כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"הארץ": אולמרט יודע מה צריך לעשות, אך לא רוצה

גדעון סאמט (06/10/2006)

זה נראה מאוד לא טוב אצל הפלשתינאים. גם שמאלנים אדוקים צריכים להודות שקרבות הרחוב, הכישלון הנמשך שלהם לעשות שלום בבית, הדיבורים המשתלחים, הרצח בעיניים, הם חוויה מתסכלת למתבונן הישראלי המתון ביותר. מה לעשות עם המהומה הנוראה הזאת?

אביגדור ליברמן לא אמר מה שחמאס ופתח צרחו זה על זה. חבורות מזוינות חיסלו חשבון בקרבות רחוב. פתח דרש להעמיד לדין את שרי הפנים והחוץ של חמאס. בינתיים, ירו אנשיו על סגן ראש הממשלה וחטפו את סגן שר האוצר. יש שם אנרגיות מפחידות של שנאה וייאוש ויצר נקמה. "יום ראשון השחור" השבוע הצטרף לגרועים שבאירועי הדמים אתנו. באותו יום, בתוך הלהט הייצרי, זעק אחד מראשי חמאס להמונים בג'בליה, שתנועתו לא תכיר בישראל אפילו יהרגו את כל חבריה.

מה לעשות? האינסטינקט הישראלי היה תמיד לשפוך על הסצינות האלה את כל הקלישאות הישנות. מאין עם מי לדבר ועד סילוני בוז גזעני על "הערבים". קשה לנו אתם? קשה להם גם אתנו. כשנהרגו בתחילת השבוע 12 פלשתינאים בקרבות פתח-חמאס זה עשה אצלנו כמובן כותרות ראשיות. המאות שישראל הרגה רק בחודשים האחרונים ברצועת עזה מוחשכת ורעבה הפכו כבר לנו-ניוז שחוק. המהומות בשטחים הן נכס גדול לכל מתעבי הסדר איזשהו עם החבורות המשתוללות האלה.

כאילו ניצת בתקופות של שקט יחסי איזה שביב נכונות לדבר עם ממשלה חדשה, יורשת דור הנהגה שישראל אהבה לשנוא. אהוד אולמרט, כמו קודמו, סוחב פגישה עם מחמוד עבאס במשך חודשים כאילו היה מצורע. שום ועדה לא תחקור את המחדל הזה בחצר האחורית. עמיר פרץ כמו חכך השבוע ידיים כשאמר שמערכת הביטחון "תמשיך לעקוב בתשומת לב מיוחדת" אחרי העימותים. הוא לא עשה מאומה, לפני המלחמה וכשהתפנה ממנה, כדי להסב את תשומת לבו המיוחדת ללחץ הגובר, לזעם הפורץ, לדלות הנוראה, לסימני ההתפוררות בממשל שלישראל צריך לכאורה להיות עניין מיוחד בייצובו. כל הזמן הזה המשיך שר הביטחון להמטיר אש על השכונה הקשה שמנגד.

עכשיו נכנסת קונדוליזה רייס. היא באה לביקור סתמי בזמן השפל אולי החמור ביותר בימי ממשלו האוזלים של ג'ורג' בוש. גם אם יש לאשה הנבונה הזאת מה להציע, אין לה הסמכות והתוקף. היא צועדת עקב בצד אגודלו של נשיא שאינו מוכן להכיר בחמאס ולדחוף את ישראל לדבר עם התנועה הדינמית ביותר בשטחים.

לא כך חושב אפילו רוב ישראלי. הוא צועד לפני הנהגתו הצולעת. סקר מכון טרומן באוניברסיטה העברית בשיתוף המרכז הפלשתיני לחקר דעת קהל ברמאללה רשם בסוף החודש שעבר תמיכה של 67% מהישראלים (ו-59% אצל הפלשתינאים) במשא ומתן עם ממשלת אחדות לאומית. תתפלא הממשלה, 56% מוכנים אפילו לדבר עם ממשלת חמאס בלבד.

בארוחת ערב עם אולמרט שלשום סיפרה רייס על שיטות התמודדות עם יעפת הטיסה. כל הממשל הדועך שלה שרוי בג'ט לג. מגוחך לצפות ממנו ליוזמה בעניין הפלשתיני. מה שמעסיק אותו הוא ניסיון לייצר קואליציה ערבית אנטי-איראנית. העניין שלנו, שפעם הביא את ואשינגטון לניסוח מפות דרכים להסדר (אך לא לעשות מאומה למימושן), התגמד עכשיו לפתיחת מעבר קרני "בקרוב".

לאולמרט אין שום בעיה להמשיך לגרור רגליים. קל לנסח היום באקווריום - הכינוי ההולם של לשכתו - את ה"בגלל": את הנימוקים לכך שאי אפשר לדבר אתם, לעזור להם. אלא שהאינטרס הישראלי תובע את נימוקי ה"למרות": מדוע היה עלינו מזמן, ובמיוחד בתקופת המשבר הזאת, להקל ככל האפשר על האוכלוסייה הפלשתינית ולדבר עם מנהיגיה. זה זמן נכון גם משום שנעדר היום התירוץ הישן שמתינות ישראלית תשחק לידי תוקפנות פלשתינית. הם על הקרשים, תקועים בדלות מנוונת שכמוה יש רק אצל הנחשלים שבעמים.

הוא יודע מה צריך לעשות, אך לא רוצה. יותר מכל חושש אולמרט ממה שיקרה לו בזירה פוליטית רעועה. הוא מסרב אף שהשטחים הם מאגר הנפץ המסוכן ביותר לביטחון הלאומי והסמוך ביותר.

מה לעשות במקום דקלומי ה"בגלל"? להעביר סיוע לעזה, לפתוח את נתיבי היצוא החקלאי, לעזור בחידוש אספקת החשמל, להגדיל את מספר העובדים הפלשתינאים בישראל, לשחרר אסירים (באותו מספר שבסופו של דבר הרי ישוחררו) ולהחזיר את גלעד שליט, לדבר עם יו"ר הרשות ועם ראש הממשלה שלה, לעודד ממשלת אחדות במקום לחבל בה, לדון ברצינות ביוזמה הסעודית ולהפנות תשומת לב מיוחדת - לא מהסוג של פרץ - לעובדה שהיוזמה, שאומצה כבר פעמיים בידי הפסגה הערבית, כוללת בסופה הכרה כל-ערבית בישראל.

מבחר לא קטן בשביל מי שמעדיף את ה"בגלל" מפחד ה"למרות".