כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

סיכום שנת 2006 אצל הפלסטינים

(02/01/2007)

השנה החדשה סוחבת איתה סוגיות שעוד לא נפתרו מהשנה שחלפה/ אחמד מג'דלאני, "אלאיאם"

נפרדנו מהשנה שעברה לפני ימים ספורים עם מעט צער והרבה תקווה לכך שתהיה השנה החדשה טובה יותר מזו שהיינו עדים לה. השנה שחלפה היתה גדושה בהתגברות המאבק הפנימי ועלייתו לדרגה שבאה על חשבון הסכסוך הראשי. התעצמות המשבר הפנימי על משמעויותיו המדיניות, הכלכליות, החברתיות והביטחוניות באופן חסר תקדים, משבר שאותו לא הכירה הזירה הפלסטינית מזה עשרות שנים, הביאה על הפלסטינים אסונות שהטביעו את חייהם בחותם של סבל, פחד ועוני.

נפרדנו מהשנה שעברה מבלי שסגרנו את כל התיקים שנפתחו ועודם קיימים. השנה הסתיימה לה על חשבון השנה החדשה בתקווה כי זו תמצא פתרונות. במידה ולא ימצאו פתרונות יישארו הבעיות פתוחות וימשך הסבל בהתאם למה שמשקפים סקרי השנה שעברה לגבי השנה החדשה.

במישור המדיני, נדרש עדיין לקבוע מינימום של הסכמה הדדית מדינית שתתבסס לפחות על הבנות "מסמך ההסכמה הלאומית" כדרך להרכיב ממשלת אחדות לאומית. במידה ולא יצלח הדבר יש ללכת לבחירות מוקדמות לנשיאות ולפרלמנט. סוגיה זו היא החשובה מבין הסוגיות המדיניות, וכל עוד לא יגיעו הפלסטינים להבנה הדדית שתאפשר סגירה של התיק הזה, לא יפתרו רוב הסיבוכים הקשורים בו, שהם הבידוד המדיני והמצור הכלכלי החונקים את הסוגיה והעם הפלסטינים. המשך משבר הפילוג הפוליטי החריף לא רק יעמיק את אי-ההסכמה המדינית, אלא גם יגרום לפילוג זה להשפיע על המישור החברתי. הפילוג עשוי לגרור את החברה הפלסטינית לעימותים פנימיים מזוינים גרועים בהרבה שאלו שהיינו עדים להם ברצועת עזה בשנה שחלפה.

הסכמה לגבי מצע מינימלי של הסכמה לאומית מדינית תוכל לשים גבול להתערבויות החיצוניות ביצירת ולקיחת החלטות בנושא הלאומיות הפלסטינית העצמאית. הסכמה כזו תשים גבול לכפילות שנוצרה בין אלו שנמצאים בשטחים לאלו שמחוץ להם ולפעילות האזורית בעניין הפלסטיני. זו היא הסוגיה. אם תיפתר המחלוקת, יפתח שלב חדש במנגנון המדיני הפלסטיני שיחזיר את אש"פ למעמדו האמיתי כמייצג החוקי והיחיד לעם הפלסטיני.

באשר למישור הכלכלי והחברתי, הרי שמדד העוני רשם את השיעור הגבוה ביותר, כשמספר העניים בהסתמך על דו"ח סטטיסטי של "המכון הפלסטיני המרכזי לסטטיסטיקה" הגיע בסוף 2006 ל- 2.1 מיליון איש, וזאת אחרי ששנת 2005 נסתיימה עם 1.3 מיליון איש מתחת לקו העוני. הכנסות הרשות הפלסטינית בשנת 2006 עמדו על 370 מיליון דולר, וזאת בהשוואה ל- 1.29 מיליארד דולר בשנה שקדמה. כלומר ישנה ירידה בשיעור של 71% בהכנסות הרשות. שיעור ההון שהוצא מהשטחים נאמד על כ- 2 מיליארד דולר. חלה נסיגה גדולה בהיקף ההשקעות הפנימיות והחיצוניות, לצד סגירה של הרבה בתי חרושת ומעבר של מספר מהם לערים ערביות מחוץ לשטחים. עוד גרועה מכך היא עזיבת ההון האנושי, שלא ניתן לפצותו. עזבו את השטחים יותר מעשרת אלפי אנשי מקצוע בכירים בתחומים השונים, שגילם נע בין
25-45. עוד כ- 40 אלף מחכים לתורם לקבל ויזות כדי לעזוב.
קיימת הערכה ששביתת פקידי הרשות גרמה לאבדן 16 מיליון שעות עבודה, וכמו כן הפסד שעות הלימוד מגיע לכדי 5 מיליון שעות מצטברות בהן תלמידים לא למדו. במידה ולא יטפלו הפלסטינים במצבם המדיני הפנימי במהירות האפשרית, הרי שהשפעות המשבר הזה יגברו במהלך השנה החדשה ויאיימו על הלכידות הפנימית, ועל השלמות המשפחתית והחברתית מפני סכנה קשה.

