כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

הגדרת תכניות הפלישה הישראלית לעזה!!

האני חביב ל"אלחיאת אלג'דידה" (18/10/2006)

כעת ברורים האיומים הישראליים בפלישה יבשתית לרצועת עזה וההכנות הגלויות בקרבת גבול הרצועה, וזאת בנוסף להתרעה המצרית שהועברה לח'אלד משעל כי ישראל מצויה על סף פתיחה בפעולה צבאית נרחבת. המצב ברצועת עזה הולך ומדרדר למקום עוד מעבר להפקרות העומדת להתפוצץ.

חלק מהפרשנים המתמחים בנושא הישראלי לא צופים שישראל תממש את איומיה ותבצע את תכניותיה. הפרשנים מנמקים את הטיעון בכך שהמצב הפלסטיני, המצוי במשבר מתמשך, הוא מצב שישראל מרוצה ממנו ותעשה כל דבר כדי לשמור עליו ולכן ישראל לא תנקוט בפעולה צבאית רחבה, אלא אם כן יראה באופן סימן להתקרבות או הסכמה הדדית פנימית פלסטינית אמיתית. ישראל צפויה לפלוש לרצועה רק אם תסתמן אחדות שורות פנימית פלסטינית. המצב הנוכחי מתאים מאד לישראל, כי הפלגנות הפלסטינית הפנימית הופכת את אפשרות המשא ומתן המדיני סביב הסוגיה הישראלית- פלסטינית לדבר בלתי אפשרי. כמו כן הסכסוך הפנים פלסטיני מהווה כיסוי עבור הפעולות העוינות היומיות, בהן ישראל מבצעת פגיעה, הרג, מעצר ותקיפה באזורים רבים בגדה וברצועה. כפי שמצב זה נראה כעת, הלך העניינים הוא מופתי עבור ישראל, שכן הוא מספק לה את מציאת הטיעונים להמשך המצור הכלכלי, והמדיני על העם הפלסטיני, דרך קיבוץ הדעה הכללית באזור ובעולם לכך שעם שנלחם בעצמו לא ראוי למדינה משלו, ולא לתמיכה בינ"ל. עבור מה תחדור ישראל באופן צבאי נרחב, ותחשוף את אמיתות מצב הכיבוש, ואת פני העריצות? התמונה המיוצאת לאמצעי התקשורת השונים מראה את הפלסטינים במצב של לחימה בינם לבין עצמם, במצב של הברחה ואגירת נשק לטובת פגיעה באחיהם ובעמיתיהם. האם ישראל עשויה במצב כזה לפלוש באופן נרחב לעזה, עם מוטיב של השבת אחדות השורות הלאומית הפלסטינית בהתנגדות למתקפה? קבוצה של מומחים בנושא ישראל וטקטיקת המנהיגות הצבאית הישראלית והמדיניות בישראל סוברים כי ישראל לא צפויה לפלוש במצב העניינים הנוכחי לרצועה.

אותם פרשנים רואים באיומים הישראלים לפלוש יבשתית לרצועת עזה, בנימוק שישראל לא תרשה מצב של הפיכתה של הרצועה לדרום לבנון שניה דרך הברחת ואיסוף הנשק. אלא שישנו הבדל ברור בין מטרות איסוף הנשק בלבנון וברצועת עזה. ההבדל בין שימוש חזבאללה בנשק לזה של הפלסטינים ברור דרך השוואה: הנשק של חזבאללה לא מופנה כלפי תושבי לבנון, המתנגדים למדיניות הארגון, בעוד שהשימוש הפלסטיני בנשק באופן ברור ובסיסי, הוא בהתנגשות הפלסטינים בינם לבין עצמם על רקע אי-ההסכמות המדיניות בין הקבוצות והפלגים השונים. כל עוד הנשק משרת מטרה זו, הרי שישראל, שיודעת זאת, מנפחת את עניין הברחת הנשק ואחסונו בתקשורת, בעודה יודעת באותו הזמן כי מטרות הנשק הזה לצילו של מצב השבר המתמשך מסכנות את ישראל אך ממרחק, אם כי אל לה למדינה העברית להסתמך על כך, אם היא תחדור צבאית ותתקל בכל הנשק מופנה כלפי קדמת המתקפה הישראלית.


