כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אלאיאם": טלאל עוכל קורא לאבו מאזן לנהל מו"מ על מדינה בגבולות זמניים

טלאל עוכל, "אלאיאם" (19/01/2007)

אדוני הנשיא, מאז שזכית בהנהגת הרשות הלאומית הפלסטינית ב- 15 בינואר 2005 תלו רבים את תקוותיהם בהנהגתכם שתוציא את מצב הפלסטינים מהבוץ. כולם כיבדו את השכל הישר שלכם, את ראייתכם והבנתכם את צפונות הדברים. רבים הוסיפו גם לתארכם כאבות הדמוקרטיה, בעיקר לאחר החלטתכם החכמה לערוך בחירות לפרלמנט, יהיו אשר יהיו תוצאותיהן. הבחירות נערכו אחרי מסע של הטעיה והשמצות בעניין עריכתן, מסע שכמעט והביא להצתה ואבדן החזית הפלסטינית הפנימית.

בבחירות לפרלמנט העניש האזרח את תנועת "פתח" על תפקודה הלקוי בממשלה הקודמת. תוצאות רעידת אדמה דמוקרטית זו הביאו להגעת "חמאס" לבית המחוקקים ולממשלה, מה שהביאנו למשטר פוליטי מסובך בעל כפילות שלטונית בין הנשיאות לפרלמנט. כפילות שלטונית זו היא מובן חדש שהביא לפוליטיקה של התנגשות וגירושין. את הנשיאות מנהיגה "פתח" עם תכנית שעולה בקנה אחד עם ההחלטות הבינלאומיות והינה מתואמת עד גבול מסוים עם גישת הקוורטט לגבי מצב הפלסטינים. את הממשלה מובילה "חמאס" עם תכנית שאמורה היתה להתבסס על יסוד של רפורמה חברתית תחת סככת הסיסמה "הרפורמה והשינוי". אלא ש"חמאס" עברה לאחר מכן למגרש התחרות על הפוליטיקה , אך בדרך המגיבה על טבעם של האירועים בהגזמה, באופן בו האזרח אינו יודע עוד אם "חמאס" חותרת להשתתף במשחק הפוליטי ככל שחולף הזמן, או שהיא ממשיכה בדרך ההתנגדות.

אדוני הנשיא, אתם יודעים כי המציאות הפלסטינית עוברת היום במהירות טיל להיות רק סכסוך ניגודים פנימי. מצב הפלסטינים, אדוני הנשיא, נסוג מבחינת הסכסוך עם הכיבוש, והפך בשל החידושים הנוכחיים ובשל שפע המודעות הפוליטית של ההנהגה הפלסטינית "החכמה" לסכסוך פנימי. ראה, אדוני הנשיא, כיצד התקדמנו בהבנה והפכנו למתענגים על יכולת העתקת הסכסוך. כעת רובינו מופנים כלפי הפנים. אחרי שהסכסוך היה עם הכיבוש הישראלי במובן ההתנגדות, המאבק לשחרור והקמת מדינה פלסטינית עצמאית, הוא עבר ונגלה בשטחים הפלסטינים כאחד במובן ההתנגדות, אך זוהי התנגדות מסוג שלילי שגררה ועודנה גוררת זעקות שבר וכאב שהאזרח נצרב בהם לילה ויום.

הפלגים שלנו, אדוני הנשיא, סובלים מזיקנה, ויתכן כי הם צריכים רפורמה ובדק בית, מפני שהדיאלוג הפנימי אחרי שנה מתחילתו כמעט, לא השיג מאום מלבד הרס וחורבן לעמנו. הכל בנוי על פגישותיכם הפתוחות אך אלו לא מביאות תוצאות. כן, אדוני הנשיא, השיח איבד את בתוליותו, מפני שהוא שיח של פלפלנות (הטעיה ע"י טעמים הגיוניים לכאורה). השיח אינו זוכה למידת הכנות הרצויה, וכל ההנהגות הפוליטיות נושאות בכל האחריות לגבי קיפאון השיח וסתימותו לגבי הגדרת התפקידים והאג'נדות הספציפיות.

האזרח, אדוני הנשיא, נקרע בתוך השקר המדיני הזה ובתוך החיים המסובכים שהומצאו זה לא מזמן. אתם יודעים, הוד רוממותכם, שהכיבוש הישראלי, כאשר עזב אותנו בתכניתו החד-צדדית ב- 12 בספטמבר 2005, הביאנו לחשוב שהמצב יהיה יציב, בעוד שאנו מתבקשים רק להסתגל לו באופן זמני. סברנו שהבחירות יעבירו אותנו ממגרש הסכסוך לחיפוש אחר זהות, שחרור ועצמאות. אלא שכולם הופתעו לנוכח הידרדרות העניינים ושיבת ישראל לערוך הפצצות ולהכות בפלסטינים, עד כי אנו נאלצים כעת להסתגל למכלול של בעיות מורכבות. מדוע אנו צריכים להתרגל, כבוד הנשיא, להפקרות הביטחונית, לאנארכיה החמושה? מדוע עלינו להתיר את כל המילים על המולדת החופשית והארץ המשוחררת ולהחליפן בסוגיות פחות מהותיות שיש להן קשר למשבר המשכורות, לקטיעת אספקת החשמל, הגז והמים? מדוע צריך האזרח להיות חשוף לכל אלו בשל הכפילות השלטונית וסכסוך על השלטון, בזמן שרוב הפוליטיקאים צועקים מכיסאותיהם שאנו חזקים יותר ברוחנו מהמעידה המתבטאת במלחמת האזרחים, וכי ההנהגה שומרת על הדם הפלסטיני וקוראת לנקוט באיפוק ולהדק את החגורות??

