כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

פרופ' סמיח שביב, "אל-איאם": אנאפוליס- אופקים לעתיד

(03/12/2007)

אנאפוליס- אופקים לעתיד 

מפגשי ועידת אנאפוליס עברו באופן בו נהוגים להתנהל מפגשים כאלו, ללא הפתעות. מה שארע צפוי היה לקרות, ועקב כך לא כללו מפגשי הועידה, ולא תוצאותיה, התקדמות דרמטית, למרות שהיו קולות בולטים שאמרו כי מה שארע בפומבי שונה ממה שארע מאחרי הקלעים, שיש תוצאות שעוד לא נמסרו. מי שעוקב אחר העניין הפלסטיני והישראלי מבין כי פרשנות זו של הדברים, המביאה בחשבון אפשרות לקונספירציה, נובעת ממאמצי ודרכי ההתנהלות השייכים לעבר, ותו לא. מנהיגי ישראל אינם יכולים להסתיר את עובדות ומהלכי המו"מ מעמם, כמו שגם המנהיגים הפלסטינים אינם יכולים להעביר הסכמים חשאיים "מתחת השולחן", לאחר שעברו שנים ארוכות של מו"מ פלסטיני-ישראלי, מאז 1993, ולפני כן, בהם הגיעו לתחנות רבות, שהגיעו למבוי סתום ב- 2000, ולאחריו נכנסו הצדדים למרוץ המאבק הצבאי הישיר. סוגיות הסכם הקבע הפכו לסוגיות בהן עוסקים בגלוי ובכלי התקשורת לעיתים תוך ירידה לדקויות. שינוי וחילופי דברים לגבי העמדות הוא דבר שאינו נסתר מאיש בשני הצדדים היינו הך.

על יסוד דברים אלו ניתן לומר כי הדברים שהופיעו בנאום הנשיא, מחמוד עבאס, באו לרצות את הפלסטינים. הכוונה היא לקווים האדומים המוסכמים, ודבקות בעקרונות שנאחז בהם יאסר ערפאת בקמפ דייויד. השאלה הלגיטימית המונחת בזירה הפלסטינית כיום היא: בהינתן שהעמדה הרשמית הפלסטינית היא מה שעלה בנאום אבו מאזן באנאפוליס, והעמדה הרשמית הישראלית היא מה שהופיע בנאום אהוד אולמרט באותה ועידה, האם אנחנו יכולים לראות בפתיחת המו"מ על הסכם הקבע הישג ומטרה?!

בזיכרון הפלסטיני חקוקות עובדות רבות לגבי המו"מ על הסכם הקבע מלפני ואחרי קמפ דייויד. עובדות אלו מנציחות בתודעה הפלסטינית את היעדר האפשרות שישראל תסכים לקבל את זכות השיבה הפלסטינית, את החלוקה המדינית של מזרח ירושלים, את הנסיגה המלאה משטחי הגדה המערבית, ובעקבות זאת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית על מלוא האדמה הלאומית הפלסטינית. כמו כן הונצח בתודעה הישראלית היעדר הסכמה של איזו שהיא רשות פלסטינית שתורכב מאש"פ או פתח, לויתור על מזרח ירושלים, שיבת הפליטים וקטיעת הגדה המערבית. ישנן נקודות המעידות על ריחוק הצדדים זה מזה, מה שמספיק כדי לומר שיישוב הפער והגישור על פני התהום שבין הפלסטינים והישראלים, באופן אותו יקבלו העמים הפלסטיני והישראלי, דומה לנס. אם כן, מה הם אופקי העתיד בשלב שאחרי אנאפוליס, ומה הן הבחירות האפשריות עבור הפלסטינים, אם ננסה להעמיק בחשיבה אסטרטגית?!

נכון שהסוגיה הפלסטינית שבה לחזית הבינלאומית מחדש, ונכון שעמדות כל המדינות שנכחו באנאפוליס, להוציא את עמדות ארה"ב וישראל, תומכות בזכות הפלסטינית, ובהקמת המדינה הפלסטינית העצמאית, באופן תואם וקרוב לגישה הפלסטינית. אך זה לבדו אינו מספיק במצב של היעדר רצון אמריקאי וישראלי למימוש החזון הטוען להקים שתי מדינות שכנות, באופן מקובל על הפלסטינים, ובאופן שיערוב לפתרון צודק, מוסכם וישר לסוגיות מזרח ירושלים, הפליטים וגיאוגרפיית המדינה הקרבה!

האם יתאפשר למשטר הערבי, דרך התרכזותו סביב הרשות הלאומית הפלסטינית, ללחוץ על ארה"ב וישראל? מה הם גבולות הלחץ האמריקאי על ישראל? האם יכולה המפה המדינית הפלסטינית, דרך ממשלת הקואליציה, לעמוד איתן בפני הלחצים האזוריים והבינלאומיים הקרבים? איך תראה אותה מפה מדינית פלסטינית אם הקואליציה תתפזר? באילו קלפים תשתמש ישראל בהתמודדות עם הלחצים הבאים, במידה ויהיו?!