כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האם ממשלת אחדות לאומית מהווה מוצא למשבר הנוכחי?

ד"ר ריאצ' אלמאלכי/ אתר האינטרנט "אמין" (20/08/2006)

תנועת חמאס יכלה מיד עם ההטלה עליה את מלאכת הרכבת ממשלה פלשתינית חדשה, כתוצאה מהבחירות למועצה המחוקקת, וניצחונה הבלתי צפוי בהן, לבחור בהרכבת ממשלת אחדות לאומית במקום להרכיב ממשלה חמאסית מובהקת, עם ידיעתה המוקדמת שהרכבת ממשלה בצבע ירוק בלבד תוביל את הסוגיה הפלשתינית ואת העם הפלשתיני אל עבר משברים חדשים שהם מלאים בהם כבר עתה. עם זאת, התעקשה תנועת חמאס לצעוד קדימה עם יישום הרעיון שלה להרכיב ממשלת חמאס אחרי שכשלו מאמציה המוגבלים להרכבת ממשלת חמאס יחד עם מספר שותפים משניים, אשר היה עליהם להסכים עם מדיניות ממשלה החותרת ליישם את תכנית חמאס שהוצגה בבחירות ותו לא.
מה שמביא אותנו אל היכן שאנו מצויים בו היום הוא התעקשות תנועת חמאס על הרכבת ממשלה ששוקדת אך ורק על יישום מצע התנועה בבחירות שאין בלתו, מתוך קריאתה החד צדדית לקבלת תוצאות הבחירות כמהוות פיצוי ציבורי בעל זכות קיום אלקטורלית. התעקשות זו מנעה מרבים ששאפו להיות שרים מחוץ למסגרת התנועה מלצעוד קדימה בניסיונותיהם למשוך את תשומת לב הנהגת חמאס ולהיבחר כחלק מהרכבת הממשלה. ההתעקשות הביאה בפועל למצב המצור והחרם המוטלים על הפלשתינים כיום. בסיס הסירוב של סך כל הקבוצות הפוליטיות הפלשתיניות בזמנו לשתף את חמאס בקואליציה הממשלתית על יסוד מצע הבחירות האחרון שלה לא השתנה הרבה בימים אלו כל עוד התנועה מתעקשת לשלוט על הרכבת הממשלה המוצעת בתוך "מסמך ההסכמה הלאומית" על סמך הטענה של יחסיות הייצוג במועצה המחוקקת, מה שמחזיר אותנו מחדש לתחילת הדרך כאילו הזמן קפא מאז הבחירות ועד לרגע זה, למרות שהנסיבות שאנו חווים כעת גרועות בהרבה מאלו שהיו רווחות לפני הבחירות למועצה המחוקקת והרכבת ממשלת חמאס הראשונה. למרות ניסיונות עבאס והניה להשפיע על הרושם הכללי בכך שישנה הסכמה ביניהם סביב הכרח הרכבת ממשלת אחדות לאומית מתוך הבנות "מסמך ההסכמה הלאומית", הרי שההסכמה לא מבטלת כלל את סך כל החששות המלווים את הרעיון הזה, ולא את הסכנות המהוות את הבעיה הפלשתינית ככלל, במיוחד כשהחתימה על המסמך לא מבטלת את חילוקי הדעות בפרשנות והבנת מה שעומד ותלוי בין שתי התנועות הראשיות, כפי שההסכמה על המסמך לא מבטיחה כל ערבות אמיתית לכך שממשלת האחדות הלאומית תראה אור בקצה המנהרה, ולא מבטיחה שיצליחו להימנע מכל ההסתייגויות הקודמות שליוו את סירובם של כל הפלגים מלהתקבץ תחת דגל הממשלה אותה מובילה התנועה תחת שמות שונים, שאחד מהם הוא ממשלת אחדות לאומית. מה שונה היום מאתמול שהביא לשינוי עמדותיהם של כולם חוץ מעמדתה של התנועה עצמה לגבי רעיון ממשלת אחדות לאומית? אילו ערבויות יש לכך שממשלת אחדות לאומית חדשה ,שתצמח מרחם "מסמך ההסכמה הלאומית", תוכל לטפל בסוגיות רחבות ההיקף, מולן ניצבת ממשלת חמאס כיום, ותצליח לסיים את מצב השיתוק, המצור וההרס ההדרגתי אשר אנו מצויים בו?