עליכם, אדוני הנשיא, לתהות היטב אחר טבע חייו של האזרח. בוודאות תמצאו כי הרוב נזקק ליסודות הבסיסיים של החיים. תמצאו כי רוב האזרחים איבדו את בניהם בגלל הכיבוש, ואחרים איבדו אותם בשל ירי ללא הבחנה או ירי שכתובתו לא ידועה. בנוסף לכך מספר רב של אזרחים סובלים ממשבר כלכלי קשה ומעוני רב. יש באפשרותכם גם להסתכל על שיעור הגירת הצעירים אל מחוץ לשטחים הפלסטינים, ולא רק הצעירים, אלא בריחת הון יחד עם בעלי ההון לחו"ל. יתכן וזהו הטרנספר מרצון שמצפה לו ישראל כדי לנשלנו מארצנו בדרך של הפיכה פנימית, המכונה "סירוב לקבל את המצב הקיים".

אדוני הנשיא: יתכן ש"אוסלו" היה תחנת מנוחה שהיינו אמורים לפרוץ דרכה להקמת המדינה, ובפועל הובטח לנו שמדינה זו תקום לתחייה ויוכרז עליה בסוף 1999, אך מדינה זו לא קמה, והקיפאון המדיני עודנו שורר כל הזמן בין הפלסטינים לישראלים. אחרי כן הגיע נאום בוש ביוני 2002 בו הוא הציע בפעם הראשונה הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שתחיה בשלום לצד ישראל. אחרי כן הורכב הקוורטט ואיתו נוצרה תכנית "מפת הדרכים" שבאה לתרגם את חזון הנשיא בוש לסיום הסכסוך, דרך הקמת מדינה פלסטינית בסוף 2005, אך באמצע אפריל 2004 פוצץ אריאל שרון את "מפת הדרכים" ואת כל אבני הדרך של הקהילייה הבינלאומית, עד כדי ששבר את הדיון אודות הקמת מדינה פלסטינית, בעיקר אחרי שקיבל ובירך בוש הבן את מכתב הערבויות שהציע לו שרון במהלך פגישתם בבית הלבן.

באשר להיום, אדוני הנשיא, אחרי שבאה רייס לאזור, נקטתם בצעד שמקדים את זמנו, סירבתם דרכו להקים מדינה פלסטינית בעלת גבולות זמניים, בעודכם יודעים שהפגישה המצופה ביניכם לבין אולמרט ובוש לא תוביל לכל חדש באזור, מלבד הדיון אודות "אופק מדיני" חדש והבטחה כוזבת להקים מדינה פלסטינית עצמאית.

אתם יודעים היטב, אדוני הנשיא, שהבנותיכם מהפגישה עם אולמרט מה- 23 לדצמבר לא תורגמו עד כה. כל מה שאירע היה לפרוטוקול בלבד, כאשר ישראל התירה לעצמה את המושכות בנוגע לשאיפותיה לבצע פעולות הרג, מעצר פלסטינים, הפקרת אדמותיהם והרחבת התנחלויות בגדה, באופן מתוזמן עם ביקורה האחרון של רייס באזור.
יתכן שנשיג, אדוני, אחרי שפע הפגישות האלו עם ישראל וושינגטון, מדינה פלסטינית קטנה שיכולה להתפתח למדינה עצמאית תוך תקרת זמן פתוחה. אך לא נמצא לא מדינה ולא ממשל עצמי אם ימשיך מצבנו הפנימי לחוות עוד הידרדרות ושיברון.

פעם נוספת נזכיר לכם, אדוני הנשיא, שאין מנוס בפני המציאות הפלסטינית מלהיפרד מכל האסונות הפנימיים האלו, ולפנות לעולם בכוח ובקשיחות, כדי שנשוב להיראות כעם מכובד שמבטא את ניקיונו, את עוצמת האזרח, את עוצמת מאבקו וסבלנותו כלפי הכיבוש ומורשתו.

דרך האחדות הלאומית, אדוני הנשיא, נגשים את הניצחון ונערוב להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית, אלא שאנחנו מחכים להחלטותיכם בהיותנו מחשיבים אתכם כבסיס היסודי והראשוני, ובגלל שאתם עדיין ראש ליחיד ולציבור ואתה נשיא הרשות הלאומית והעם הפלסטיני.