כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

שאול אריאלי על ההתפתחויות האחרונות בירושלים במאמר להארץ

(20/11/2014)

החשש הפלסטיני להר הבית כבר לא הזוי

שאול אריאלי

19.11.2014

לאחר מלחמת העולם הראשונה לא היה למופתי חאג' אמין אל־חוסייני כל סיכוי בהתמודדות מול התנועה הציונית, שהיתה מאורגנת היטב ונהנתה מתמיכה בינלאומית נרחבת. המחנה הפלסטיני שבראשו התייצב היה אז מפורד, מסוכסך ומוכה שחיתות. בעיקר היה מחנה זה מבודד משום שמדינות ערב מסביב היו עסוקות כל אחת בענייניה. כיוון שכך ביקש המופתי לגייס את העולם המוסלמי לעזרת ערביי פלשתינה, תוך שימוש בטענה כי היהודים מבקשים להרוס את מסגד אל־אקצא ולהקים על חורבותיו את בית מקדשם.

לפני כמעט מאה שנה הטענה הזאת נראתה הזויה ומופרכת לאור מדיניותה של התנועה הציונית והצהרותיה לגבי מעמדם האקסטריטוריאלי של המקומות הקדושים. היא נראתה לא רצינית גם אחרי המלחמה ב–1967, כיוון שממשלות ישראל נמנעו משינוי בסטטוס־קוו על הר הבית. אבל היום טענה כזאת נתפשת כמתקבלת על הדעת; בשל מדיניותה המתלהמת, הלוקה בעיוורון מדיני, של ממשלת בנימין נתניהו, האיום על אל־אקצא נראה ממשי.

דומה כי נתניהו, נפתלי בנט, אורי אריאל, מירי רגב וחבריהם לא למדו דבר על רגישותו ונפיצותו של הר הבית. המקום הזה משמש דבק המלכד את החברה הפלסטינית על פלגיה, ומניע גם אנשים שאינם קשורים לארגון כלשהו לבצע פיגועים כמו הרצח בבית הכנסת בירושלים. הגידול הדרמטי בהיקף הביקורים של יהודים בהר הבית, כולל חברי כנסת ושרים; ההכרזות של אישי ציבור שיש לאפשר תפילה של יהודים בהר הבית ואף להקים מחדש את בית המקדש; ההחמרה בהגבלות על כניסתם של מתפללים מוסלמים ואף סגירת ההר — דבר שלא נעשה מאז 1967 — כל אלה מחזקים אצל הפלסטינים את התחושה כי "נבואתו" של המופתי עומדת להתגשם, ועליהם למנוע זאת. הם יעשו זאת לבדם או בעזרת הארגונים האיסלאמיים המתחזקים, בישראל ומחוצה לה.

גם אם בכוחו של הר הבית להניע פעולות מחאה אלימות ואחרות, לא ניתן לבודדו מהאירועים המתרחשים בקרבתו, המחזקים את הרושם כי ישראל אכן מתכוונת לשנות את המציאות בירושלים. עד כה נעשתה הבנייה הישראלית במזרח ירושלים, רובה ככולה, בשטחים שצורפו לעיר מתוך הגדה המערבית, לא בירושלים המזרחית בגבולותיה מ–1967. שם הנוכחות היהודית אפסית ומסתכמת ב–2,500 בני אדם המתגוררים במספר ריכוזים קטנים, כמו מעלה הזיתים בראס אל־עמוד. כניסתן של עשרות משפחות לעיר דוד בסילואן והכרזתו המצוצה מהאצבע של בנט על רוב יהודי בה, בהמשך להכרזה על גן המלך כגן לאומי, נתפשות כהאצת המגמה הישראלית החדשה לחדור לירושלים המזרחית, ובעיקר לאגן הקדוש. המגמה הזאת נתפשת כמאיימת על ערביותה המוחלטת של "אל־קודס", שנשמרה גם לאחר 47 שנים של כיבוש ואיחוד לכאורה.

גם המעגלים הרחוקים יותר של העיר מאוימים על ידי המגמות הישראליות באופן העלול להכרית את הרעיון להקים את הבירה הפלסטינית במזרח ירושלים. הכוונה לבנות את שכונת גבעת המטוס ולהרחיב את הר חומה בדרום ירושלים, לבנות בשטח אי–1 כדי לחבר בין מעלה אדומים להר הצופים, ולסלול כביש החוצה את בית צפאפא, נתפשת כחלק מהתוכנית לבנות חגורה יהודית מסביב לירושלים המזרחית, ואת זו לבתר בכבישים המחברים את העיר עם הפריפריה היהודית שלה.

כל זה מתחבר למורסות החברתיות הידועות: הפלסטינים במזרח ירושלים, שהם 40% מאוכלוסיית העיר, נהנים רק מ–10% מתקציבה, 82% מילדיהם מתחת לקו העוני ולמערכת החינוך שלהם חסרות 1,500 כיתות. הגלים האחרונים של אלימות וגזענות נגד הפלסטינים, שהחלו בחטיפתו והריגתו של מוחמד אבו חדיר, הניעו את המחאה והאלימות שבה אנו חוזים כיום.

הרשות הפלסטינית וחמאס מבקשים לנצל את המחאה העממית הזאת. חמאס, שמצבו מזכיר את מצבו של המופתי, רואה באירועים הזדמנות להסיט את תשומת הלב של תושבי רצועת עזה מתוצאות הלחימה שם, וללחוץ על ישראל ומצרים שיגבירו את הקצב של פעולות השיקום ופתיחת המעברים ברצועה. כפי שאמר ראש השב"כ השבוע, מחמוד עבאס אינו מעודד את הטרור ואף גינה אותו, אבל הוא למד את הלקח מהעימות בעזה בקיץ, עת נדחק לשוליים בעוד חמאס זוכה ביוקרה. לכן הוא מצטרף כעת, בניסיון לכוון את האירועים לצעדי מחאה עממיים, ולהגברת הלחץ על ישראל למשא ומתן.

כך, בשל המדיניות של ממשלת נתניהו, נשבר השקט היחסי ששרר בירושלים גם בשיא האינתיפאדה השנייה. ההבטחות של ראש הממשלה למלך עבאללה ולשר החוץ האמריקאי ג'ון קרי בעמאן השבוע, בדומה לנאום בר־אילן, חסרות משמעות כל עוד אין הוא משתמש בסמכותו למנוע את הפרובוקציות של חברי מפלגתו וממשלתו. בהמשך, עליו להחליף את אשליית "ירושלים המאוחדת", בהכרה במציאות של עיר שמעולם לא אוחדה. עליו להבין שיש לה סיכוי להיות בירה עברית מוכרת, רק אם תיפרד משכונותיה הערביות, שיהיו חלק מבירת פלסטין.