כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עלי אל חלילי כותב לעיתון הפלסטיני אל איאם על המבחן ההיסטורי של הפיוס הפנים פלסטיני

(28/06/2010)

"אל-איאם", 28.6.2010

מבחן היסטורי / עלי אל-ח'לילי

מסמך הפיוס המצרי אינו נחשב רק כמבחן של תווך בין שני צדדים פלסטינים מרכזיים על מחלוקת ההולכת ומחריפה ביניהם, שהצליח או נכשל כמו תיווכים רבים שקדמו לו, אלא הפך לאחר תקופה ארוכה שעברה עליו לדבר מה הדורך במקום. מצרים מתעקשת על המסמך, "פתח" / הרשות הלאומית / אש"פ מקבלים אותו ו"חמאס" מתנגדת לו. המסמך הפך למבחן היסטורי עבור המימד הלאומי הערבי, כשבשלב הנוכחי מצרים מייצגת את המימד הערבי ומתנהלת עם הסוגיה הפלסטינית בכללותה. כלומר, משמעות הצלחה של מסמך זה תהיה הצלחה של המימד הערבי הלאומי. משמעות כישלונו, מנגד, תהיה כישלון אותו מימד.

כל עוד העיסוק בסוגיות הערביות העכשוויות, העומדות בפני פיצוץ, מחפש מוצא עבורן רק דרך הסוגיה הפלסטינית, הרי שכישלון או הצלחה זה במציאת פיוס פלסטיני לא יצטמצם סביב הסוגיה המרכזית עצמה, אלא יכלול דרכה את כל ענייניהן של מדינות ערב. זה מה שמנציח התעניינות נוספת מצד מצרים במסמך הפיוס, עד כדי התלות בו מתוך החשבת המסמך כהצלחה אסטרטגית מצרים בהישרדות יציבה בתפקידה במימד הלאומי הערבי, שמהווה כיום את המימד הביטחוני של מצרים עצמה.

המימד הלאומי זועזע לאחרונה, על אף שורשיו העמוקים, לאחר שמימדים אזוריים מתחרים או מתנגדים הפתיעו אותו. התערבות זו באה בהתאם לאינטרסים שונים שעלו עקב שורה ארוכה של שינויים והתפתחויות באזור ובעולם כולו.

המימד החדש הראשון מוצא את ביטויו באיראן בהקשר של בריתותיה החזקות עם סוריה ועם הגורמים הפלסטינים הנמצאים בסוריה, לצד חזבאללה בלבנון. על אף השפעת מימד זה על כל ענייני מדינות ערב מייד עם צמיחתו המוקדמת, הרי שההפיכה של "חמאס" ברצועת עזה, ולאחר מכן השתלטותה הכוללת על הרצועה והקשר הישיר שלה עם איראן בכל ענייניה, נתן למימד הזה כוח חסר תקדים בעניין הסוגיה הפלסטינית בהתמודדותו והתנגדותו למימד הלאומי הערבי, אותו מייצגת מצרים.

תורכיה התבלטה דרך מימד אזורי נוסף, המתחרה באיראן מצד אחד ולפחות תואם לה בחיצוניותו, יחד עם המימד הערבי הלאומי מצד שני. תורכיה נכשלה לגמרי כאשר ניסתה לחזק את בולטותה ע"י חיזוק תפקידה המתחרה והתואם (כלומר כזה שיש לו סתירה בפועל), דרך התיווך הישיר בין "פתח" ו"חמאס", ואין צורך להזכיר את התווך שלה דרך ישראל. אלא שהיא לא נעצרה בכישלון זה, בו ראתה צעד ראשון בדרך ארוכה, שאין מנוס מלצעוד בה בדרכים אחרות. זה מה שעשתה בפועל, דרך השתתפותה הגלויה והחזקה ב"ספינת החופש" לשבירת המצור הישראלי על רצועת עזה ופשעה של התוקפנות הישראלית עליה, וכן לשבירת אי נקיפת היד של דעת הקהל בעולם, שלא לומר של דעת הקהל בעולם הערבי.עד לאן תוכל תורכיה להמשיך בתפקיד המסובך, שבחרה לעצמה מתוך רשימת היעדים האזוריים? עד כה, נראה שבחרה להתרחק מעט מאורה של רשימה זו, כשהיא חוזרת לטפל בבעיותיה הפנימיות, ובעיקר בענייני הכורדים. אך היא לא ויתרה על תפקידה האסטרטגי.

באשר לאיראן – היא במרכז הרצף היומי של המימד האזורי. במידה רבה אין לה קיום, אלא דרך מימד זה.

מצרים מכירה היטב בסכנה של שני מימדים אלו סביבה, ולכן היא שוקדת על מסמך הפיוס דרך כך שהיא רואה בו כתקווה האחרונה לתפקיד הלאומי ערבי שלה באזור.

זה טבעי שישראל תתייצב נגד הצלחה כלשהי של תפקיד זה, מבלי שמשמעות הדבר תהיה מפגש כלשהו עם תורכיה או איראן, אלא בהתאם לראיה הטקטית המבדילה בין שתיהן. ישראל, עקב כך, נכנסת למערכה מדינית נגד התפקידים / המימדים של מצרים, איראן ותורכיה כולן יחד וכל אחת בנפרד. בכל המקרים היא פועלת לפירוק כל התקרבות אפשרית בין אותם תפקידים / מימדים בשלב כלשהו, על בסיס זה שהתקרבות אזורית כזו אינה אלא אסון עבורן. כלומר, שהאינטרסים האסטרטגיים שלהן מעוגנים בהמשך התחרות האזורית המחמירה עד לכדי מאבק אזורי. בדרך זו תגיע ישראל לנקודת ההכרעה לטובתה.

"חמאס" מצידה משקיפה על אותה התנהלות טבעית ומרוויחה ממנה. כך היא משיגה עוד זמן להמשיך בהתנגדותה למסמך הפיוס המצרי, בזמן בו הסוגיה הפלסטינית כמעט ומופקרת כולה מידי בעליה והולכת לאיבוד בין ידי התפקידים / המימדים האזוריים הנאבקים זה בזה.

מה תהיה התועלת של "חמאס" בסופו של יום, חוץ מהאבדן הברור?!