כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האם נשמט פתרון שתי המדינות מהסכסוך הפלסטיני-הישראלי?!

(12/06/2007)

אל-קודס, 11.10.06 מאת: ודיע אבו נסאר
האם נשמט פתרון שתי המדינות מהסכסוך הפלסטיני-הישראלי?!
 

חלק מכלי התקשורת מפרסמים בימים האחרונים ידיעות שמשמען הוא כי הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש בוחן כעת רעיון להוציא תכנית שתבטא את הראייה המעודכנת של הממשל האמריקאי לגבי דרך פתרונן של הבעיות התלויות ועומדות במזרח התיכון, ובעיקר לגבי הסכסוך הפלסטיני- הישראלי.

רוב הפרשנים סוברים כי ידיעות אלו באות לרגל קרבתו של מועד יום השנה השלישי לאיגרת שפרסם הנשיא האמריקאי ב- 24 ביוני 2004, וכללה את חזונו לפתרון הסכסוך הפלסטיני- הישראלי. עיקרו של חזון זה הוא ההכרח שבהקמת מדינה פלסטינית ברת קיימא לצד מדינת ישראל, או מה שקרוי "פתרון שתי המדינות".

מבלי להתחשב בשאלה האם יפרסם בוש תכנית חדשה או לא, הרי שברור לנו כי בזמן בו מנסה הממשל האמריקאי לנהל תעמולה עבור פתרון שתי המדינות כפתרון האידאלי לסכסוך הפלסטיני- הישראלי, בפועל ההתנהלות של הממשל בשנים האחרונות מעידה כי הוא לא הציע אפילו את המינימום הנדרש לתמיכה בקיומה של מדינה פלסטינית ברת קיימא, כמו זו אודותיה דיבר בוש לפני שלוש שנים!

הממשל האמריקאי, בעיקר זה אותו מנהיג ג'ורג' בוש הבן, ביצע את כל המשגים האפשריים כמעט, לא רק בהתנהלותו מול הבעיה הפלסטינית אלא עם ענייני המזרח התיכון כולו. ארה"ב מדברת על מזרח תיכון גדול, והנה מוטטה את הרעיון הזה. היא מדברת על ברית עם חלק מהמשטרים החילוניים החזקים באזור, והנה היא החלישה את המשטרים האלו, גם אם בצורה בלתי ישירה.

בלתי אפשרי הוא המצב בו המשטר האמריקאי מדבר על סיוע למנהיגים ערבים מתונים, כדוגמת מחמוד עבאס בפלסטין ופואד סניורה בלבנון לפני שהסיוע המצומצם הזה כלל מגיע ליעדיו. בנוסף לכך, עצם הפרסום אודות הסיוע מושך תגובה הפוכה ברוב המקרים, ויוצר מתמיכה מוגבלת זו מעמסה על כתפי מי שאמור לקבלה.

הטעות האסטרטגית הגדולה ביותר שביצע הממשל האמריקאי בשנים האחרונות מתמצה באימוץ הצעה הדומה במידה רבה לזו שהציע רה"מ אריאל שרון, והמשיך אהוד אולמרט בצורה ישירה או לא ישירה.
באופן דומה למה שנקרא הזרם המרכזי בפוליטיקה הישראלית, הרי שהעדיף הממשל האמריקאי את האופציה הצבאית ואת המחשבה הביטחונית, כאילו שהם מציעים פתרונות לבעיות המזרח התיכון. באופן דומה לטבעה של תכנית ההתנתקות, אותה ביצעה ממשלת ישראל בקיץ 2005, עלו תכניות ביטחוניות אמריקאיות רבות בעירק, וכמו כן תכניות אמריקאיות לתמיכה בכוחות הביטחון הרשמיים בפלסטין ובלבנון כדי להוכיח את חוסר יעילותן, לכל הפחות בעתיד הנראה לעין.

