כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

על חמאס להפסיק עם פעולותיה נגד העם הפלסטיני

מחמד יאגי, "אלאיאם" (19/01/2007)

אם נכון הסיפור ואכן יתברר שמחמד אבו ע'ריב (איש פתח, קצין בדרגת קולונל מהביטחון המסכל שנרצח ע"י אנשי חמאס ב- 4.1.07 אחרי שכיתרו את ביתו למשך שעות) נהרג במהלך שלעג והאשים בכפירה את שני האנשים שהרגו אותו ואת בן אחותו הצעיר בעזה, הרי דברים אלו מבשרים לנו אודות הבאות. דברים אלו מעידים כי אם ישתחרר הטירוף ומידת השנאה והטינה הצפונות יתפשטו ויתפרצו, הרי שעשוי להיות נכון מה ששמענו ועודנו שומעים מדברי "חמאס" כי קיים זרם מהפכני ומשתרש בתוך "פתח". "חמאס" טוענת כי זרם זה מנסה להכין עצמו לבצע הפיכה כנגד ממשלתה, ובעקבות כך היא מוכרחה להכות ביד ברזל את יריביה הפוליטיים לפני שיגברו עליה.

הקלת ראש זו בפעולת הפתיחה באש כנגד היריב, הפרזה זו בשימוש בכוח כנגד עצמנו- אלו דברים שלא הכרנו מקודם בצל שלטונה של "פתח". לאורך כל שלטונה בן 13 השנים ברשות הפלסטינית לא הקלה "פתח" ראש בפעולת הפתיחה באש על חברי ותומכי "חמאס", וידה אף פעם לא היתה קלה על ההדק נגד בני עמה.

באופן טבעי היו מקרים בודדים, כמו אירוע הפתיחה באש על מפגינים בקרבת מסגד "פלסטין" בעזה ב- 1994, ומקרי התקפה מסוימים כלפי אנשים כדי למנוע מהם מלמחות ולהביע את התנגדותם לשחיתות או לתפקיד מנגנוני הביטחון, אך כל אלו הינם אירועים בודדים, שאינם מדרך ההתמודדות היומיומית של "פתח" עם אויביה הפוליטיים. אפילו בשנות התיאום הביטחוני בין הרשות וישראל, פעלה הרשות להגנת חברי "חמאס" בזמן בו היתה פועלת גם לסכל את פעולות ההתאבדות של "חמאס", פעולות שהביאו את "הסכם אוסלו" לסופו הטראגי.
מצב זה השתנה בעקבות שינוי הקשר עם ישראל. אחרי שהתברר כי אין אפשרות להגשים את מטרת סיום הכיבוש וביצוע נסיגה ישראלית מלאה דרך משא ומתן מדיני בלבד, אחרי כישלון המו"מ בקמפ דייויד, התירה הרשות של "פתח" ל"חמאס" לעשות לפי ראות עיניו ולא ניסתה לעצרו. "חמאס" יודעת כי בשנת 2001 הוצע ליו"ר ערפאת לשתף את מנגנוני הביטחון של הרשות בפעולת הלחימה נגד פעילותה הצבאית של "חמאס", אלא שהוא סירב להצעה זו. סירובו של ערפאת דחף את ישראל להשמיד את מנגנוני הרשות הביטחוניים כולל את בתי הכלא.

למרות זאת לא פסקה "חמאס" לטעון כי שלטון "פתח" פעל בתיאום ביטחוני עם ישראל כדי לחסל את פעיליה. אך הפגיעה במוסדות הרשות והכוונה לפגוע בערפאת מפריכים את ההאשמות האלו. אירועים אלו מביאים להבנה כי הרשות של "פתח", על אף שקיימות הערות לגביה, לא ניתן לטעון נגדה ולהטיל ספק בלאומיותה, כפי שמנסה לעשות "חמאס". ידה של "פתח" אינה קלה על ההדק או רפה כשמדובר על שימוש בנשק נגד צד פלסטיני, וכאשר השאלה עוסקת בהתנהלות מול יריב פוליטי.

"פתח" התעלמה מביצוע המוטל עליה ב"מפת הדרכים" בשל רצונה למנוע מלחמת אחים וכדי לשמור שלא ילחמו פלסטינים זה בזה. יתכן כי נאומו המאחד של אבו מאזן ביום השנה של "פתח", בו הוא תקף בקשיחות את ניסיונות העברת הסכסוך מעזה לגדה המערבית (ניסיונות שכללו שריפת בתי עסק ומסעדות ופתיחה באש כלפי מפקדי ותומכי "חמאס"), נאומו זה הוא פעולה מקדימה הבאה לשלול את לגיטימיות "ההרג". תחת נאום זה לא יכולה "חמאס" לכנות את פעילות "פתח" כניסיון להוביל הפיכה נגדה.

בעבר אמרנו כי זכותה של "חמאס" להחזיק בשלטונה מבלי להקניטה לכל אורך שלטונה החוקי, אך ההחזקה בשלטון היא דבר אחד והקלת הדעת לגבי ההרג הוא דבר אחר לגמרי. על אותו משקל, לשמירה על תמיכת הציבור יש גם כן תנאים. מאז התחילה "חמאס" לפתוח באש כלפי מתנגדיה ויריביה הפוליטיים- אפילו אם היה זה בבחינת הגנה עצמית שלא ניתן להבינה כמו במקרה של אבו ע'ריב- הקורבן שצרו עליו, שצעקות ההצילו שלו היו ללא הואיל, החלו האנשים להטיל ספק בכך שהפופולריות של "חמאס" תישאר כפי שהיתה. היינו עדים לכך בחגיגות יום השנה להקמת "פתח" בעזה ובראמאללה. דבר זה צריך להדאיג את מנהיגי "חמאס". אין זה מספיק עבור "חמאס" לטעון כי "פתח" הצליחה לקבץ את כל ההמון הזה בגלל שהיא ניצלה את שמו של צדאם חוסיין וקראה לבוא להתאבל עליו. הציבור הרב גם לא הגיע לאירוע ההמוני של "פתח" כי הוא בחר לחגוג עימה את יום השנה להקמתה. הסיבה מאחרי תמיכת ההמון ב"פתח" מצויה בשאיפה המוגזמת של "חמאס" לפתוח באש ובכוונותיה הברורות לנקוט בקו של הרג כדי להפחיד את יריביה. ההמון בא כדי לומר שהוא לא מקבל את שלטונה של "חמאס" בלי אופוזיציה פעילה.

אנו לא מנסים להוכיח את חפותם של אלו שמשתייכים לצדדים אחרים מ"חמאס", ומעוררים את האנארכיה, מלחמת האחים ומסתבכים במעשים שעשויים להביא להרג. אך קיים אינסטינקט בטבעם של האנשים לסרב לכך ששלטון, כל שלטון, ישתמש באלימות נגד היריבים, שלא לומר ישתמש בהרג. חשוב להזכיר ל"חמאס", הנמצאת כעת בשלטון, שהדרך ללב הפלסטינים באה מתוך הדוגמא העצמית, ביכולת לשאת ולהיות סבלני, להיות מוכן תמיד לאחדות ולדיאלוג, להציע ויתורים ליריב הפלסטיני, ולהיות מוכן לקבל את ההפסד שבנסיגה מפעולות ההרג, הפתיחה באש ועידוד האנארכיה.