כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

על ההבדל שבין נורמליזציה ובין שיתוף פעולה לגיטימי עם ישראלים

(04/08/2013)

הנורמליזציה... והדיאלוג עם הישראלים (מאמר מאת זיאד אבו זיאד)

http://www.alquds.com/news/article/view/id/454300

ביקורה של משלחת פלסטינית המורכבת ברובה מחברי תנועת פת"ח שבוע שעבר בכנסת עוררה גל של ביקורות וגינויים שהגיעו עד למילים פוגעניות שאינן מקובלות בשום דיון מדיני. אין ספק שדרך החירופים, הקללות והאשמות בבגידה מרחיבה את שסע חילוקי הדעות ומרחיקה אותנו מאפשרות ליישב את ההדורים ולקרב בין העמדות, במיוחד בין פת"ח לחמאס.

אין ספק שאנו עוברים תקופה של אווירה כללית עכורה ומרגיזה שגורמת לרבים לוותר על דרך הדיון האובייקטיבי ולהחליק לכיוון החירופים והטחת קללות, דבר שלא משאיר מקום לדיון אובייקטיבי ומתורבת אלא משאיר את הזירה פתוחה בפני קומץ מוכשרים בניבול פה.

מעקב אחר התגובות למפגש הישראלי-פלסטיני משקף חוסר חזון לאומי אחד לנושא הפעילויות המשותפות אשר מתוארות לרוב כנורמליזציה. ויותר מכך, ישנן שתי עמדות סותרות. הראשונה מגיעה עד להשפלה והשתחוות בפני הישראלים והשתתפות בפעילויות הפוגעות בעם ובסוגיה. בפעילויות אלו משתתפים יחידים שאין להם חזון מדיני ופועלים או בשם עצמם או מתוך ארגונים ישראלים הפועלים להוכיח שכל הדיבור על חרם פלסטיני הוא בגדר הבל הבלים של קבוצות פלסטיניות שוליות וקיצוניות. העמדה השנייה מגיעה עד לפרכוס וסירוב לכל פעילות משותפת בכל הרמות אפילו אם הדבר פועל לטובת האינטרס הלאומי הפלסטיני.

כדי לשפוך אור על נושא זה אומר קודם כל שאנחנו נפגשנו עם ישראלים בזמן של עימות וסכסוך מתמשך במהלכו אנו חשופים למתקפה קשה נגד זכותנו להתקיים וגזל אדמתנו במסגרת מתקפת התנחלויות נמרצת שמטרתה להנציח את הכיבוש והסיפוח ולהצר על הפלסטינים כדי לגרום לנו לעזוב את הארץ. אנו זקוקים לאגור את כל האנרגיה והאמצעים כדי להתמודד עם מתקפה זו.

המשוואה הזאת מכריחה אותנו לפעול בשני כיוונים: הראשון הוא התנגדות בכל האמצעים החוקיים בהתאם לאמנת האו"ם, והשני הוא ברית ופעולה משותפת עם כל הכוחות המתנגדים לכיבוש ולהתנחלות אשר מכירים בזכות עמנו לחירות, לעצמאות ולריבונות על אדמתנו הלאומית, ביניהם הכוחות בזירה הישראלית.

ברור שכישלון כל הניסיונות למצוא פתרון מדיני לסכסוך יצר רוב פלסטיני המגלה רגישות וסירוב לכל קשר עם החברה הישראלית בתירוץ שניתן לפרש קשר זה כמתן תיאור טבעי למצב המעוות הקיים ומתעה את דעת הקהל העולמית והפנימית בכך שהכל מצוין!

לדעתי אין מנוס ממציאת קו מבחין בין התרפסות ובין סירוב מוחלט שיניח את הבסיס והכללים לכל פעילות ישראלית-פלסטינית משותפת כדי למנוע את ניצול הפעילות ע"י צד אחד נגד האחר ולמנוע אי הבנות או פירוש מצד גורמים המנסים לקבע את המצב הנוכחי כמצב שאפשר לחיות בו בדו-קיום תמידי ללא שינוי הנדרש והגשמת הזכות הפלסטינית.

