כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ג'ואד אל-בשיתי, "אל-איאם": הדרך לוועידה הבינלאומית!

(11/09/2007)


עוד לא נשלחו הזמנות רשמיות ל"מפגש הבינ"ל", שאמור להתכנס בנובמבר בארה"ב. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אמר יותר מפעם אחת כי ישנם מספר תנאים להצלחת הצעת כינוס הוועידה, שעוד לא מולאו. החשובים מביניהם: קביעת המועד, קביעת המוזמנים וידיעת תוצאות סיום הוועידה.

עבאס חושש שיקבע מועד מבלי שיהיה "הסכם מוגדר אודות הסוגיות", שנמצאות כעת במסגרת דיון, או מו"מ, בין הפלסטינים והישראלים. כעת ברור כי שני הצדדים (ואיתם ארה"ב, הקוורטט וכוחות בינ"ל ואזוריים אחרים) חותרים להגיע דרך המו"מ, שחלקו מתנהל הרחק מהזרקורים, ל"הסכם" לפני כינוס "המפגש הבינ"ל", כדי שהדבר (החתירה להסכם) לא יעמוד למו"מ (או לא יעמוד למו"מ בסיסי ויסודי) בין שני הצדדים.
כמו כן ברור כי הנשיא עבאס (וצוות המו"מ הפלסטיני באופן כללי) ינהל מו"מ עם ישראל הפעם, כשהוא נחוש על כך שמהמו"מ יצמח "הסכם קבע". כלומר, המו"מ שינהלו הפלסטינים עם הצד האחר יהיה בבחינת "מו"מ על הסכם קבע", על פיו אין מקום להסכמים זמניים, חלקיים או הסכמי מעבר כמו "מדינה בעלת גבולות זמניים". מן הראוי עקב כך שהמו"מ יוביל להסכם שיכלול פתרונות קבע לבעיות היסוד והעיקר כסוגיית הפליטים, ירושלים המזרחית והגבולות.

אם ממשלת ישראל מעדיפה לכנות את "ההסכם" עליו היא מנהלת מו"מ עם הפלסטינים כ"הסכם עקרונות", כלומר "הסכם על עקרונות ובסיסי קיומה של המדינה הפלסטינית", הרי שעל הצד הפלסטיני לכלול בהסכם קווי מתאר "ברורים", "מוגדרים" ו"מפורטים". כלומר, על ההסכם להיות מסמך מדיני שיכלול את כל מרכיבי הפתרון לבעיות אלה. במידה ויישום ההסכם ימשך זמן ארוך ויהיה בשלבים, הרי שקיימת חשיבות בהקשר לצוות המו"מ הפלסטיני, כי ההסכם יתאר את נקודת היעד של הפתרון (endgame).

אם לא יהיה מנוס מכך ש"המדינה הפלסטינית בעלת הגבולות הזמניים" תהיה צעד בדרך המובילה לפתרון הקבע, הרי שהיא לא יכולה להיות מוגדרת כך בנוסח המפורט של ההסכם.
"רעיון" המדינה הפלסטינית בעלת הגבולות הזמניים יכול להיהפך עובדה קיימת במהלך ה"יישום", שיהיה בשלבים, וימשך זמן ארוך יחסית; רעיון זה יסלול את הדרך ליישום הדברים תוך "השבת המצב בגדה המערבית למה שהיה לפני ה- 28 בספטמבר 2000".

הפלסטינים מצפים כעת לסיום מו"מ זה לפני כינוס "המפגש הבינ"ל" בנובמבר הקרוב, כלומר תוך פרק זמן שלא יעלה על חודשיים. הם מצפים כי המפגש הזה יתקיים וכי יודיעו במהלכו על "ההסכם". אם כל זה ייושם יעברו לצעד הבא, שאינו נופל בחשיבותו מהראשון, והוא להפוך את ההסכם, על סמך מה שהבטיח והתחייב הנשיא עבאס, להסכם שמקבל את אהדה ותמיכת הלגיטימיות (הציבורית) הפלסטינית דרך "משאל עם". משאל העם צריך לכלול את כל בעלי זכות הבחירה הפלסטינים בגדה, ברצועה ומחוצה להן, או דרך "המועצה הלאומית הפלסטינית", הנחשבת לפרלמנט העם הפלסטיני כולו". בדרך זו או בשנייה צריכים הפלסטינים לאשר את הסכם הקבע הזה.

