כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אל-איאם": חסן אל-בטל במאמר על חילופי שטחים

(24/05/2010)

"אל-איאם", 24.5.2010

"ה- 4% ומשוואת היחס והיחסיות" / מאת: חסן אל-בטל

מדוע לא לוקחים חלק מהפוליטיקאים הבכירים שלנו דוגמא מראש הממשלה סלאם פיאד, הנפגש באופן כמעט סדור עם כותבי הטורים והמאמרים בעיתונים הפלסטינים.המשורר טרפה בן אל-עבד כתב: "אם אמר העם: מי הוא האיש החזק? תיארתי לעצמי שהתכוונו אלי, ולא התעצלתי ולא היססתי". ובכיר הנושאים והנותנים, סאיב עריקאת, אינו עצל, אך הוא "נוהג בכבדות" - לא בחיבוריו (כמו הספר: "החיים הם משא ומתן"), אלא בפרשנותו למהלכים מדיניים מעולם המו"מ.

בפועל, יש לעריקאת אתר אלקטרוני (סאיב מחמד), אך אנו רוצים לראותו, הוא שפעל באופן "אגרסיבי" בועידת מדריד 1991, עוזב, מעט, את אתר המעקב וההכחשות, עליו שקד מאז ביקורי ג'ורג' מיטשל, ובעיקר אחרי הביקור האחרון!

מיטשל הינו בעל ארשת פנים חייכנית ודיסקרטיות, וכך מגיעות להן "ההודעות הרשמיות" הקמצניות שלו, נטולות הנדיבות. ההודעות מביאות אותו לכדי "הדלפות" על סבב וסבבי השיחות אצל מקורות בעיתונים מערביים, למשל ב"וול סטריט ג'ורנל".

עיתון זה פרסם דו"ח, וייחס לצד הפלסטיני הצעה לחילופי שטחים עם ישראל בשיעור של 4% משטח הגדה (כלומר הצעה לחילופי שטחים שהיקפה 225-250 קמ"ר).

לפי הדלפות של ממלא מקומו של אהוד אולמרט, חיים רמון, שפורסמו ב"ישראל היום" ב- 18.5, הרי שהפלסטינים הציעו חילופי שטחים של פחות מ- 2% לעומת הצעה של ישראל לחילופין בהיקף של 6.5% (5.8% חילופי שטחים ו- 0.7% למעבר הבטוח לעזה. הפלסטינים רוצים עבור המעבר שטח בהיקף של 1.9%).

מר עריקאת כבר הציע מפת חילופין גיאוגרפית משוערת בתכנית טלביזיה פלסטינית, מפה לא רשמית, מפני שאולמרט סירב לתת גרסה מוסמכת לנשיא עבאס. מזה זמן מקדשים את רעיון חילופי השטחים הזה, באופן בו השטח הכולל עליו יוחלט של המדינה הפלסטינית יהיה שווה להיקף השטחים הפלסטינים בעזה ובגדה.הנצחת העיקרון מקבלת חשיבות רבה לאחר שישראל קבעה את גבולותיה הבינלאומיים עם שלוש מדינות ערביות (מצרים, ירדן ולבנון). ירדן הסכימה בהסכם השלום של בקעת הערבה לחילופי שטחים קלים, וכך עוגן קו הגבול הבינלאומי בהסכם שלום.

הטכס הרביעי עם מדינת פלסטין חשוב יותר ובעל משמעות רבה יותר, מפני שהוא ינציח את אקסיומת "שתי מדינות לשני עמים" ויסיים את הסכסוך לכשתבוא אל פתרונה בעיית הפליטים ויהיה "סוף לתביעות ההדדיות".

באופן רשמי דוגלים הפלסטינים במדינה "על גבולות" 1948-1967 שכוללת את ירושלים המזרחית, כלומר הם מסכימים להזזת הגבולות, אך בהתאם לעיקרון "היחס והיחסיות", כלומר שוויון בסך השטח ובטיבו.

הזזת הגבולות משמעה הזזת "הגדר", בעיקר בחלקים שלו שלא עשויים מבטון (ישראל השלימה כ- 60% מהגדר). הזזה כזו תכלול סיפוח ישראלי של גושי ההתנחלויות, המכילים, לפי רמון, 270 אלף מתנחלים בהתנחלויות של ירושלים המזרחית ושל גושי ההתנחלויות (בערך 500 אלף?).

מימוש חילופי שטחים בכל יחס ופרופורציות שיהיה, יהווה קרש קפיצה לציונות התורנית (יהודה ושומרון), כפי שיהווה קרש קפיצה נוסף עבור הפלסטינים על ידי "השבה" של חלק מהפלסטינים של 1948, שיקימו "גושי התנחלות" פלסטינים עליהם (על השטחים החילופיים שיקבלו. א.ד.), ויקלטו את הפליטים שירצו לשוב למדינה הפלסטינית.

לגבי שאלה שאינה קשורה בקביעת הגבולות, כלומר "זכות השיבה", הציע אולמרט, לפי מקור אחר – לא רמון, שיבה של 5,000 פליטים לתקופה של חמש שנים, ולעומתו הציעו הפלסטינים שיבה של 15,000 לתקופה של עשר שנים. בסופו של ההסכם יצטרכו להסכים על "קץ התביעות" או על מו"מ חדש!

הישראלים, בעידן ביבי, רוצים ראשית כל לפתוח את סוגיית המים; והפלסטינים והאמריקאים את תיק הגבולות החדשים והפיכת "קו ההודנה" לגבול בינלאומי בין שתי מדינות שכנות. חלק מהישראלים, כמו ליברמן, רוצים ב"גבולות דמוגרפיים" ולא גיאוגרפיים, באופן שכולל את ירושלים המזרחית וכמובן את "המשולש"!

בין חלק מהמדינות ישנן "גבולות פתוחים", כמו בין מדינות האיחוד האירופי, וישנם הסכמים בין חברות תעופה על "שמיים פתוחים", אך אין בין המדינות "גבולות ניידים" כדוגמת מה שרוצה שמעון פרס מהפלסטינים – שיתמסרו לבניית מדינה לפני קביעת גבולותיה.

הנושא והנותן הפלסטיני צריך לתאר בפני דעת הקהל הפלסטינית את התמונה, ולא להסתפק בהכחשת ההדלפות!