כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האם אכן תיווסד המדינה הפלסטינית בסוף שנת 2008?

(09/05/2008)

"אל-קודס", 9.5.08, מאת: נביל חמודה
האם אכן תיווסד המדינה הפלסטינית בסוף שנת 2008?

מה ניתן לצפות שיתרחש מעכשיו עד סוף שנת 2008, המועד הצפוי להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית? מה עוד צפוי לאחר תאריך זה? מצד אחד נראה הדבר כאילו אנו נמצאים בתחרות עם הזמן, כשלא נותרו אלא חודשים ספורים ליישום מה שהבטיח הנשיא ג'ורג' בוש מאז שנת 2002 בדבר הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, הבטחה עליה חזר שוב ושוב וכינס לטובת העניין ועידות וכינוסים אזוריים ואזוריים ובינלאומיים, ושלח לצורך העניין את השרים הבכירים את המשלחות הרשמיות לאזור. אלא שההצהרות והסימנים הלא אופטימיים, המושמעים על ידי ההנהגה והנושא והנותן הפלסטיני, לגבי היעדר השגת איזושהי התקדמות או פריצת דרך מוחשיים במו"מ, וכישלון של תהליך השלום במישור המדיני, לא משרים אמון, לא מספקים תקווה ולא מבשרים טובות. הדבר אמור בעיקר לגבי המשך הפעילות הישראלית של הרחבת הפקעת האדמות וההתנחלות, בניית הגדר, הותרת המעברים והמחסמים כפי שהם, המשך המצור ועליה במספר האסירים והתקפות הפתע, וזאת בנוסף לסטייתה של ישראל מהדיון על סוגיות הליבה: מזרח ירושלים, בעיית הפליטים, הגבולות, והמים, וניסיונה לדחות את הדיון בעניינן ולברוח ממנו, דבר שמרוקן את התהליך המדיני מתוכנו ומשמעותו, מבזבז זמן ואת ההזדמנויות לשלום, ומקשה על ההגעה לאילו שהם הסכמים. כתוצאה מכך נשאר האזור בוער בחוסר יציבות, כנקודת מוקד בלוע הר געש רותח שנמצא על סף התפוצצות בכל רגע, כשכל מתיחות עשויה להצית אותה.

מבחינת הציפיות לתוצאות המו"מ אחרי סוף שנת 2008, הרי שלא צפויה הצלחה בצל התמשכות הסרבנות של ההנהגה והעם בישראל, היעדר מוכנות ורצון בקרבם לקידום ענייני הביטחון, והמתחייב מכינון שלום צודק וכולל עם הערבים, ויתרה על כן שקידתם על הנחת מכשולים תוך התעלמות מזכויות הפלסטינים, או קבלת "יוזמת השלום הערבית", או ההסכמה לעקרון "שטחים תמורת שלום", והסתפקות במדיניות הכוח הצבאי הישראלי במקום לשים את המשקל על המו"מ והדיאלוג לטובת השכנת השלום. ישראל מקלה ראש לגבי החוק הבינלאומי לגביו דעת הקהל בעולם תומכת בזכויות הפלסטינים. זאת בנוסף לנטייה האמריקאית כלפי ישראל, אופי המעורבות וטבעו של התפקיד האמריקאי עם ההתקרבות לבחירות לנשיאות בארה"ב, ההיסוס והכניעה האירופית לעמדות הישראלית והאמריקאית, חולשת ונסיגת עמדת מדינות ערב, ואין צורך לפרט בעניין התפרקות הזירה הפלסטינית והפילוג בתוכה. ישראל משתמשת במצב זה כאמצעי לחץ וכמנגנון אמתלות כדי להתחמק מהתחיבויותיה כלפי הצד הפלסטיני, תוך כך שהיא מנצלת את קרבת סיום מועדי המסגרות הפלסטיניות הלגיטימיות הנבחרות כדי להיות הבעלים היחיד של מצבם הצונח של הפלסטינים וכדי לטעון את טענת הכזב שאין שותף חזק לשאת ולתת עימו, וכי ישנו חלל חוקי, ביטחוני ומוסדי פלסטיני אותו יצרה ישראל אחרי שכבשה, סגרה והתקיפה את המוסדות והרשויות הפלסטיניות.

