כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

העיתונות הפלסטינית: היעדר שיח על השלום במערכת הבחירות בישראל

(08/02/2009)

האני אל-חביב כותב ("אל-איאם", 8.2.09) אודות סיקור של רשת התקשורת "לונדון" בערבית, המספר על אזרח ערבי ישראלי, שאמר לכתב של אותה רשת תקשורת כי הוא יצביע לליברמן בבחירות. הכתב חשב שהוא לא שמע נכון, והאזרח הערבי חזר שנית על שאמר, והבהיר כי הגעתו של ליברמן לראש השלטון בישראל צריכה להיות מטרה לאומית פלסטינית, לא רק בגלל שמהלך זה יחשוף את הפנים מוליכות השולל של ישראל, אלא מפני שליברמן הוא זה שיהרוס את ישראל בגזענות ובפראיות שלו.
חביב טוען כי מה שמאפיין את הבחירות האלו אינו רק אופן ההתנהלות מול הסוגיה הפלסטינית, אלא הדרך בה מסתכל הממשל החדש בארה"ב, שהינו פתוח ובעל הבנה רחבה יותר מממשלים קודמים, על ממשלה ימינית קיצונית בישראל. יתכן כי מחשבה זו תשפיע על מצביעים ישראלים רבים, שאינם רוצים שממשלת ארצם תהווה מכשול למול המהלכים של ארה"ב. יתכן שההמתנה לתוצאות בחירות אלו יחסכו את הצורך לתת תשובה לשאלות שעודן תלויות ועומדות!!

"השלום הוא החסר הגדול במערכת הבחירות הישראלית נוכח אווירת הפאסימיות" – זוהי כותרת כתבה ("אל-קודס", 8.2.09) המדברת בעד עצמה. הדיבור על השלום מביך אחרי שנה שהחלה בהבטחות רבות להגעה להסכם על היסודות עליהם תקום מדינה פלסטינית והסתיימה במלחמה על עזה בצל פילוג פלסטיני חריף ואווירה טעונה בפאסימיות.
סוכנות הידיעות הצרפתית א.פ.ב מוסרת כי בעוד שמערכת הבחירות הקודמת ב- 2006 התרכזה סביב תכנית הנסיגה מרצועת עזה, הרי שכיום אף אחת משלוש המפלגות הגדולות: הליכוד הימני, קדימה של הימין-מרכז והעבודה של הימין-מרכז, אינה מדברת על תהליך השלום הכושל עם הפלסטינים.
ציפי לבני מתוארת כמי שאמרה כי "יונת השלום ניצבת על החלון ואין אנו יכולים לסגור חלון זה".
אך לבני אינה מציגה הצעות מוחשיות, וכך השלום נראה רחוק מהישג יד, כפי שאומר המרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, אברהים דעיבס, אחרי הכישלונות הרבים שארעו מאז הסכם אוסלו ב- 1993.
הוא הוסיף ואמר לסוכנות א.פ.ב: "הציבור פאסימי, או שאפשר לומר שהוא מציאותי באי-האופטימיות שלו באשר לקיומה של הזדמנות להגיע לפתרון הסכסוך בעתיד הקרוב, ולאור זאת שמערכת הבחירות מתרכזת בדברים לא טובים".
אך פרופ' שלמה אבנרי מהאוניברסיטה העברית סובר שהמפלגות נמנעות מכניסה לשאלות רציניות כאלו בכוונה, בעוד שאמצעי התקשורת לא מבצעים את תפקידם בכך שאינם שואלים את השאלות על אותם נושאים.
הוא אמר לתקשורת: "איננו יודעים מה ההבדל בין עמדות שלוש הסיעות הגדולות בנוגע לתהליך השלום" והוסיף כי "כולם יודעים שקדימה והעבודה תומכות בפתרון שתי המדינות, אך אין משמעות הדבר כי יגיעו לפתרון מוחשי. איש אינו שואל שאלה זו את הליכוד, אם הוא תומך או מתנגד להקמת מדינה פלסטינית".

עלי אל-ג'רבאוי, מרצה למדעי המדינה בביר זית, אמר כי לא עוסקים במערכת הבחירות בשלום מפני ש"החברה הישראלית נוטה מזה שנים לכוון הימין, אפילו המרכז הפך לימני, ואין עוד הבדל בין הליכוד לקדימה". הוא הוסיף כי "קדימה נולדה מתוך הליכוד, ומנהיגה אריאל שרון לא ביצע את הנסיגה מרצועת עזה כדי להקים מדינה פלסטינית, אלא כדי לפורר את הסוגיה הפלסטינית. הוא רצה להיפתר מעזה ומהנטל הדמוגרפי שרבץ על יהדותה של המדינה. אין הבדל בין הצעות המפלגות בישראל בנוגע לשלום. כולן, הליכוד, קדימה והעבודה, אינן מדברות על מדינה בעלת ריבונות, אלא על מדינת שאריות, מדינה שמורכבת מאזורים קטנים שעליהם נמצא מספר רב של פלסטינים, מדינה שתורכב מקנטונים שיחוברו דרך גשרים או מנהרות ויקראו להם מדינה".
אל-ג'רבאוי הדגיש כי "התודעה הפוליטית הישראלית הכללית מתבססת על כך שההסדר צריך להיכון בכפוף לתנאים של ישראל, וכי המחלוקת בין הסיעות היא על תנאים אלו. אף אחד לא מדבר על ירושלים המזרחית, ולא על הנסיגה מגושי ההתנחלות בגדה המערבית.
לגבי הציפיות כי היום שאחרי הבחירות טומן בחובו מציאות רעה יותר לפלסטינים אמר הפרשן הפלסטיני כי "המצב לא יהיה רע יותר, מפני שהוא רע ביסודו כיום. עזה מופרדת מהגדה, הגדה מחולקת באמצעות מאות מחסומים ואנחנו מפולגים וחסרי תכנית מאוחדת".
אל-ג'רבאוי סובר כי על הפלסטינים "להגדיר הזדמנות אחרונה לשלום, מוגבלת בזמן, בה יסתיים הכיבוש ותקום מדינה פלסטינית. אם הדבר לא יתאפשר תיסגר הדלת למול פתרון שתי המדינות, והדיון על אופציה אחרת יכלול את חזרתו של הכיבוש או את פתרון המדינה האחת".