כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חבר הפרלמנט בסאם אל-צאלחי, "אל-איאם", "אל-קודס": לא ניתן להפריד בין המשך ההתנחלות ובניית הגדר לבין המו"מ והתהליך המדיני

(21/10/2007)

"אל-איאם", 21.10.07, מאת: בסאם אל-צאלחי (מייסד מפלגת "העם"; חבר פרלמנט מטעם סיעת "אל-בדיל"- בעברית: "האלטרנטיבה")

ההתנחלויות ראשית כל, זה מה שנדרש באופן בסיסי כדי שלהשתתפות באנאפוליס תהיה תועלת
מזכירת המדינה האמריקאית, קונדוליסה רייס, הצליחה בביקורה האחרון להנמיך את תקרת הציפיות ממפגש הסתוו, וזאת למרות שהיא עוד לא "נפגשה" עם נציגי המתנחלים בישראל, הכלולים בסדר היום של ביקורה הבא.

כל הקשיים הברורים בהכנה לוועידה מצביעים על כך שמה שמתנהל כעת הוא מהלך מו"מ כולל, שיגיע לשיאו במפגש הסתוו עצמו, אם יתכנס. בשל כך ההתנהלות הפלסטינית במו"מ כעת היא פסקנית, יתכן שיותר ממה שהיא תהיה במפגש עצמו, בעיקר היות וסדר היום של הוועידה עצמה ישקף את מה שיוסכם בשלבי ההכנה לוועידה, ולא להיפך. כלומר, הדיון בוועידה יהיה כפוף לסדר יום שיטפל בסוגיות הליבה, כפי שמתעקש הנשיא אבו מאזן.

מתוך כך זוכה התנהלות המו"מ הפלסטינית לחשיבות יוצאת מן הכלל. התנהלות זו כרוכה כיום באישים מסויימים, שנושאים באחריות הזו, והם חברי ועדת המו"מ, בראשה עומד אבו עלא'א, וכוללת את יאסר עבד רבו, סא'אב עריקאת ואחרים. אבו מאזן מפקח בעצמו על פעילות הצוות, וזאת כדי שהמוסדות הפלסטינים הרשמיים לא יתערבו בעניין מעבר לנדרש.

תכנית ההתנהלות הפלסטינית בוועידה הזו מחייבת עצירה לצורך עיון בדברים. העיון צריך להפוך את סוגיית "הליבה" בוועידה להיות עמידה על עצירת פעולת ההתנחלות והפקעת האדמות, הפסקת בניית גדר ההפרדה הגזענית ומלאכת בידוד ירושלים. כלומר, יש לשוב פעם נוספת אל לב עמדת המו"מ הפלסטינית, אותה הציע ד"ר חיידר עבד אל-שאפי, שהלך לעולמו, במו"מ בוושינגטון, האומרת שראשית כל יש לטפל בהתנחלויות, שכן אין שלום עם ההתנחלות. עמדה זו הכרחית כדי שלא נעסוק בהכנות לוועידת הסתוו תוך הכנת מסמך שלא יעסוק בסוגיה הבולטת ביותר והמתמשכת מצד ישראל, סוגיית עצירת ההתנחלות, הפקעת האדמות, בניית גדר ההפרדה הגזענית ובידוד מזרח ירושלים.

זו היא הסוגיה הראשית נכון לעכשיו בנוגע לעם הפלסטיני. מבלי לטפל בה לא ניתן לקחת ברצינות את כוונת הישראלים, כי וועידת אנאפוליס תעסוק ב"סוגיות הליבה" (כפי שמכנים זאת הישראלים) כמו: מזרח ירושלים, הפליטים, הגבולות ועוד. כמו כן ניתן להעריך שללא טיפול בנושא ההתנחלויות לא יתאפשר רצונם של הפלסטינים, לנהל מו"מ מפורט על סוגיות הליבה בהתאם ללוח זמנים שגבולו הוא סיום כהונת בוש.

אך האסטרטגיה הישראלית המיושמת מזה תקופה ארוכה ובאופן גלוי לגמרי, הזוכה לתמיכה ישראלית, הכוללת גם את אולמרט, מתמצה בסיפוח שטח רחב ככל הניתן משטחי הגדה המערבית, כולל במזרח ירושלים, וקשירתם לישראל. אסטרטגיה זו כוללת התחמקות מלאה מכל אחריות כלפי התושבים הפלסטינים, אחרי שישראל לקחה חלק בפירור גושי ההתיישבות הפלסטינים ופירוק אחדותה של הזיקה הפנימית ביניהם.