במישור היעדר הביטחון, שנת 2006 התאפיינה בהיותה שנת דמים. הדבר נכון במישור הקורבנות אשר נפלו מאש פלסטינית, כאשר המחלוקות המדיניות הפנימיות נכבשו ע"י פעולות ירי הדדי, נפילת קורבנות, פעולות חטיפה הדדיות ושריפת רכוש. הדבר קרה בייחוד בשל שימוש בנשק המיועד להגנה כנשק הרחוב, וניסיון של שני הפלגים הפלסטינים הגדולים לכפות את כוח הרחוב שלהם על הזירה הפלסטינית. ההתפרעויות ברחובות היו גם בגדר התפזרות המאבקים המשפחתיים והחמולתיים לצורך ההגנה הפנימית כתחליף לשלטון החוק או אפילו כדי למצוא מוצא ממנו.

בשנת 2006 נפלו 252 קורבנות בשל ההפקרות הביטחונית, מהם 26 ילדים, כך נמסר ממרכז "מיזאן" לזכויות האדם. האירוע שחשף בצורה הבולטת ביותר את פניה של תופעה זו הוא מה שארע ב"יום ראשון השחור" ב- 1 באוקטובר, אז נהרגו בפעם הראשונה עשרה אזרחים מירי פלסטיני במהלך התקבצות של אנשי הביטחון מול אחד הבנקים בעזה לקבלת מקדמה ממשכורותיהם שלא שולמו להם שבעה חודשים. נתונים סטטיסטיים שפורסמו ע"י הרשות הכללית למתן עזרה ראשונה וחירום, מגלים שמספר ההרוגים בשל ההפקרות הביטחונית הגיע עד חודש נובמבר 2006 ל- 320 בקירוב, ביניהם 3 ילדי איש המודיעין הפלסטיני, בעלושה, שנורו למוות בעזה.
השנה שחלפה התאפיינה בתופעה שהרעה לדימוי העם הפלסטיני מול העולם, והיא חטיפת מפקחים זרים ועיתונאים בינ"ל בשטחי הפלסטינים, בעיקר ברצועת עזה, היכן שהגיע מספר העיתונאים החטופים השנה ל- 18 ומספר החטופים שאינם עיתונאים הגיע לכ- 100, על פי דו"ח של מרכז "מיזאן". השנה החדשה נחנכה בחטיפת עיתונאי זר שעבד בסוכנות הידיעות הצרפתית.

נראה כי השנה החדשה , בהסתמך על נתוני שנת 2006, לא מנבאה את היעלמותה של התופעה. ברור כי סילוק התופעה מצריך רצון פוליטי מנצח וחזק שיעצור את החטיפות, שמזיקות לעם הפלסטיני. הקורבנות של העימות הפלסטיני הפנימי משתווים כמעט לקורבנות התוקפנות הישראלית.

הניסיון להציג את התערבבות סוגיות השנה שחלפה עם אלו של השנה החדשה אינו בגדר חשבון מסורתי כפי שהוא ניסיון להתריע בפני הסכנה שטמונה באירועי השנה שחלפה. השנה החדשה תכיל את אותן סכנות אם לא ייווצר רצון פוליטי חופשי, מודע לעצמו ומשוחרר מהחשבונות הלאומיים. המדינאים הפלסטינים צריכים לדאוג לטפל בהפקרות הביטחונית, אך לא רק בה, אלא לטפל בעניין המדיני הלאומי על כל מימדיו. אם לא יתמקדו המדינאים הפלסטינים בעניין הפלסטיני הלאומי, יתקדם העם הפלסטיני ובעייתו בדרך ההתפוררות והנסיגה, ויהפוך מסוגיה של שחרור לאומי לסוגיה ביטחונית שתטופל ברמה האזורית והבינ"ל ככזו, או כסוגיה אנושית שזועקת לישועה. דבר זה הובע דרך החלטת הקוורטט מסוף שנת 2006, שקבעה תכנית להגשת עזרת חירום דחופה. השאלה היא באיזו אפשרות יבחרו הפלסטינים בשנה החדשה: האם יגברו שפת ההיגיון, החכמה והמשפט בקרב העם ובזמן הבחירות, אם יכשלו מאמצי הכוחות והמפלגות להגיע להסכמה, או שימצא העם מפלט בשפת הכוח?