עמדת הרשות הפלסטינית, הפוסקת כי המו"מ עם ישראל יחודש רק לאחר הקפאה מלאה של הבנייה בהתנחלויות, כולל בירושלים המזרחית, מתקיים דיון פלסטיני בדבר אפשרויות הבחירה האסטרטגיות העומדות לרשותם.

האני אל-מצרי, פובליציסט בעיתון "אל-איאם" והעומד בראש מרכז המחקר "בדאא'ל" (אלטרנטיבות), פרסם ב- 20.4.2010 מאמר ב"אל-איאם" תחת הכותרת "אפשרויות הבחירה האסטרטגיות של הפלסטינים: מה לעשות?". במאמרו מסכם אל-מצרי סדנה, שיזם מכון מחקר מאוקספורד יחד עם מרכז "בדאא'ל". הדיון עסק בעיקר בתסריטים אפשריים לעתיד הקרוב; טיפול בפילוג הפלסטיני או ניהולו?; מרכיביה וסיכוייה של אג'נדה פלסטינית משותפת; סוגי ההתנגדות והאפשרויות ליישמה; תהליך השלום והאופציות הגלומות בממשל אובמה; מדיניותם ותפקידם של גורמים באזור.

אחת המסקנות שעלו היא כי מה שמחבר את הפלסטינים גדול בהרבה ממה שמפלגם. לחיזוק הנחה זו טען אל-מצרי כי: א. המשבר בתהליך השלום נהיה ברור, באופן כזה שאפילו רבים מתומכי התהליך לא מהמרים על הצלחתו. ב. הגורמים המציעים את ההתנגדות כאופציה יחידה הסכימו ל"הודנה", גם אם זו "הודנה" מצד אחד, ולא דרך הסכם רשמי.

מצב זה של ירידת מניותיו של תהליך השלום וריסון גורמי ההתנגדות יצרו התקרבות חדשה בין קטבים בזירה הפלסטינית. הגורמים המתקרבים מקבלים שילוב בין אופציית ההתנגדות לאופציית המו"מ. כלומר, ישנה גישה הגורסת כי אחד אינו מבטל את האחר. אל-מצרי טוען כי הזירה הפלסטינית משוכנעת בכך שיש לדבוק בזכות להתנגד לכיבוש בכל הדרכים, כולל בדרך של המאבק המזוין. בעת הנוכחית הקריאה היא להתרכז בהתנגדות עממית. ההתנגדות העממית צריכה לחרוג מגבולות ההפגנות הלא –אלימות, ולהוות התנגדות מגוונת באופן שיכלול את כל אופני ה"צומוד" (עמידה איתנה בפני דבר מה. קריאת תגר), ולהתמודד עם האתגרים במישור המדיני, החוקי, דרך אמצעי התקשורת, החינוך, התרבות והכלכלה. אל-מצרי טוען גם כי ישנה בזירה הפלסטינית משוכנעים כמעט פה אחד בכך שהמו"מ, כפי שהתנהל עד כה, הינו שגוי ואף מזיק, ולא רק מבחינת התכנים. יחד עם זאת, קיימת ידיעה כי כל סכסוך מסתיים לבסוף על שולחן המו"מ. הבעיה העיקרית הקיימת היא שאין בסיס מוסכם למו"מ, בו מוגדרים כבר מן ההתחלה היסודות והמטרות עליהן יושתת התהליך והגדרה של המסגרת הכללית של הסכם הקבע. כמו כן, הפלסטינים טוענים כיום כי ישנו הכרח שישראל תעצור את כל המהלכים הנוגעים לסוגיות שעליהן מתנהל המו"מ, ובעיקר מדובר בעצירת הבנייה בהתנחלויות.

בהינתן מצב בו ממשיך הפילוג הפלסטיני, נראה כי התסריטים האפשריים כוללים: א. המשך המצב הקיים. ב. פתרון מעבר, שזכה לכינויים רבים, מביניהם הבולט הוא ה"מדינה בגבולות זמניים". ג. כפיית הסכם קבע, שלא יענה למינימום מדרישות הבסיס של הפלסטינים. ד. פניה להחייאת האופציות הערבית, האזורית והבינלאומית.

בהקשר לשינוי בעמדות האמריקאים, כותב אל-מצרי כי החידוש הוא הימצאותם של גורמים בממשל האמריקאי שרואים הכרח בפתרון הסכסוך במזה"ת לא רק בשל סיבות מוסריות, אלא בשל סיבות מדיניות, כלכליות וביטחוניות. גורמים אלו מחשיבים את פתרון הסכסוך כאינטרס אמריקאי עליון.

אל-מצרי מציין כי לא נראית אפשרות להשיג פריצת דרך בפתרון הפילוג הפנים-פלסטיני בעתיד הקרוב. כמו כן, לא צפויה פריצת דרך במישור התפתחות הדמוקרטיה בקרב אש"פ והרש"פ ולא במישור בניית מוסדות המדינה הפלסטינית עד אוגוסט 2011. נטען כי הסיבה העיקרית לאי-השגת פיוס פנימי היא חוסר הסכמה על יסודות השותפות הלאומית ועל אופן יישום השותפות, זאת בנוסף למגבלות שמטילה ישראל.אחת האבחנות בעניין השגת הפיוס קוראת להבדיל בין התנאים לשותפות בסדר הפוליטי הפלסטיני, לגביו מחליטים הפלסטינים עצמם, לבין השותפות בממשלה, היכן שמתערבים גורמים בינלאומיים. המסקנה שהוצגה פוסקת כי ללא אבחנה זה, לא ניתן יהיה להגיע לפיוס. יש להביא בחשבון כי כל ממשלה צריכה להיות מקובלת על הקהילה הבינלאומית, שכן זו נותנת לה לגיטימציה ותמיכה כספית. אל-מצרי טוען שמצב בו ממשלה פלסטינית הופכת למוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית, אינו מחייב אותה לקבל את תנאי הקוורטט. הממשלה יכולה להסתפק בקבלת החוק הבינלאומי והחלטות הלגיטימציה הבינלאומית באופן גורף, ובכלל זה את קבלת פתרון שתי המדינות.

מאחר והפילוג הפך לעובדה קיימת, ואין מנוס מלנהל אותו, הרי שהדבר צריך להיעשות דרך אופק של סיום המשבר הפנימי להיפך מהנצחתו. הדרכים המוצעות לטובת קידום הפתרון למשבר הפנימי כוללות: הפסקת המעצרים וההסתה בתקשורת, הפסקת סגירת המוסדות והפגיעה בחופש הפרט בגדה המערבית וברצועת עזה. ההצעות שהועלו בסדנה של מרכז המחקר של אוקספורד ומרכז "בדאא'ל" גורסות כי יש לגבש הסכם בין הפלסטינים על מה שעליו ניתן להסכים, כמו למשל: התנגדות יעילה, והמשך הפעולה למען השגת הסדר מדיני שיענה על זכויות הפלסטינים. בהקשר זה נטען כי יש לתמוך בעצירת המו"מ ואי-חידושו עד שיקבע בסיס ברור ומחייב לתהליך, ותיעצר הבנייה בהתנחלויות.

על מנת לאפשר התקרבות אמיתית בין "חמאס" ל"פתח" מציעים כי "חמאס" תתקרב אל "פתח" על ידי תמיכה בתהדיאה, במו"מ ובתכנית בניית המדינה. על מנת ש"פתח" תתקרב ל"חמאס" מציעים כי "פתח" תשוב לשאת את דגל ההתנגדות, גם אם זו תתרכז בהתנגדות עממית. כך תוכל היא להחזיר לעצמה את כוחה.