עמידתם בתוקף של הממשל האמריקאי ושל ממשלת ישראל על הגבלת מאמציהן במישור הביטחוני מבלי להציג אופק מדיני שיהיה מקובל על העמים, ואפילו לא להנהגות הערביות איתן הן באות בקשר באזור- גישה זו לא תורמת רק להכשלת התכניות הביטחוניות אותן הן מציעות, אלא מוסיפה אתגרים ביטחוניים למול הנהגות ארה"ב וישראל. התמשכות מעשי האלימות ברחבי עירק וההתנגשויות בין כנופיות "פתח אל-אסלאם" ו"ג'נד אל-שאם" ("צבא סוריה הגדולה"- א.ד) עם צבא לבנון, כמו גם התעצמותם המתמשכת של תאי האסלאם הקיצוני השונים בשטחים הפלסטינים שנכבשו ב- 1967, בעיקר ברצועת עזה, מביאים אותנו למסקנה שעל ארה"ב וישראל לחשוב שוב על מדיניותן הנוכחית.
מכאן, כשם שהזדמנויות השגת יציבות בעירק ובלבנון בעתיד הנראה לעין קלושות, אין זה סוד כי הזדמנויות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית על חלק משטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, אם לא על כל השטחים- הזדמנויות אלו הפכו לחלום קשה להשגה. יתר על כן אנו כמעט שלא יכולים להתיר לאיש לדבר על כך או על אפשרות יישום הרעיון בעתיד הקרוב!

בזמן הזה מאבדים עמי האזור את התקוות במציאת אופק מדיני חיובי לעתידם, מה שדוחף רבים להגר או לנסות להגר, או לכל הפחות לחשוב על רעיון ההגירה. באותו הזמן היעדר האופק המדיני דוחף את החלק האחר לעבור מקבלה עקרונית של פתרונות האמצע לדיון אודות גישות שונות ביחס לאלו שמציעה הקהילייה הבינלאומית. אחת התוצאות של המצב היא כי המחשבה ההלכתית הקיצונית כבר אינה נחלה בלעדית של תנועות מאורגנות כמו "חמאס" ו"חזבאללה", אלא התפשטה והינה כלי בידי כנופיות שמשתמשות בסיסמאות דתיות כדי לנהל תעמולה לטובת עצמן.

קשירת ההתפתחויות הללו לטובת שכנוע גובר של ציבור הערבים בכלל והפלסטינים בפרט כאילו ישראל אינה מעוניינת בשלום מצד אחד, ומאמץ מוגבר של שכנוע בציבור הישראלי כאילו השלום עם הפלסטינים הפך לדבר בלתי אפשרי כיום מצד אחר- קשירה זו גורמת לנסיגה מתמשכת בהזדמנות להגיע לפתרון הסכסוך הפלסטיני-הישראלי שיוביל לשתי מדינות, והופכת את הפתרון לקרוב יותר לדימיון מאשר למציאות!

לכן, אם ארה"ב רוצה ליישם את פתרון הסכסוך הפלסטיני-הישראלי עליו היא מדברת על בסיס שתי מדינות עצמאיות, ואם היא רוצה לחזק את מה שהיא מכנה כ"כוחות המתונים במזרח התיכון", הרי שאל לה להסתפק בחימושם של אלו ברובים ובציוד, אלא עליה להציע אופק מדיני לפתרון כולל שייקח בחשבון את השאיפות המדיניות ואת הצרכים הכלכליים של עמי האזור.

מכאן, שכולם באזור, כולל בעלת הברית הקרובה ביותר של ארה"ב, כלומר ישראל, צריכים להאזין לדרשה החדשה של הנשיא בוש, בבחינת הצורך לנקוט בהחלטה אמריקאית אמיצה ובהחלטה ישראלית דומה, שתילקח לצד החלטות אמיצות שיחקו הנהגות בעולם הערבי והאסלאמי, על מנת להגיע לפתרונות מניחים את הדעת שיחזקו את היציבות במקום את הפתרונות הביטחוניים, שכישלונם הוכח או לפחות אי-הצלחתם ברוב החזיתות.