אני סובר כי הצעד השלישי יהיה סיום המשבר הפנימי הפלסטיני והשבת האחדות בין הגדה לרצועה. לא יתכן כי תנועת חמאס תעמוד נגד זאת ש"משאל העם הכללי" יכלול את רצועת עזה, עליה היא שולטת. זאת מפני שהיא הסכימה מקודם לכך שהמו"מ המדיני מול ישראל יהיה בסמכות יו"ר הרשות ואש"פ, כדי שכל הסכם אליו יגיעו יעמוד למשאל עם בקרב כל הפלסטינים. אין בכוחם של קבלתה או התנגדותה של חמאס להשפיע באופן חיובי או שלילי על ההתחייבות שלקחה התנועה על עצמה (והיא הסכמה למשאל עם גם ברצועת עזה) על כל הסכם.
התחייבות זו לא מאפשרת לחמאס, כמו כן, להתנות את כינוס הפרלמנט הפלסטיני בכך שהוא יביע את השקפתו לגבי ההסכם; יחד עם זאת חמאס תתנגד, ואנו מעריכים שכך יהיה, לאפשרות בה יאושר ההסכם דרך כינוס של "המועצה הלאומית הפלסטינית", לפני שהרכבה של זו יחודש במסגרת בחירות חדשות, בהן היא תשתתף. לפני בחירות אלו דורשת חמאס לערוך רפורמה באש"פ באופן שיאפשר לה לקבל בו ייצוג.

אך יש מכשול חדש כיום בדרך לבחירות "מועצה לאומית חדשה". הנשיא עבאס אישר חוק בחירות חדש לפרלמנט, המתנה הצגת מועמדות בבחירות (שיתקיימו בהתאם לשיטת הייצוג היחסי הכולל) בכך שכל מועמד יתחייב כי אש"פ הוא המייצג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני, והוא ה"אמנה", "אמנת העצמאות" ו"הפוסק לגבי חוק היסוד", הנוגעים לעם הפלסטיני.

ברור מאליו ממנשר הנשיא כי התנאים המדיניים הללו יכללו, גם, את הצגת המועמדות לבחירות ל"מועצה לאומית" חדשה; משמעות הדבר היא כי בבחירת "מועצה לאומית" חדשה, אם תבחר, לא יהיה מקום למי שלא ימלא אחר תנאים אלו מבין "חמאס" ותנועות אחרות כמותה.

אני סובר כי תנאים כאלו צריכים להיות יותר ברורים ומוגדים באופן שימנע מצב בו מועמד לבחירות ל"פרלמנט" או ל"מועצה הלאומית" יחשוב כי ההתחייבות המדינית כלפי הרשות הפלסטינית, אש"פ וההכרה בישראל אינם תנאים למועמדות לבחירות אלו. כמו כן יש למנוע מצב בו מועמד יסבור, שהתנאים להצגת מועמדות לבחירות לפרלמנט צריכים להיות שונים, בעניין זה לפחות, מתנאי הצגת המועמדות לבחירות לנשיאות.

"משאל העם הכללי" הוא לבדו הדרך הנכוחה להשגת לגיטימיות עבור "ההסכם" (לגיטימיות פלסטינית) שאם יאושר "ההסכם" דרכו, הרי שהכרחי אז לקיים בחירות (לפי עקרון הייצוג היחסי הכולל) ל"פרלמנט" חדש ול"נשיאות פלסטינית" חדשה ול"מועצה לאומית" חדשה. הצעדים העוקבים הם הגעה ל"הסכם קבע", ראשית כל, הכרזה עליו ב"מפגש הבינ"ל" ואישורו דרך "משאל עם פלסטיני כולל", וקיום בחירות חדשות לשתי המועצות ולנשיאות.

אם יבצר מאיתנו להגיע ל"צעד הראשון, הגדול והחשוב ביותר", שהוא השגת "ההסכם", הרי אין מנוס, אז, מנקיטה באסטרטגיה פלסטינית (וערבית) חדשה, שתצמח, ראשית כל, מפתרון המשבר הפנימי הפלסטיני, באופן שיחזיר את העם הפלסטיני אל אחדותו הלאומית, ויחייב את הנהגתו המדינית כולה להסיק את המסקנות והלקחים מכישלון ניסיון "ההזדמנות האחרונה" לשלום. אין לניסיון כל חשיבות אם הגורמים הפועלים לא ילמדו ממנו את השיעורים והלקחים הבסיסיים.