הדיון עם הישראליםכל סכסוך או מאבק בין שני צדדים לא יסתיים אלא בישיבה בשולחן והגעה להסכם המסיים את הסכסוך והמאבק, בין אם הישיבה נערכת בין צד מנצח וצד מובס או בין שני צדדים שלא הובסו אך מבינים שאין סוף לסכסוך הזה וכי לשני הצדדים יש אינטרס משותף לסיימו, מבלי שישנו צד מנצח ומפסיד.

עודנו צד במשוואת הסכסוך עם הצד הישראלי והאינטרס שלנו לגייס גורמים וחלקים בתוך החברה הישראלית המבינים כי אין מנוס מהכרה בזכות הפלסטינים ושותפים לנו בסירוב לכיבוש ולהתנחלויות ומכירים בזכותו של העם הפלסטיני לשחרור, מדינה, חירות וריבונות. כוחות אלו הם בני הברית שלנו בסכסוך שלא מאפשר לנו להתעלם מהם או לא להושיט להם את ידינו לשיתוף פעולה.

ביניהם ישנם מוסדות ישראליים שהדמוקרטיה וזכויות האדם קרובים לליבם ומבטאים עמדות עקרוניות נגד ההתנחלויות, דיכוי החירויות והפרת העקרונות הבסיסיים של זכויות האדם הפלסטיני. למוסדות אלו יש אמון אפילו ברמה העולמית בין אם פועלים בירושלים או בגדה המערבית.

אף אחד לא יכול להכחיש את תפקיד המוסדות הללו. אנחנו שמים לב כיצד הדו"חות והפעילויות שלהם בדפים הראשיים של עיתונינו, אבל האם נתעלם או נסרב לעבוד או להתקשר עמם בגלל שהם ישראלים? בעודם חשופים ללחץ ומנהלים מלחמת נגד מוסדות וח"כים ימניים ישראליים המצרים עליהם ומונעים את מקורות המימון הזר מהם בטענה שהם פועלים נגד האינטרס הלאומי הישראלי.

אני אומר זאת ואדגיש שגם בקרב הכוחות הללו ישנם המדברים על שלום עם הפלסטינים ועל פתרון שתי המדינות באופן השונה לחלוטין מהאופן המינימאלי שבו הפלסטינים תופשים זאת. כאן טמון האתגר שלא ליפול למלכודת של חלק מהארגונים הללו מצד אחד, ושיתוף פעולה עם הכוחות האחרים כדי להעיר אותם מהאשליות שלהם ולהעמיד מולם את האמת הפלסטינית, ולהבהיר להם מהם העמדות הפלסטיניות והמינימום המקובל על הפלסטינים למימוש יציאה ממשית מהמשבר.

אף אחד איננו מסוגל להפחית בחשיבות דעת הקהל בחברה דמוקרטית המחליפה את שלטונה באמצעות בחירות מזה עשרות שנים כמו החברה הישראלית, ולכן פנייה לחברה זאת ושינוי דעת הקהל בתוכה נראית כצו השעה וכחשיבות עליונה. אין ספק שהחברה הישראלית נתונה למסע שטיפת מוח נמשך ע"י כוחות הימין הקיצוני שמטרתו לגרום להם לפחד מתמשך מהפלסטינים ולהטיל ספק בכוונותיהם. מסע זה נוחל הצלחות מתמשכות בכיוון זה ומנצל כל פליטת פה פלסטינית ע"י ניפוחה, העצמתה והצגתה כאילו מייצגת את דעת כלל הפלסטינים אשר מנסים להוליך את הישראלים שולל לפני שיעוטו עליהם כדי להרוס אותם.

משום כך אין מנוס מפנייה לישראלים כדי להזהירם מפני ההשלכות המזיקות של מדיניות הנהגתם, כדי להוציא אותם מאשלייתם וכדי להילחם בפחדים שלהם ולשכנעם כי אין עתיד להתנחלויות ולהתכחשות לזכויות העם הפלסטיני. יש לומר להם כי לטובתם יש לוותר על אשליות ההתרחבות וההתנחלות ובמקום זאת לבסס את קשריהם עם העם הפלסטיני על כבוד הדדי ורצון אמיתי לדו קיום על בסיס מוסרי ואנושי. יש להדגיש בפניהם את ההכרח של עמידתם לצד העם הפלסטיני וניהול מערכה משותפת נגד המנהיגים הקיצוניים והגזעניים בחברתם משום שבאינטרס שלהם לטווח הארוך יצטרכו לחיות לצד העם הפלסטיני כמו במאות הקודמות כאשר יהודים דוכאו ונרדפו בחלקים רבים בעולם מלבד מדינות ערב שם נהנו מתור הזהב.