ישראל, המאיימת בפלישה יבשתית רחבה לרצועת עזה, המכוונת כלפי כל הפלגים, כפי שהצהירו מפקדים בצבא, ישראל זו נוקטת במה שמכונה "פעולות נקודתיות" בעיקר לאורך הגבול המצרי, בסיכול הברחת הנשק דרך המנהרות, ולאורך הגבול המזרחי, משם נורים טילים מייצור עצמי בעלי אפקטיביות צבאית מוגבלת. כמו כן הפעולות מכוונות מאותן הסיבות לאזורים בצפון הרצועה, במקביל להמשך השליטה הימית והאוירית, לצייד יורי הטילים, ולעידוד הפחד והבהלה בנפשות האזרחים. "פעילויות ממוקדות" אלה גוברות כל זמן שבאופק נראה המשך הריחוק בין "חמאס" ל"פתח" סביב נושא הרכבת ממשלת האחדות הלאומית, בעיקר כשמתקיימים מאמצים נמרצים והתערבות של מדינות ערב, שמצידם מנסים להקל על מידת ההתנגשויות והחיכוחים שמאחרי העמדות השונות. מאמצי הגישור אולי יביאו ישירות להסכם אחרי עיד אלפיטר, שכן זהו תאריך סיום הארכה שהגדיר הנשיא, מחמוד עבאס. הנשיא נשא נאום כולל לציבור, שיש בו אפשרות של פתיחת משבר חדש, או פתח להגעה להסכמה לאומית סביב הממשלה המיוחלת. ישראל, מצידה, משקיפה מקרוב, ותכניותיה הצבאיות משתנות, מתקנות, מתפתחות או נדחות בהתאם לתסריטים פלסטינים פנימיים.

אם בדחיות עסקינן, הרי שזהו מצב העניינים סביב כינוס "הועד המרכזי" של "פתח", אשר פוזר טרם שהתחיל. בנימוק למה שארע, אמר חבר הועד חכם בלעאוי בשיחה עם בי.בי.סי שאל הועדה הגיעו ידיעות על פלישה ישראלית קרובה לרצועת עזה, דבר שהוביל לדחיית הכינוס. באופן טבעי, נימוק זה הוא פשטני מידי, מפני שאיומים כאלו קדמו לכינוסי "הועד המרכזי", בעיקר כשאיש מבאי הכינוס לא הגיע לרצועת עזה כדי להדוף את הסכנה. בין באי הכינוס היה אבו מאזן, שנאמר כי הוא עוזב את עמאן, מקום כינוס הועדה, חזרה לראמאללה. אין אנו יודעים מה עומד מאחרי הסלחנות כלפי המצאת הנימוקים וההצדקות לגבי הדרך בה הוסכם על ביטול כינוס "הועד המרכזי". הדברים נעשו מבלי לכבד את השכל הישר של האזרח. איזה נזק היה נגרם לו יצא "הועד המרכזי" בקריאה רשמית כי קיימים חילוקי דעות בין חבריו, אשר מביאים לביטול המפגש?

אחרי דבריו המצחיקים של בלעאוי, שררה מחלוקת דעים בקרב חברי "פתח" בנוגע לסיבות דחיית המפגש. אחדים אמרו כי לא היה מינימום של משתתפים, כשחסרו 7 מתוך 61 חברים, ואחרים אמרו כי ההצהרה ששחרר בלעאוי פגעה בנשיאות, וזו הסיבה למתח. דעה שהביעו אחרים טענה כי סיבת הדחיה כרוכה בדברים שהקדים לומר פארוק קדומי, שקרא לתמוך בהרכבת ממשלת אחדות לאומית שלא תתחייב כלפי הסמכות הערבית והבינ"ל. ישנן השערות שלא ניתן לעמוד על מידת אמיתותן, ומצביעות לכך שישנה אי-הסכמה בנוגע לעניין, אפילו באופן שמביא לביטול כינוס "הועד המרכזי". אין כי סיבה לראות בתקיפה אפשרית ישראלית כגורם לדחיית פגישה זאת מבלי לקבוע את מועד הכינוס הבא. יש בכך משום עוינות כלפי ההיגיון הפלסטיני ותרמית כלפיו, שלא נמצא מאחריה כל צידוק, בעיקר כשהמצב הפלסטיני הפנימי הפך ידוע וגלוי לכל.


אנו סוברים כי ההתרעה מפני החומרה שבאיומים הישראלים צריכה לפעול לטובת מציאת דרך לאיחוד השורות הפלסטיני בעמידה מול התוקפות ומניעתה. שימוש בתוקפנות הישראלית כצידוק לבריחה מהעובדות, והפיכתן של העובדות על פניהן, הוא לא טקטיקה מוצלחת, והוא משמש לכיסוי על כישלון ואזלת יד.