כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האני אל-מצרי, "אל-איאם": המו"מ החשאי וההסכם הקרב ובא

(21/08/2007)

(תרגום מערבית- מטה יוזמת ז'נבה)

ביום ראשון שעבר התקשר אלי עיתונאי ישראלי מעיתון "מעריב" והודיע לי שיש לו ידיעות בביטחון של 100% כי מתנהלים מגעים סודיים בין הפלסטינים והישראלים, וכי אחד הערוצים הוא בין אבו עלא'א ופרס. סיבת ההתקשרות נובעת מכך, שהוא חושב כי יש לי ידיעות ברורות לגבי המגעים הללו, מפני שהוא שם לב דרך המאמרים שאני כותב כי הם נשענים על ידיעות ומקורות מהימנים ולא רק מתוך הסתמכות על ניתוח בלבד.

אני לא יודע אם העיתונאי הישראלי מאמין לי או לא, אך אמרתי לו שאין ברשותי כל ידיעות שמאושרות על ידי מקורות מהימנים. עובדה היא שההנהגה הפלסטינית לא לוקחת את העיתונות ואת כותבי הטורים והפרשנים הפוליטיים מספיק ברצינות, למרות שלאלו, לפחות לחלקם, יש תפקיד בעל השפעה מוחשית על דעת הקהל, והם משקפים את מה שמביעה דעת הקהל. ההשפעה ההדדית הזו קיימת אולי מפני שיש להם קשר חי ומתמשך עם האזרחים על מגוון דעותיהם, נטיותיהם ופעליהם. אילו לקחה ההנהגה הפלסטינית את העיתונות הפלסטינית במלוא הרצינות, הרי שהייתה מעמידה לרשות הציבור ולרשות העיתונות את המידע באופן קבוע. כך יכלה הממשלה לאפשר להם לנקוט בעמדות מדויקות יותר ולהימנע מלהוסיף ביקורת חריפה כלפי מדיניותה או לסייע לאחדים מהם לנטוש את תפקידי המריעים והמשבחים, העושים הכל לחשוף את הגאוניות לגבי כל פעילויות ההנהגה או הנהגת הקבוצה המשתייכת אליה. כמו כן היא תאפשר להם להתחרות בעיתונות הישראלית, שבתוכה מגיעה התחרות הפנימית לרמה של טירוף ופיברוק ידיעות. ההנהגה הפלסטינית הסתפקה בקיום פגישות עם עיתונאים ככל שנעשה המצב נוח יותר (פעם או פעמיים בשנה לכל היותר), אך מפגשים אלו הכילו הרבה דעות ומעט מאד מידע. אחרי מהפכת הידיעות, הלוויינים והאינטרנט, הפכה התקשורת בראש ובראשונה מקור לידיעות. אין ניתוח טוב ואין הבעת דעה נבונה ללא ידיעות טובות.

אם נשוב למו"מ החשאי, אני סובר כי יש משהו על האש, וכי (יש אמת) בהצהרות המיוחסות לנשיא הפלסטיני ורה"מ הישראלי, והדברים אודותיהם נסוב הדיון מאחרי הקלעים בנוגע להצהרת עקרונות והסכם המסגרת, אותו או אותם צריך לסיים עד לפגישת נובמבר. התקופה שתחול בין נובמבר לפברואר צריכה להיות עדה להפיכת הצהרת העקרונות למהלכים ולפרטים. אחד המקורות בממשלה הפלסטינית הדגיש כי ישנן ועדות שנפגשות באופן מסודר, וכבר עשו כברת דרך, כמו שגם הפגישות בין אבו מאזן לאולמרט הגיעו להישגים. המקורות אמרו כי בתקופה הקרובה עשויים להתרחש הפתעות בקנה מידה רציני, יותר מהצהרת עקרונות. יש אפשרות לסכם על הסכם שלום כולל במלוא מובן המילה. מקורות יודעי דבר אמרו מפי אחד הבכירים כי הוא מהמר שבתוך השטחים הכבושים לא יישאר מחסום ישראלי אחד עד חודש נובמבר הקרוב. עד שהסיפור שלהם יקבל חיזוקים, מבטיחים המקורות האופטימיים כי הממשל האמריקאי נוקט בעמדה הקרובה לזו הפלסטינית, לוחץ וילחץ יותר על ממשלת אולמרט, שואף וישאף להצלתה מנפילה בעקבות פרסום הדו"ח הסופי של וינוגרד. הממשל ילחץ על מנהיג מפלגת העבודה ושר המלחמה, ברק, ועל מנהיג הליכוד, נתניהו, כדי למנוע מהם מלשבש את אפשרות הצלחת המו"מ הפלסטיני-ישראלי.

האופטימיות שהוזכרה גדולה יותר ממה שצוין, אך אני מעדיף להחליש את עוצמת הידיעות ולהורידן מעט מהשמים אל קרקע המציאות, כדי שלא אהיה חלק מההטעיה והפצת האשליה. ההנהגה הפלסטינית מצידה, שוללת קיומם של משאים ומתנים גלויים או חשאיים, כמו שהיא גם מתכחשת לכך שישנה התקדמות, אך היא שוכחת כי ישנם מפגשים מאורגנים בין אבו מאזן לאולמרט, וכי מקורות פלסטינים הודיעו כי מפגשים אלו טובים וחיוביים, וכי הם החלו לעסוק בסוגיות הסכם הקבע. כמו כן ההנהגה הפלסטינית שוכחת כי אבו מאזן קרא בפומבי ויותר מפעם אחת ליסודו של ערוץ חילופי שיפעל רחוק מאמצעי התקשורת.