המשך המצב הפוליטי הקיים נע בין הסכמים הבאים לזרות עפר בעיניים, לבין ההסתפקות בהצהרה על עקרונות, מסגרות ומסמכים להסכמים מוקפאים, ניירות עבודה והתחייבויות שאינן חורגות במקרה הטוב משאיפה למדינה לה צריך יהיה להמשיך לצפות. משמעות הדבר כי תהיה חזרה להסכמי אוסלו, והצדדים ישובו לקיים דיונים על נקודות ההשקפה שלהם, דרכם יותש הצד הפלסטיני, עד שישראל תוכל להרוויח זמן ולהתרחב דרך כפיית עובדות חדשות על פני השטח. ובציפייה לכך שישראל תיישב את יחסיה עם חלק ממדינות ערב והאזור. בעוד ישראל נוהגת במדיניות הבטחות השווא עד שייושמו סידורים בינלאומיים סופיים עבור האזור. בעוד ישראל מחכה לסיום כהונת ממשל בוש כדי לברוח מיישום "מפת הדרכים". או שישראל רוצה לפתוח בספירה לאחור לחיסול הסוגיה הפלסטינית בכל מחיר, דבר שאליו מצביעים מתנגדי המו"מ, מהלכו ותוצאותיו. ישראל עשויה לפעול כך על ידי שימוש מופרז בכוחה הצבאי ולהשיב את השפעתה על השטחים שנכבשו ב- 1967. היא יכולה גם להכריז באופן חד צדדי על מדינה חד או דו-לאומית בהתאם לאינטרסים שלה, או להתיר הקמה של מדינה קטנה ומשובשת, שסמכותה תהיה מוגבלת לממשל עצמי של ניהול ענייניה. פתרון כזה ייתן ביטוי לרעיון ש"מה שלא ניתן לפתור בדרכי שלום, ניתן יהיה לפתור בכוח". פתרון כזה עשוי להביא את ישראל להפעיל לחץ מדיני להשבת רצועת עזה לניהול מצרי, השבת מה שישאר משטחי הגדה המערבית לירדן, ביטול הסכמי אוסלו ואילוץ הרשות הפלסטינית להתפטר או לצאת להקמת יישות פלסטינית בפזורה ובגלות.

היעדר הצלחה ממשית להביא להסדר עד סוף השנה הנוכחית, משמעו זמן שיחלוף עד שממשל אמריקאי חדש ייכנס לעובי הקורה של הכרת מה שנדרש כדי להשיג שלום צודק ומהיר במזרח התיכון. כמו כן תצטרך להתבהר מידת רצינות האו"מ ומדינות אירופה המפקחות בדבר יכולתן להשפיע על ישראל להתקדם בתהליך השלום. גם עמדותיהן של המדינות הערביות והמוסלמיות לגבי "יוזמת השלום הערבית" ישפיעו על התהליך. לבסוף תשפיע החלטת הפלסטינים, בין הביטחון בדרך החותרת לשלום, או ההיפך מכך, עד תום שנת 2008.

האופטימיות לגבי הקמת המדינה הפלסטינית לפני תום 2008 נראית לרוב המבקרים כפטה מורגנה ודמיון שווא שלא ניתן ליישום במקרה הטוב, שכן הזמן המוגדר הנותר להכרזה על הקמת המדינה הינו קצר . אורכו של הסכסוך, ניסיון העבר של מערכות המו"מ הקודמות, הקשחת עמדות הימין הישראלי הקיצוני והמהלכים החד-צדדיים של ממשלת ישראל – כל אלו מציינים את המשך קיבועו של הכיבוש על אף העשייה שבאה לעצרו והדיונים להסרתו. זאת, בנוסף לפעילות הלובי העולמי במדינות זרות התומך בישראל ולוחץ על הצד הפלסטיני. לובי זה מאמץ מוסר בינלאומי כפול בנוגע לסוגיה הפלסטינית ומודד אותה בשתי אמות מידה: נטייה מלאה לטובת הצד הישראלי ויחס אדיב כלפיו על חשבון הצד הפלסטיני.

