כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ד"ר אחמד מג'דלאני, "אל-איאם": מפגש יריחו ופריצת הפתרון המדיני

(08/08/2007)

"אל-איאם", 8.8.07, מפגש יריחו ופריצת הפתרון המדיני
מאת: ד"ר אחמד מג'דלאני
התרבו הניחושים וההתנבאויות טרם כינוס פסגת יריחו בין אולמרט לעבאס. אלו באו בעיקר מכיוון מי שהתרגל לתאר מפגשים אלו כסתמיים, כמפגשים חסרי תועלת. היו שבחרו לתארם כמפגשים המתקיימים במסגרת היחסים הכלליים כדי לספק את צרכם של שני הצדדים להוכיח כי ישנה תזוזה מדינית. הדבר אמור בעיקר לגבי אולמרט שכרוך בלחצים האמריקאים העדינים השולטים עליו, הלחצים הפנימיים הכבדים הנובעים מהפרשיות הכספיות, מניהול רע של המלחמה התוקפנית על לבנון ותוצאות תחקיר ועדת וינוגרד. יתכן כי ההערכות הלא אופטימיות האלו נושאות עימן מידה של מציאותיות ואמיתות בהסתמך על ניסיון העבר הלא מעודד בנוגע לרבים מהמפגשים הקודמים ברמת הפסגה. מפגשים אלו כללו נסיגה והתרחקות של הצד הישראלי מתוך יהירות מיישום ההתחייבויות שלקח על עצמו. מצב זה אילץ את הנשיא עבאס לבטל מפגש, עליו הוחלט, בשל היעדר הכנה רצינית אליו. משמעות הביטול היא כי המפגש, הבלתי מתוכנן כהלכה, עתיד היה שלא להוביל לתוצאות מוחשיות, מה שהיה פוגע ביחסים הכלליים.

הניסיון, עליו אנו מדברים, אינו מעודד לא רק לגבי רה"מ הנוכחי, אלא גם לגבי ההנהגה הישראלית כולה מאז כהונת רבין, פרס, נתניהו וכלה בשרון ובאולמרט. ניסיון אלו מתאפיין באי כיבוד מועדים והסכמים. למרות ההערכה והידיעה הזו של ההנהגה הפלסטינית, היא כן מייחסת חשיבות לפגישות אלו לא רק עבור עצם הפגישה, אלא כדי לא לתת לצד הישראלי את ההזדמנות לטעון כי הצד הפלסטיני לא רוצה או בורח מהמפגשים ולהטיל עליו את האחריות למול עיניהם של הגורמים הבינ"ל המפקחים. ההנהגה הפלסטינית יודעת כי ישראל שואפת להפוך את הקורבן לאשם בכוח הדמגוגיה, הפחתת הערך וההתקרבות אל האמריקאים. במקום לספק כוח לחץ בינ"ל לטובת זכויות הפלסטינים, נולד כוח לחץ כלפי הצד הפלסטיני תוך החשבתו כמעקב ומשהה את תהליך השלום.

ניתן לומר כי מפגש יריחו נושא עימו משהו שונה מהמפגשים הקודמים, לא בשל מקום הפגישה, אלא משום שישנם שינויים מדיניים שמקנים לפגישה זו חשיבות. את חשיבות זו ניתן לתאר כתחילת חזרתו של התהליך המדיני, למרות היעדר היכולת לשים את היד על תוצאות מוחשיות מאז המפגש הראשון. המפגש הראשון היווה את תחילתה של סדרת פגישות נוספות שהכשירו או פתחו את הדרך בפני כינוס הפגישה הבינ"ל, שהוחלט לקיימה בסתוו הקרוב.

פגישה זו באה כפרי של הזזת עניינים אמריקאית באזור במטרה להאיץ בפלסטינים ובישראלים לגבש הסכם על חלק מהסוגיות, המהוות בסיס לקיום ועידת הסתוו. כמו כן מפני שארה"ב לא רוצה להפעיל לחצים רציניים על ממשלת אולמרט בעניין סדר היום של המפגש, והסוגיות שיעמדו תחת הדיון. ארה"ב, במסגרת הצורך שלה לקבץ קואליציה רחבה שתתמודד עם תכנית הגרעין של איראן ועם ברית איראן-דמשק-ביירות-עזה, וטיפולה במשבר כיבוש עיראק המחמיר, מקדמת את ענייניה דרך קונדוליסה רייס שהציעה רעיונות כלליים סביב הועידה, תוך השארת פרטי ההסכם לסדר היום של הועידה. ארה"ב נותנת הזדמנות לאולמרט לקדם עניינים פנימיים, בנוסף לזרז החיובי שהיא מגישה לו בדמות מתן ערבות לכך שערב הסעודית תשתתף במפגש. עניין זה מהווה עבור ישראל הישג מדיני גדול וחלון חדש ביחסיה האזוריים, ואפשרות לנורמליזציה עם המדינה הערבית החשובה ביותר באזור, שהינה בעלת השפעה כלכלית ומוסרית גדולה.