אינני אומר דברים ללא שיקול דעת כשאני אומר שחלק מהמגזרים הפלסטינים המשפיעים שמים לעצמם ורוצים לשים לנו פיתיון של אגוז חלול, ומנהלים תעמולה לטובת ההישגים וההסכמים הקודמים, בעודם מתעלמים ממה שקורה על פני השטח, שהם דברים בעלי השפעה רבה יותר, והם אשר ישתקפו ויכפו את עצמם על שולחן המו"מ.

המו"מ איננו מטה קסמים, שיכול לעשות נפלאות. המו"מ הוא ניסיון להפוך את מאזני הכוח על השולחן במובן הרחב של הדבר, לגבי ההסכמים אליהם ניתן להגיע. זה נכון במקרה בו הנושא ונותן הפלסטיני ימצא במצב ובנסיבות הטובים ביותר, וכשהוא יוכל להשיג את המיטב ממה שאפשר.

השאלה או השאלות, הקיימות, הן כיצד יתנהל הנושא ונותן הפלסטיני בצל התמשכות הכיבוש בדרך של מדיניות "יצירת העובדות על פני השטח"? מדיניות זו הפכה כל הסדר אפשרי כעת, גם כזה שמכיל פחות ממינימום הזכויות הפלסטיניות, למשהו שגדול מיכולת ממשלה כמו זו של אולמרט, גם לו זו מעוניינת ביישום הסדר. כיצד ישכנעו אותנו האופטימיים בסיבות האופטימיות שלהם, כשאנו רואים את תכנית "מפת הדרכים", שנולדה מתה, מורדת מעל הפרק, למרות כל חסרונותיה וסיבוכיה, ומה שעומדים ליישם על פני קרקע המציאות היא "מפת הדרכים הישראלית". הצד הפלסטיני, על כל קבוצותיו, עצר את ההתנגדות (מקאומה) ראשית כל. ישנו מאמץ לאיסוף הנשק ופירוק המיליציות החמושות, למרות שישראל ממשיכה את התוקפנות על כל אופניה הצבאיים, והלא צבאיים, חודרת לערים ומחסלת את מי שהיא רוצה. עוצרת את מי שהיא רוצה, גם אם זה משתייך לרשימה של אלו שהעניקה להם חנינה. כמו כן הנושא ונותן הפלסטיני ירד מתקרת שאיפות המו"מ שלו, כאשר החל לשאת ולתת על כל מבוקש, כל מעבר, כל אסיר, וכל וכל...
ללא בסיס ברור אין תועלת במה שישראל נותנת, כל עוד היא לא מתחייבת כלפי הזכויות ולא מיישמת הסכמים. את הצפוי (מה שנגזר להיות) ניתן לקרוא בכותרת הדברים, והכותרת לא מבשרת טובות. היא מזהירה מפני הרעות וחומרת הדברים. מה שיקרה הוא קרוב לוודאי ניסיון אמריקאי-ישראלי לקטוף את פירות הפילוג והחולשה הפלסטינית הנוכחית דרך כפייה של פתרון מעבר ארוך טווח, שכותרתו היא מדינה בגבולות זמניים. פתרון זה יכוסה ע"י הצהרת עקרונות או הסכם מסגרת פתוח לפרשנויות רבות, שאליו יתלווה לוח זמנים ארוך עם דחייה של היישום. אם לא יצליח ניסיון זה להעניק השראה לתהליך שלום ללא שלום, ויהווה כלי להרוג זמן, וצדדים ערביים נוספים ינרמלו את יחסיהם עם ישראל לפני השלום, אז תישאל שאלה. השאלה היסודית והקשה היא: האם ההנהגה הפלסטינית תקבל את ההצעה האמריקאית-ישראלית הזו, למרות הבנתה לגבי שליליותה וסכנתה, בטענה כי "ניתן ליצור דבר חדש טוב יותר ממה שהיה", או שהיא תסרב להצעה הזו מפני שהיא לא מהווה פתרון ולא הסדר, אלא ניסיון לחסל את הסוגיה הפלסטינית? אם ישראל מסוגלת לכפות את החיסול הזה, האם היא תכפה אותו בהסכמה או ללא הסכמה פלסטינית, כפי שפעלה כשיישמה את תכנית ההתנתקות מרצועת עזה?

הבחירה קשה, אך תוצאותיה ברורות מעכשיו. התנגדות לפתרון המסרס טוב יותר פי מיליון, מפני שהוא פותח את הדרך לפתרון הלאומי, שמתבסס על מתן אפשרות לעם הפלסטיני להגדרה עצמית אחרי הנחלת תבוסה לכיבוש, להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית בעלת הריבונות, שבירתה ירושלים המזרחית, על השטחים שנכבשו ב- 1967, ופתרון בעיית הפליטים באופן צודק בהסתמך על החלטה 194.

הערה: אבקש מהבכירים הפלסטינים שלא להשתמש בביטויים "מדינה פלסטינית ברת קיימא", או "בעלת רציפות טריטוריאלית", או "סיום הכיבוש שהחל בשנת 1967", מפני שהם ביטויים שמסתירים בתוכם כי המדינה שעליה הם נושאים ונותנים תקום בתוך גבולות 1967 או בגבולות 1967. ישנו הבדל בין מדינה ב- או בתוך גבולות 1967 לבין מדינה על גבולות 1967.