כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אסנת בצלאל שהשתתפה בסמינר הנשים שלנו כותבת לבלוג onlife על החוויה שבעברה

(16/03/2011)

בעקבות סמינר הנשים הישראליות פלסטיניות שקיימנו ברומא, העלתה אחת המשתתפות, אסנת בצלאל, בלוג המספר על המפגש באתר onlife:

לנסוע לרומא בשביל לדבר

16.03.11 | אסנת בצלאל

אחרי סמינר של 3 ימים ברומא עם 14 נשים יהודית ופלסטינית, הבנתי מה הפתרון: גירושים. ועדיף שהם יהיו טובים וקצרים ולא ארוכים וכואבים

אנו חיים במדינת ישראל, מנסים לקיים חיים נורמאליים,. מתעסקים בטרדות היום יום. לפתוח עסק, לחפש עבודה חדשה, לחסוך קצת לטיול בקיץ עם המשפחה. ובינתיים לאורך השנים, חי לצדנו מה שקרוי "הסכסוך הישראלי- פלשתיני".

אני, אזרחית מן השורה, לפתע התעוררתי.

בשלב ראשון החלטתי לצאת לשטח, לסיורים. מחסום WATCH, שוברים שתיקה, לוחמים לשלום, עיר עמים, מועצת יש"ע ויוזמת ז'נבה - תפסתי טרמפ עם כולם, העיקר לצאת ולראות.

לאחרונה, הוזמנתי לסמינר נשים של יוזמת ז'נבה. מצאתי את עצמי במטוס לרומא עם 6 חברות ישראליות, ועוד 7 פלשתיניות. מי שהביט בנו מבחוץ, ספק אם היה מבחין מי ישראלית ומי פלשתינית. לפחות למארחים האיטלקים לא היה מושג.

ישבנו 14 נשים והתחלנו להיות פרקטיות (כהרגלנו), נשים של מעשים. חווינו יחד דיונים, ארוחות, טיולים בעיר, מעין דיאלוג ארוך שמנצח עליו איש יקר בשם יניקי צ'ינגולי- מארגון CIPMO האיטלקי.

דיברנו על שינוי טרמינולוגי בשני הצדדים, חלקנו אינטרסים משותפים. והצלחנו להעביר את השיח מהראש ללב בצורה מודעת ושקולה. אחרי סמינר של 3 ימים הבנתי שלא באנו להתחתן איתם: זה לא יהיה סיפור אהבה, אלא שמדובר בהליך גירושין - ועדיף גירושין טובים על פני נישואין כואבים. עדיף שהסכם הפרידה יהיה נעים לכולם, כי נשארים לנו כמה דברים משותפים - אנחנו נמשיך לחלוק את אותם מקורות טבע, מזג אוויר ואותו אלוהים.

לגירושין יש מחיר, אנחנו מכירים את זה מהחיים. משמורת משותפת, חלוקת רכוש. לא נעים. אבל זוג שלא מסתדר באותו בית כבר למעלה מ- 40 שנה, כדאי שייפרד למען ילדי העתיד.

הבנו שאל לנו להיכנס לרגשות אשמה או חמלה. זה לא יקדם אותנו אם נתחבק עכשיו. למדתי מחברותיי הישראליות את הקושי שלנו להעביר את המסר. האנשים עייפים. אם אין מחבלים מתאבדים, מבחינתם הסכסוך יכול להימשך עוד הרבה שנים.

אז זהו, שלא. זה נוגע בכולנו, כאן ועכשיו.

שואלות אותי החברות מבית הקפה התל-אביבי- "מה עושים?". אז נכון, אנחנו לא נלך לעקור יישובים או להפגין על הגבעות או בשיח' ג'ראח. אבל אפשר לפקוח עיניים. צאו לסיורים בשטחים (וכאמור יש הרבה) - ראו במו עיניכם את מה שקורה שם. הטרידו מנוחתכם וכתבו דעתכם. העבירו מיילים, לפני שיהיה מאוחר. הסכסוך הזה לא קורה אי שם, הרחק מעבר לקו הירוק. הוא בתוכנו. הוא עתידנו ועתיד ילדינו. ואם לא יסתיים – נוכל רק להתעורר יום אחד ולהבין שהתפוצצו הנישואין ואין הסכם גירושין. פג תוקפה של מדינת ישראל.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מצחיק אבל אמיתי: אחת המפיקות של האירוע אמרה בסיום הסמינר: "אתם גרים כ"כ קרוב ומגיעים עד רומא כדי לדבר?!". צדקה.