אסטרטגיה זו היא אסטרטגיה של ניהול העניינים ע"י צד אחד. ממשלת ישראל בוחרת בכך לצד בחירות אחרות כמו הכרזה על גבולות הקבע של ישראל, כמו שקרא לאחרונה שמעון פרס, יישום תכנית ההתכנסות, עליה הכריז אולמרט כמצע של מפלגתו, לצד חיזוק ביטחוני לאחר הפקת הלקחים מניסיון עזה ולבנון, או יישום אותה מטרה דרך כך שהפלסטינים "יקבלו" את הסחורה, אפילו אם זו נקראת "מדינה פלסטינית", העיקר שתוכל ישראל ללקט פרסים מצדדים ערביים ובינלאומיים, על מה שתעשה חד-צדדית.

עמידה מול אסטרטגיה זו מחייבת את ארגון מחדש של סדר העדיפויות, באופן כזה שיהפוך את הסוגיה הבסיסית להיות עצירת ההתנחלות והגדר ראשית כל. זוהי אבן הבוחן הראשית, כדי שלוועידת אנאפוליס תהיה תועלת, ולמו"מ בכלל. אבן הבוחן אינה שביעות הרצון וניהול התעמולה לטובת פתרון "חילופי השטחים" הגאוני, עליו חוזרים השכם והערב ככזה שיערוב ל"מדינה" שתכלול שטחים בגודל זהה לאלו שתספח ישראל, ובלבד שהפלסטינים יקבלו שטחים שישוו לאלו שנכבשו ב- 1967.

זו זילות שצריכה להיפסק. ישנו הבדל גדול בין חילופי שטחים סביב קווי 1967, שלא יפגע בטבע הגאוגרפי של המדינה הפלסטינית, באחדות שטחיה וגבולותיה, על בסיס ההכרה בה בגבולות אלו ללא כל עמימות, לבין פעולת הרס שלמה של אחדות שטחי המדינה הפלסטינית, שינוי קווי המתאר שלה בהתאם לתכנית ישראלית מתמשכת ולמודה היטב, אותה מיישמת ממשלת ישראל, ע"י הרחבת שיעור השטחים, עליהם היא שולטת, בהתאם לאג'נדת ההתנחלות והגיאוגרפיה, באופן שעולה עד כה על יותר מ- 9%, כדי שתוכל ישראל להציג שטחים אלו במסגרת אותם "חילופי" שטחים. (בקמפ דייויד הדיון נסב סביב חילופי שטחים של 2% משטחי הגדה למרות היעדר ההסכמה הקודמת לכך).

אלו שתי סוגיות שיש לגבש הכרעה לגביהן לפני ההחלטה אם להשתתף בוועידת אנאפוליס, שכן לא ניתן להפריד בין המשך ההתנחלות ובניית הגדר לבין המו"מ והתהליך המדיני. באותו אופן לא ניתן להמשיך לקבל את רעיון "חילופי השטחים" באופן בו הוא מוצע, מפני שעפ"י המצב הקיים, מה שיקרה הוא כניעה לאסטרטגיה הישראלית המיושמת למטרה זו, ומשמעות הדברים היא קבלת הלגיטימיות של השינויים שערכה ישראל על פני השטח, מה שהפוך לגמרי מכל החלטות האו"מ.

הפקעת האדמות החדשה במזרח ירושלים הבליטה פעם נוספת את סוגיית ההתנחלות, כסוגיה הראשית בסדר היום המדיני הפלסטיני בעיקר במסגרת ההכנות לוועידת הסתוו. לכן חשוב לחזק את החלטת ועדת הליגה הערבית בגיבוש עמדה מאוחדת פלסטינית-ערבית עם תמיכה בינלאומית, איתה ילכו גם למועצת הביטחון, כדי להרשיע את ההתנחלות, ולקשור את ההשתתפות הפלסטינית במפגש הסתוו בעצירת ההתנחלות ובכך שלא יעברו בשתיקה על הצהרות רייס, שאינן יושבות בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק, סביב הגדר, אותה תיארה רייס כגדר ביטחונית ולא פוליטית.

האחיזה האיתנה הפלסטינית בעמדה הקוראת לעצור את ההתנחלות ואת הגדר, וטוענת לאי-הלגיטימיות של השינויים שביצעה ישראל על גבולות המדינה הפלסטינית על פני כלל האדמות שנכבשו ב- 1967, היא יסוד המו"מ שלפני ההליכה לאנאפוליס, או אחריה. מבלי ליישם עמדה זו, הרי שעצם ההשתתפות בוועידה זו, אינה מהווה הזדמנות גדולה, אלא תהיה משגה כבד.