כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האם אני מצויים בפני שלב חדש של הרס והרג?!

עזאם תופיק אבו אלסעוד עבור "אלקדס" (13/08/2006)

אחרי חודש מתחילת הקרבות של המלחמה הישראלית- ערבית השישית, ואחרי גרימת הרס בשני הצדדים, ואחרי שנהרגו, נפצעו, ברחו והיגרו כפליטים משני הצדדים, לא מפסיקה מלחמה זו, אלא רק ממשיכה ומוסיפה באופן התנהלותה, על ידי שינוי אופי הלחימה, בעיקר לאחר שמפקדי צה"ל בצפון קיבלו החלטה להחליף את קצין הטנקים בקצין חי"ר, מה שמוכיח כי ישראל הבינה כי תועלתו של הטנק בלחימה מול לוחמי החזבאללה אינה יעילה, ולכן החליטה להכניס למערכה באופן מכריע את לוחמי החי"ר, כשהיא משתמשת ביתר החילות לתמיכה בלוחמיה אלו. אנו מוצאים עצמנו כעת נוכח מלחמה בה מוצא עצמו החייל הישראלי בקרב פנים אל פנים מול לוחמי חזבאללה. החייל הישראלי מטבעו חמוש מכף רגל ועד ראש בציוד צבאי, המאפשר לו להלחם בכל דרך, מקבל אימון טוב, אמצעי בידור ואמצעי קשר אישיים, קוי אספקה סדירים, כיסוי אוירי עצום וחיפוי ארטילרי וחיפוי של טילים שמכשירים לו את הדרך, אשר בה הוא הולך באזורים זרועי מוקשים, שרק הצבא שלו יודע את מיקומם באדמה, מפני שמפות המוקשים בידיו, ומעל כל זה הוא מגוייס על ידי המחשבה האידאולוגית הציונית.
לוחמי חזבאללה, כפי הנראה, מצויידים בנשק שהם זקוקים לו, מקבלים קו אספקה מאזורים קרובים מאד למקומות הימצאותם, אין להם אמצעי בידור וקשר מקלים, קוי האספקה שלהם מרחוק הינם מקוטעים וקשים, אין להם חיפוי אוירי, אין להם חיפוי ארטלירי וחיפוי של טילים שיכול להכשיר להם את הדרך, הם נלחמים באזורים אשר טמונים בהם מוקשים, אשר מפותיהם אינן בידיהם, אך הם נלחמים בארץ אותה הם מכירים היטב, כשהם מצויידים בחשיבה אידאולוגית כרבלאית. (כלומר, שיעית- א.ד).
על אף פרסום החלטת סיום מעשי העוינות, עליה מורה החלטת מועצת הביטחון של האו"מ, הרי שהסברה השלטת היא שהחלטה זו רכה מידי, לא ניתן ליישמה במהירות, ושפעולות המלחמה ימשיכו למרות ההחלטה.
נכון הוא שחזבאללה יפסיק את ירי הטילים לתקופת ניסיון, אך התרגלנו גם לכך שישראל לא מתחייבת להפסיק את התקפותיה באופן מוחלט, במיוחד כאשר ההחלטה מתירה לה להגן על עצמה, והיא נוטה למצוא ניתוחים והצדקות להיותה של פעולה התקפית פעולה הגנתית. אם זהו המצב, אני סובר שלוחמי חזבאללה לא יפסיקו את פעולות ההתנגדות כלפי כלי המלחמה והחיילים, המצויים על אדמתם עד שתסתיים הנסיגה בפועל עד אחרון החיילים הישראלים מדרום לבנון.
אם כן, מצויים בזירה שני צדדים לוחמים, לבנוני וישראלי, שימשיכו להלחם זה בזה, לפחות לעוד שבוע, כשאחד הוא בעל מחשבה וצביון ציוני, והשני בעל מחשבה וצביון כרבלאי. אלו כוונים והשקפות מנוגדים באופן שלא מאפשר להשוות ביניהם, אלא באופן של ניתוח פשוט שמביא להכרה של טבעם של הצדדים הלוחמים. העיקרון הישראלי בלחימה הוא שהחייל הישראלי שומר תמיד על מורל גבוה, ובדרך הוא עושה כרצונו באויבו בלי כל מגבלה, בלי רגש או יסורי מצפון, גם אם מקנן בו ספק, מפני שמטרתו היא ליישם את פקודות הצבא, ואת השמירה על נפשו, ולשם כך ההנהגה מספקת לו את כל הדרכים והאמצעים החדישים, שמסייעם לו בפעולתו, עד שיגיע אל מטרתו, וכמו כן ההנהגה לו תובעת דין וחשבון מהחייל אם חרג מהגבולות שהוצבו לו.
העיקרון הכללי ממנו שואב השראה החייל הישראלי הוא היותו מגן על זכות היהודים להתקיים באמצע מרחב שכולו ערבי, ורווחת אצלו התפישה של "מוות לערבים"!.
באשר ללוחם חזבאללה, הרי שהעיקרון הכללי שלו הוא: "התייצב מול החרב עד זוב דם", שהוא עקרון כרבלאי בסיסי, שמשמעו כי אסור שיהיה ללוחם פחד מפני האפשרות שיהרג, שכן אם יהרג הרי שהוא שהיד, ומחכים לו חיים טובים יותר בעולם הבא, לכן הוא מוכן להלחם עד הכדור האחרון, לא מפחד מהמוות ורואה בו דבר קל ערך ביחס לחיים. מסיבה זאת לוחם חזבאללה לא מפחד מהתמודדות גם אם הוא החלש בכל עמדה בה הוא נמצא. אנו רואים בשיעה כבעלי אסכולה, שמכים את עצמם בים העאשורה (יום השנה להירצחו של חסין בן עלי בידי הסונים בכרבלא- א.ד.) עד זוב דם, כי זהו היום בו הם איבדו את חסן וחסין (בניו של עלי- א.ד.) והם רוצים לקבל פיצוי על אבדן זה בכל אופן שהוא, גם אם הדרך מצריך את מותם.
הם מוכנים להיות סבלנים ולשאת בכל קושי עד שישיגו את מטרתם, ומאמינים במנהיגיהם הדתיים, מכבדים אותם ושמים אותם באותה דרגה כמו הקדושים, שאין כל מחלוקת לגבי הוראותיהם וכוונותיהם.
המאבק על הקרקע כעת בלבנון, עד שתובטח הפסקה אמיתית של האש, הוא בין שני הגורמים הלוחמים האלו, לוחם חמוש בציוד ובמספר חיילים רב, וגורם החמוש באמונה בדרך בה הוא הולך.
התמשכות הקרבות והפסקת אש לא מוצקה, כמו זו שהוצעה על ידי מועצת הביטחון של האו"מ, תוביל באופן טבעי לשפיכות דמים, בה רוב הדם הוא של אזרחים, ילדים, נשים וזקנים, והרס רב בשני הצדדים שניתן להימנע ממנו, אם ישכילו ברי הדעת להשתמש בשכלם לטובת פתרונות הגיוניים, ולא להמשך מעשי טבח ולהחרפה, שמטרתה להוכיח למי יש כוח הרתעה חזק, מבלי להעריך שישנו שם כוח אחר בעל יכולת חזקה לעמוד על התנגדותו ועל תגובתו.