כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אל-קודס": ד"ר צליבא צרצר: גביע השלום הקדוש!

(23/10/2007)

"אל-קודס", 23.10.07, מאת: ד"ר סליבא צרצר
גביע השלום המקודש!
תפקיד ארה"ב הוא דרישה מוקדמת לטובת הנעת תהליך השלום במזרח התיכון קדימה, שכן גביע השלום המקודש אינו נמצא בארץ המובטחת אלא בבית הלבן.
היסטורית העדיפו נשיאים אמריקאים, מנהיגי קונגרס ובכירי ממשל אחרים את הברית האמריקאית-ישראלית. הם העדיפו לקשור את ארה"ב בנפט על פני חזון ואסטרטגיית השלום. תמרוני הדיפלומטים הסתפקו במתן עזרה כספית וצבאית לצד אחד יותר מצד אחר. הם הביאו בדרך כלל להפניית עורף לשלום ולא לקידומו.
בזמן בו עומדים מנהיגי ישראל והפלסטינים מול אתגר של לקיחת אחריות גדולה על התנהלותם ומדיניותם, מוטל על מנהיגי ארה"ב- כשומרי המעצמה היחידה בעולם- להשתתף באופן שווה בסלילת הדרך לשלום.
אם מניחים בצד את לחיצות הידיים ואת החיוכים, הרי שאם הפלסטינים והישראלים אינם רציניים לגבי המו"מ לשלום ומתחבאים מאחרי מכשולים, מחלוקות פנימיות אמיתיות או מלאכותיות, הרי שהבכירים האמריקאים צריכים להשתמש בהשפעה שלהם ולהזהיר את שני הצדדים שארה"ב לא תמשיך בעניינים כרגיל. מסר זה הינו הכרחי בזמן בו יגיעו מנהיגים פלסטינים, ישראלים, אמריקאים ואחרים למפגש השלום במזרח התיכון, שיתקיים בחודש הבא.

אם ישיגו בוועידת השלום הישג מועט, או שלא ישיגו כל דבר מוחשי, כי אז תאבד הזדמנות יקרה מפז נוספת לזמן ארוך. כפי שארע בקמפ דייויד בשנת 2000, הישראלים יוכיחו את הפלסטינים על תביעותיהם הגבוהות והלא הגיוניות, והפלסטינים יוכיחו את ישראל על כך שהיא שואפת לשלוט על כך השטח.

בזמן בו יביעו מנהיגי הפלסטינים והישראלים צער ויודו לאמריקאים על מאמציהם הדיפלומטיים "הנאמנים", הרי שעמיהם יוכיחו אחד את השני, וימשיכו לסבול, כשהם מטילים על ארה"ב את האחריות על הכישלון, על הפחד ועל העתיד הלא ידוע.

הו אז תישאל השאלה: למה לא למדו הישראלים והפלסטינים משיעורי ניסיון המנדט הבריטי, כשנלחמו סביהם זה בזה ללא צורך?; למה לא למדו לקח משתי וועידות הפסגה בקמפ דייויד ב- 1978 וב- 2000?; מדוע לא למדה ארה"ב מהניסיון הבריטי, ש"הפרד ומשול" הוא בפועל יותר הפרדה משליטה? מתי ילמדו שם שהצדק, הפעילות המתואמת בין הצדדים והשקיפות הם הכרח עבור החלטה ישרת דרך ובניית השלום? ומדוע עומד העולם בחיבוק ידיים בזמן בו ממשיכות ההתרחבות, הקיצוניות והאלימות לפשוט באדמה שבין הנהר לים?

