כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

הפלסטינים נטולי הנהגה!

זכריא מחמד לאתר האינטרנט "אמין" (18/08/2006)

איש אינו מתווכח כעת לגבי כישלונה של המלחמה הישראלית בלבנון. כמעט כולם שמחים בכך. אך השאלה היא: האם יוכלו הפלסטינים להפיק תועלת מפירות הכישלון הישראלי בלבנון?
מן ההיגיון לחשוב כי תוצאות הכישלון הזה יחזרו אלינו באופן חיובי. אך האמת היא כי לא נפיק תועלת מהזדמנות זו, שלא ציפינו לה. היא באה אלינו, אנו הצמאים, כארוחה נחשקת על צלחת נקייה. אלא שידינו אינן אמיצות מספיק כדי להגיע לאוכל. למרבה הצער, אין לנו הנהגה כדי לנצל את ההזדמנות.
הנהגתנו השתיתה עצמה על קריאתה המתמשכת של ישראל לישיבה על שולחן המשא ומתן. הישיבה על שולחן זה היא מטרתנו, הדבר בו אנו חפצים. זאת למרות שהישיבה על שולחן זה מבלי להחזיק בניירות של עמדת כוח, מביאה וחושפת אותנו להשפלה רבה, כפי שארע ביום בו נפגשנו בבית שרון בירושלים המזרחית ויצאנו ממנו בעלבון ושפלות רוח.
כעת ישראל מצויה במצב עדין אחרי הרפתקאתה הכושלת בלבנון, בזמן שאנו לא יודעים מה לעשות. מאמצנו אובד בדרכנו אליו, בפגישות בין הנשיאות לממשלה, בין הפתח לחמאס, למען ההגעה לפתרון וההגעה אל הסכמה כללית. האמת היא שלא כך צריכה לנהוג ההנהגה הלגיטימית, ולא כך צריכה להיבנות ההסכמה הכללית. ההנהגה מתווה מדיניות נכונה חדשה החל מהרגע החשוב, לו לא ציפינו, הרגע בו כשלה ישראל בלבנון, כדי לדחוף את האנשים שמאחריה להגשים מטרות ברורות. ההסכמה הלאומית בנויה על בסיס מדיניות זו, ולא על המקח והממכר בין הנשיאות לממשלה. המקח הזה צריך לבוא בסוף ולא בהתחלה.
בתחילה צריך להבין את הרגע, ואחר כך לבנות מדיניות. בניית מדיניות אמיצה ונכונה היא אשר תגרום לכלל להתייצב מאחריה. אך, כפי שאנו רואים, אין מדיניות. בניית המדיניות נשמטה מידינו, כפי שנשמטה מידי הישראלים. אנו מקווים לאותו הדבר לו מייחלים הישראלים: כלומר ניצחון הישראלים בעימות, בעת שזה לא יגרום לטביעתנו במים בהם טבעו הישראלים. הדבר מעניק לנו את העמדה המנוגדת: כלומר להרים את ראשינו מתחת המים בזמן שהישראלים טובעים בהם. התקפותינו צריכות היו להתחיל מהיום הראשון אחרי כישלון המלחמה הישראלית. אנו צריכים להזכיר לעולם שגם אנו יכולים לפתוח חזית חדשה מול ישראל וארה"ב, והרי שאנו נמצאים על סך פתיחתה כל עוד הם לא משתנים בצורה ברורה. אני לא מדבר פה על חזית צבאית, אלא על חזית מדינית. אך למרבה הצער נראה כי הכישלון הישראלי גרם בעיה להנהגתנו במקום לספק לה הזדמנות.
מה שאנו מבקשים כעת הוא שהכישלון האמריקאי ידחוף את ארה"ב ובנות בריתה אל עבר חזרת השיח על "מפת הדרכים" ובנות דמותה, בציפייה להצפת ישראל ולנטישתה את דרכה הנוכחית. איננו יכולים לאפשר לה זאת. אנו צריכים לסרב לכך בבהירות כוללת. "מפת הדרכים" הונחה כדי להקל על המלחמה נגד עיראק, ולא אחרת. "מפת הדרכים" היא ניסיון להרגעת המצב בעולם הערבי בדרך למלחמה זו. אסור לחזור על כך. יהיה זה מטורף לחזור על הסכמה לגבי רמייה כדוגמת זו.