הפגישה שנערכה בכנסתאני אומר שכל פעילות ברמת הארגונים חייבת להתקיים במקום ובזמן הראויים להם כדי שלא ינוצלו לרעה. הביקור בכנסת הגיע בזמן שפגישות נערכות בוושינגטון כדי לקבוע לו"ז למו"מ תוך כדי ספקות רבים לגבי התועלת שמו"מ יכול להביא בגלל שממשלת נתניהו ממשיכה במדיניותה אשר מנפצת את ההזדמנות לשלום ומבלי שישנם סימנים להתקדמות בפגישות. במקום להמשיך בחיפוש אחר אמצעים אפשריים ללחץ בינלאומי על ישראל ופיתוח העמדה האירופאית בעניין חרם ההתנחלויות כדי לגרום לישראל לנהל ברצינות את התהליך המדיני, באו הפגישות הללו כאילו שישנה תמיכה רחבה בכנסת לפתרון שתי המדינות או שחל שינוי בעמדת נתניהו בקבלתו את עקרון שתי המדינות. לכן ניתן לומר שהפגישה בה השתתפו שני חברי הועדה המרכזית בפת"ח, חבר המועצה המהפכנית, חבר פרלמנט ושר לשעבר היו יכולות להיות מועילות אילו היו נערכות בזמן ומקום אחרים.

נכון שישנה שדולה בכנסת שנקראת השדולה לפתרון הסכסוך בראשות חבר הכנסת חיליק בר ממפלגת העבודה אבל האופן בו מבינה את פתרון שתי המדינות שונה לחלוטין מהאופן בו תופס רוב העם הפלסטיני את פתרון זה ולכן יש לקיים דיאלוג עם חבריה כדי להבהיר את העמדה הפלסטינית ולשנות את עמדותיהם. עם זאת, לא היה צריך לעשות זאת בכנסת.

יש לחפש אחר מכנה משותף בין פתרון שתי המדינות אשר מקובל על העם הפלסטיני ובין זה המקובל על הישראלים, אשר נראה כי 65% מהם מקבלים אותו. בעודנו מחפשים אחר שותפים ישראלים הנאבקים לצדנו למען פתרון שתי המדינות, עלינו לבסס את החיפוש הזה על בסיס פתרון שיבטיח מדינה בגבולות 67 ברצועת עזה ובגדה המערבית, בתוך כך ירושלים. כל אלו הינם בסיס פעולה משותף לשני הצדדים.

הנורמליזציהאין מנוס מלהתייחס לנושא הנורמליזציה. הנורמליזציה לדעתי היא תיאור מצב כטבעי הניתן לכל מצב שאיננו טבעי. לבטח הדיון והויכוח עם הישראלים במטרה להשפיע על עמדותיהם אינם בשום מצב נורמליזציה. הנורמליזציה היא השתתפות בפעילויות וחגיגות מסוג החנופה ושיתוף פעולה עם ארגונים ישראלים שמטרתם להפוך את ירושלים לישראלית, אשר נותנים לעצמם שמות בערבית כדי להסתיר את שמם האמיתי בעברית. לכך יש להוסיף את הנורמליזציה הכלכלית שפותחת את הדלת לרוחבה בפני המוצרים הישראלים ומתירה להפיצם בתפוצה נרחבת.

מי שנכנס לקניון בגדה המערבית ימצא סחורות ישראליות וביניהם מוצרי לוקסוס חקלאיים או תעשייתיים אשר ממלאים את עגלות הקניות של הקונה הפלסטיני מבלי שהוא חושב על מקור המוצרים הללו והאם יכול לחיות בלעדיהם. המצער בכך הוא שישנו מעמד צרכני מפונק שלא אכפת לו מהמקור המוצרים אלא רק רוצה ליהנות בחיים.

לסיכום, אנו זקוקים בדחיפות לדיון לאומי אחראי כדי להגיע לחזון אחד ומאוחד למושג הנורמליזציה והפסקת קרבות הדון-קישוטיות בהם אנו לא שמים לב לעניינים שבלב הנורמליזציה והישראליזציה.