אלא שהזרזים הללו, למרות חשיבותם עבור אולמרט בשלב הנוכחי, בצל המצב הפנימי ממנו סבל וסובל אולמרט, הרי שהבחירה המועדפת עבורו תהיה לדון ביוזמה מדינית ישראלית. יוזמה זו תשיג עבורו רווח מסוים, שאינו גורר התחייבויות ומחיר שיש לשלמו מראש. ניתן להגדיר את הרווחים של היוזמה בהתאם לתיאור הבא:
- אחיזה במושכות היוזמה המדינית, דבר שיעניק לו הזדמנות לקבוע את סדר היום המדיני ברמת ההתרחשות המדינית, ולחתור מצד אחר להפנות מסר פנימי לגבי מידת יכולתו וכוחו לנהל את התהליך המדיני כדי להשקיט את האופוזיציה.
- הפניית מסר לקהילייה הבינ"ל ולגורמים המפקחים על התהליך המדיני, בעיקר ארה"ב, האומר כי ישראל רוצה הסדר, ואינה עוסקת רק בענייניה הפנימיים, או מחפשת אמתלות להישארות בגדה המערבית.
- היוזמה המדינית תהווה מסר חזק מצד אולמרט כי ישראל נענית לדרישות האמריקאיות והבינ"ל לספק "אופק מדיני" למתונים הפלסטינים בהתמודדותם מול הקיצונים, ובעיקר אחרי הפיכת תנועת "חמאס" והשתלטותה על רצועת עזה.
- ההסכם על "המסגרת המדינית" (עקרונות הסכם הקבע) שהוא מציע, והתגנב לידיעת כלי התקשורת בישראל, יכול להביא לשינוי המציאות בגדה וברצועה, ולשים בשלב זה בצד את סוגיות הפליטים וירושלים, שפתרונן לא יחשב כתנאי הכרחי להקמת המדינה הפלסטינית.
- גיבוש הפרטים ויישום ההסדר, אשר כולל קשיים עבור שני הצדדים, יוכל להמתין לשלב האישור של הסכם העקרונות החדש הזה דרך קיום בחירות פלסטיניות והצבעה עליו בכנסת.

ללא ספק אי-אפשר להתעלם מהיתרונות המדיניים והאישיים הצפויים לאולמרט מההיענות לשלב מדיני רציני. יסייעו לאולמרט האקלים הבינ"ל, ההזדקקות האמריקאית והקשיים הפנימיים שלו. במקום לנסות לשכנע את בציבור הישראלי כי מלחמת לבנון הייתה הכרחית והשיגה את התוצאות המקוות ממנה, יכול אולמרט לפרוץ עם יוזמה מדינית היסטורית, שתחזק את מעמדו כמנהיג מדיני ברמה של רבין ושרון. היוזמה תציג אותו כמנהיג בעל ההחלטה, ויתכן כי קרן הפופולריות שלו, תחזק את מעמדו הפנימי במקרה שיציג את עצמו, כפי שהצהיר, כמועמד לכהונה חדשה בהתמודדות מול נתניהו ואהוד ברק.

לעומת חזון ישראלי זה, להלן הגורמים שעל הנשיא עבאס לקחת בחשבון:
- דבקותו בעמידה הפלסטינית על עקרונות השיבה, ההגדרה העצמית והמדינה העצמאית, שבירתה ירושלים.
- דבקותו בבחירה בשלום כבחירה אסטרטגית לפתרון הסכסוך הפלסטיני- ישראלי.
- הבנתו כי גורם הזמן פועל נגד האינטרס הפלסטיני וסוגייתו, וכל אימת שאנו מפסידים עוד זמן, אנו מפסידים עוד אדמות פלסטיניות.
- הבנת חשיבות הרגע המדיני ההיסטורי, והשקעה בצורך האמריקאי לבנות ברית אזורית כדרך להתמודד עם אתגרי האסטרטגיה האמריקאית באזור. כמו כן יש לנצל את המצב בשביל האינטרס להגיע לפתרון מדיני על בסיס החלטות האו"מ ו"יוזמת השלום הערבית".
- ניצול כל התקדמות מוחשית במישור המדיני כדי להתמודד עם המשבר המדיני הפנימי, כמו גם להוסיף על הבידוד של "חמאס", כהכנה להחלשתה והפלתה מבחינה עממית, לפני הגעה לפתרון מדיני עימה ופניה לבחירות מוקדמות לנשיאות ולפרלמנט על בסיס ההסכמים אליהם יגיעו.

החשיבות מצויה בהפיכת המפגש הבינ"ל לוועידה בינ"ל, שתשאב כוחה מניסיון תהליך השלום שהחל במדריד, יחד עם חסות בינ"ל הכוללת את האו"מ, ומנגנוני פיקוח שיערבו ליישום מה שיסוכם בוועידה. אסור לוועידה להוות רק דיון על הסכם מסגרת חדש שהשלכותיו, מסגרת הזמנים ליישומו או המנגנונים והערבויות ליישומו, לא ידועים.