כעת מכריז לנו ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, שהוא רוצה לבקר בפלשתין ובישראל כדי לחדש את מה שנקרא תהליך השלום. אסור לאפשר לו את המשחק הזה. הוא רוצה לכסות על כישלונו ועל כישלון האדון בוושינגטון על חשבוננו. הוא רוצה להשלות אותנו במציאת דרך, כדי למלט את עצמו מהביקורת בארצו, וכדי לסייע לחילוץ ישראל מהמקום החמור בו היא נמצאת. הוא בא כדי להרים עבורנו מחדש את נס "מפת הדרכים". לא, "מפת הדרכים" נסתיימה. ביסודה היא היתה משחק להרגעת המצב בפלשתין ובעולם הערבי. כמו כן תכנית ההתכנסות של אולמרט ושרון הביאה להרס של מלחמת לבנון. הגיע קיצם של משחקים מסוג זה. אין לקבל את פניו של בלייר ולא של איש המסתמכים על משחקים כדוגמת אלה. ייטב לנו אם יבינו כולם עניין זה. לא נוסיף לצעוד בדרך בה צעדנו עד כה, דרך "אוסלו" ו"מפת הדרכים" ו"תכנית ההתכנסות" ועוד שמות מוליכים שולל כדוגמתם. עלינו לומר זאת בבהירות. ישנו דבר אחד שאנו מקבלים: מדינה על פי קוי ה- 4 ליולי בשלמותם, ולא דבר מעבר לכך. ראשית, על ישראל וארה"ב להכיר בעקרון זה, ואחר כך נשא וניתן בדבר היישום. לא דבר מעבר לכך. אם לא תקבלו גישה זו, הרי שלא ניתן לכם את ההזדמנות להופיע כמי שמנהל תהליך שלום, שלמעשה אין לו קיום. יותר מכך, אתם צריכים להבין שאנו מוכנים לפתוח חזית חדשה כלפיכם בפלשתין, שתסבך אתכם בלבנון. אין לנו זמן לשבת ולחכות. לא נחכה עד שישראל תצא מהמבוי הסתום שלה, ואחר כך תשוב לשחק בנו ככדור בסיוע ארה"ב ובריטניה. הכדור נמצא עתה במגרש שלנו, ואנו יכולים לזרוק אותו על חלונכם.
אך למרבה הצער ישנם כאלו העורגים לבואו של בלייר ודומיו על ידי היאחזות באותן אשליות. יתר על כן, ישנם כאלו ששמו מבטחם בניצחון ישראל על חזבאללה. הם שמו כערבון את האפשרות שתבוסת חזבאללה תתיר להם להכריז על ממשלת חירום, וכך להמשיך בדרך האשליה בה הלכו בעבר. מי התהלל בתפישה זו, רואה כי הארוחה שנבעה מתבוסת ישראל בלבנון הינה מורעלת, ואסור לנו להושיט ידנו אליה. אנו זקוקים למדיניות לאומית אמיצה וקשוחה, שתוציא אותנו מהחולות הנעים בהם שקענו. כעת הגיע זמנה של המדיניות שתקבץ את האנשים, ותבנה עמידה לאומית מאוחדת. לא נבנה את ההסכמה הלאומית הכללית על המקח והממכר המצער בין הנשיאות לראשות הממשלה. ההנהגה תתחיל בניסוח המדיניות הנכונה והאמיצה, ואחר כך תגיע ההסכמה הלאומית על כך.
אך נראה כי זה לא יושג. אנו זקוקים להנהגה יוזמת. פתח לא מספקת לנו הנהגה, וחמאס נכשלה בחוזקה בניסיונו להיות הנהגה. אנו כעת נאחזים בין שתי הנהגות שאינן מנהיגות. משום כך הפך שסיפור כולו לעסוק במשכורות ובמצור הכלכלי. איזו מדיניות זו? איזו מדיניות?
ישנו מי שאומר לנו: אל תתגרו באריה הפצוע, אחרת תפסידו. ישראל היא אריה פצוע ויש להערים עליה. יש להיזהר מהאריה הפצוע, שכן אסור להשאירו רגוע עד שירפאו פצעיו, מפני שהוא בשלב זה ינוע לתקוף את המכלאה. ישנה בהחלט סכנה שנאפשר לישראל להשיב את כוח ההרתעה שלה שנאכל על חשבוננו. מדבר זה יש להימנע. אנחנו לא מדברים על חזית צבאית של טילי הקסאם (המפחידים!), אלא מדברים על מתקפה מדינית ,עממית ולאומית, שתטען לטובת הבחירה הלאומית אחרי שיפלו בזו אחר זו הבחירות האמריקאיות- ישראליות.