מכל מה שנכתב לעיל ניתן להניח כי העם הפלסטיני ייחשף בתקופה הקרובה לשימוש בכוח צבאי ישראלי, ללחץ מדיני, חנק כלכלי, ולדיכוי, על מנת לפגוע בעמידתו האיתנה ולהכניעו לקבל את התנאים והתכתיבים הישראליים. הנושא ונותן הפלסטיני ניצב למול נוקשות, הקשחת עמדות, התחמקות והולכת שולל של הנושא ונותן הישראלי, דבר שמצריך ממנו להיות מתגושש, לעיתים בקשיחות ועם מידה רבה של ניסיון, בקיאות וחכמה במהלך המו"מ כדי להימנע מאילו שהם משגים, טעויות ושעשועים בסוגיות שוליות וחלקיות שמבזבזות את זמנו. עליו להימנע ממשחקי הפוליטיקה הישראלית ומשחקי המילים שלה. אין ספק כי ההתקבצות הנדרשת סביב הנושאים והנותנים, ושמירתם והגנתם על כל זכויות הפלסטינים ועל העקרונות המכוננים שלהם, מחייבים איתנות החלטה, שקיפות, כנות ופיוס פלסטיני/פלסטיני לטובת איחוד העמדות ועמידה על עקרונות היסוד וסתימת הגולל על הסתירות והמחלוקות הפנים פלסטיניות. המטרה היא איחויו של העם הפלסטיני, פיתוח מוסדותיו תחת הנהגת אש"פ, ייצוב תכניתו הלאומית והשבת זכויותיו שנלקחו ממנו.

לכן יש מקום לתמוך בעמדה הפלסטינית ולהניע את תהליך השלום, להשמיע את עמדות מדינות ערב, לקדם את יישום החלטות האו"מ, והחלטות המוסדות והארגונים הבינלאומיים, לפתח את העמדות האמריקאיות, עמדות הקוורטט והמדינות המגנות על תהליך השלום, שאם לא כן הרי שניתן לומר כי תהליך השלום בכללותו יהיה חשוף להתמוטטות בשל היעדר התנועה המוחלט שאופף אותו. כמו כן תהיה עמדת גורמים אלו חשופה לכל זעזוע פוליטי, מכשולים סיעתיים, התפטרויות פתאומיות או לבחירות טקטיות כל זמן שממשלות ישראל הבאות והולכות פורטות על מיתריהם, או מביאות את הצד הפלסטיני למצב של ייאוש ותסכול, שדוחף אותו להעביר את השליטה על הגה הסכסוך לצד פלסטיני או ערבי אחר, או העברתו לליגה הערבית או השבתו אל מסדרונות האו"מ לדיון על פתרון אחר.

לבסוף, כל הצלחה או כישלון בהכרזה על הקמת המדינה הפלסטינית תהווה ברמות שונות מבוי סתום מדיני, כלכלי, גאוגרפי ומנהלי לה יהיו השלכות על כל הצדדים הנוגעים בדבר באופן זה או אחר. לכן הגורמים לכישלונה וההתגברות עליהם ישמשו כאמצעים להביא להצלחתה, ולהתחייבות ליישמה. גורמי כישלון אלו יהוו עירבון להמשכיותה בשל כך שהיא מבטאת את מפגש בין מספר מישורים. מערכות יחסים הדדיות יקבעו בהתאם לצורך ולאינטרסים של כל צד. אי לכך על כל הצדדים לגלות ותרנות וענווה לגבי תקרת שאיפותיהם ותאוותיהם או חמדנותם כדי להגיע אל המימד המאוזן, על מנת שלא יפגעו הזכויות הלאומיות של הפלסטינים. הנסיבות אינן יכולות להשתנות עם התפתחות המצב הקיים בהיגיון הרווח יחד עם המנגנונים הישנים. ללא שינוי חיובי יסודי ימשך הסכסוך והמצב יוסיף להידרדר מרע לרע יותר.