בזמן בו נפגשים מנהיגי הפלסטינים, הישראלים והאמריקאים, בזמן בו עמיהם משקיפים מקרוב ומרחוק, צריכים הם להבין בהקדם מספר עובדות:
1. העקרונות והפרגמטיות יכולים להשלים זה את זה. הם יכולים למצוא איזון, מפני שהעקרונות ללא הפרגמטיות יובילו בדרך כלל לדרשנות ריקה מתוכן ולאבדן התקווה. בזמן שהפרגמטיות ללא העקרונות תוביל בדרך כלל לאופורטוניזם ולאבדן האמון.
2. ההגנה על זכויות ישראל והפלסטינים בו זמנית היא בגדר האפשר והינה אמיתית ונכונה.
3. ביקורת כלפי הישראלים או הפלסטינים אינה מכילה בהכרח הסכמה עם רעיונות או פעלי הצד האחר. בחירה בין חברים- אין משמעותה המיידית אבדן התמיכה או האמון.
4. השליטה הישראלית-היהודית או הפלסטינית-האסלאמית על כל פלסטין ההיסטורית לא משיגה דבר עבור העתיד, חוץ מאשר מאבק ארוך ואלימות.
5. המצב הנוכחי, בו שולטת ישראל על מיליוני פלסטינים, מחזיקה בארץ וחורגת מהגבולות המוכרים ע"י החוק הבינלאומי, הוא מצב חסר צידוק או מצב שלא ניתן להגן עליו.
6. הציפייה שהפלסטינים והישראלים ייעלמו מהארץ, ויקבלו מצב של שעבוד ע"י האחר, או שישכחו את חזונם הלאומי ואת מטרותיהם, היא נאיביות צרופה.
7. החד-צדדיות, על אף שהינה אפשרות מושכת בהתחלה, יכולה להביא רק להרחבת פרק האלימות, להוסיף לאפשרות שפיכות הדמים ולדחות את מה שלא ניתן להימנע ממנו.
8. יש להימנע ולבלום מצב של הכתבת השלום בכוח או שימת מכשולים על השלום בדרך של אלימות, שכן הכתבה או מכשולים יובילו רק לדרך ללא מוצא או להמשך המאבק.
9. השגת השלום אינה זולה או קלה, יתר על כן היא כוללת בחירה באפשרויות קשות ולקיחת סיכונים למען השלום, דרך שמצריך בדרך כלל השקעה בחינוך לשלום ובהשקעות לטובת השלום.
10. מצב בו מדינה פלסטינית דמוקרטית תתקיים בשלום וביטחון לצד מדינת ישראל על השטחים שנכבשו בשנת 1967 בהתאם לחוק הבינלאומי ולהחלטות האו"מ בעלות הזיקה לעניין- מצב זה התעכב זמן ארוך.
11. סיום הסכסוך בין ישראל והפלסטינים, המסתמך על הקמת מדינה פלסטינית, יחזק את הביטחון הלאומי האמריקאי, את היציבות האזורית ויפיץ את הדמוקרטיה, החופש ושיתוף הפעולה.
12. לא ניתן להשיג את השלום הצודק והמקיף בין ישראל לפלסטינים בזמן הנוכחי ללא מעורבות רצינית של ארה"ב.

ידידי הנשיא ג'ורג' בוש:
אתם מבין ראשוני הבכירים האמריקאים רמי הדרג, הקוראים בכנות ובאומץ ליישום פתרון שתי המדינות: ישראל ופלסטין שיחיו זו לצד זו בשלום וביטחון.
בזמן בו אתם קוראים לכינוס השלום בנובמבר, אני קורא לכם להשתמש במרב השפעתכם בקרב כל הנוגעים בעניין, כדי לספק תשתית חיובית וקבועה לדיאלוג, למשא ומתן ולהרכבת צוות של שלום מיופה כוח להשגת והשלמת הסכם שלום לפני שתסיימו את תפקידכם.
אל תאפשרו לוועידת השלום ולמשא ומתן שיבוא אחריה להפוך ל"טרגדיה של משגים" או לביטוי נוסף של השלום החסר. הפלסטינים והישראלים ראויים וזקוקים לשלום, והאמריקאים ושאר העולם מעריכים נכונה את גודלו של הישג זה. ההיסטוריה תרשום על דפיה את תרומתכם המרכזית.
מתוך חזון מלא השראה, מחויבות מוסרית ומהלכים מתוכננים יכול השלום בין הפלסטינים והישראלים להפוך אפשרי. חכמה יוצאת מהכלל, החלטות גורליות, עושי שלום, דיפלומטיה של גבורה ובניית השלום- כל אלה נדרשים כעת, ולא כאשר תגיעו לסיום חייכם המדיניים.

שכן סיום הסכסוך בין ישראל והפלסטינים, בהסתמך על הקמת מדינת פלסטין, יחזק את הביטחון הלאומי האמריקאי, את היציבות האזורית ויפיץ את הדמוקרטיה, החופש ואת שיתוף הפעולה.