נראה כי השאלה החשובה ביותר לא נשאלה עדיין על ידי הנהגת חמאס. השאלה עוסקת בסיבות שהביאו למצב המצור אשר ליווה את הרכבת ממשלת חמאס, וכן עוסקת בסיבות אשר הביאו לכישלון הממשלה ביישום מינימום של תוצאות במהלך החודשים האחרונים ואי השגת שום הישג חשוב? האם ימוגו כל הסיבות והנתונים שמביאים למצב המצור, הנתק והסבל ברגע שתורכב משלת אחדות לאומית דרך ההתניות המוטלות על ידי תנועת חמאס או בדרך המוצעת באופן גלוי על ידי הנשיא עבאס? מכלול ההצהרות שפורסמו לאחרונה בנוגע להנהגות המפלגות והפלגים, המקבלים ייצוג במועצה המחוקקת, מדגישות את מאמצי המפלגות להכללתן תחת ממשלת אחדות לאומית, המסתייעת בהתחייבותה כלפי "מסמך האסירים", בזמן שתנועת חמאס לא מגלה את אותה ההתלהבות, כשהיא מסתייעת בהצדקות רבות לגבי המשך מעצר רבים מהשרים וסגניהם בידי ישראל, כדי לדחות את הדבר אליו קורא "מסמך ההסכמה הלאומית", אף על פי שהכל יודעים כי לא מובטחת ליוזמת ממשלת האחדות הלאומית הצלחה או המשכיות ארוכה בתוך מאזן הכוחות הפוליטי הפלשתיני הקיים והמציאות הישראלית והבינ"ל.
כל המבקרים הפוליטיים הפלשתינים יודעים היטב שהסיבות הישירות, העומדות מאחרי "מסמך האסירים" על ידי הנהגות האסירים, הן החיפוש אחר דרך להצלה פלשתינית שתרחיק מאיתנו את המצור והנתק הבינ"ל והישראלי, דרך שתסיים את מצב השיתוק המדיני ושיתוק המנגנון השלטוני, כפי שהם יודעים גם שהנתק הבינ"ל והמצור המוטל כיום על ממשלת חמאס גורמים לזו האחרונה שלא להסכים עם התנאים הבינ"ל להכללתה במועדון המדיני, מה שפגע ביכולתה למלא את שאיפותיה וליישם את ההישגים האנושיים והמדיניים לעמה, ואשר השפיע בתורו על יכולת העם לעמוד איתן ולקיים את המינימום מהיסודות המרכיבים את ההתנגדות האנושית. ההתניות האמריקאיות- ישראליות לא השתנו למרות הזמן שעובר, והמצור על ממשלת ה"רק חמאס" ממשיך. כיום, במקום המחשבה על הדרך הטובה יותר מתוך ראית האחריות להוצאת העם והפרט הפלשתיני ממצב המצור הזה, אנו רואים כי רבים מאותם הפלגים רוצים להרחיב את המצור כדי שימחיש את הצורך בהקמת ממשלת אחדות לאומית, שבתוכה יהיה חמאס עמוד התווך. קשה להסביר את התעקשותם של כל הפלגים על מימוש רעיון ממשלת אחדות לאומית, בזמן שכולם יודעים היטב שהתנאים הבינ"ל המוטלים על כל ממשלה פלשתינית, שתורכב בקרוב, לא ישתנו כל עוד תנועת חמאס מהווה חלק ממנה, וכל עוד ממשיכה תנועה זו בסירובה להכיר בתנאים הבינ"ל המוטלים על הממשלה הנוכחית או על כל ממשלה חדשה. הסיכוי של המשכיות הסירוב של חלק מחברי הממשלה המוצעת, בעיקר אלה המייצגים את חמאס, לקבלת התנאים האלה, כפי שפורסמו לאחרונה, מביא את הקהילייה הבינ"ל להמשיך להטיל את הנתק המדיני כלפי הממשלה הפלשתינית המוצעת מצד אחד, ואת הטלת המצור הכלכלי והמדיני עליה מצד שני. האם משרתת העמדה הזו את האינטרס הפלשתיני ומסירה את המצור המוטל על העם הפלשתיני ועל אדמתו מזה כחמישה חודשים, או האם אנו מהמרים על התמוטטות העמדה הבינ"ל וסיכוי התפוררותה מול העמידה הפלשתינית האיתנה בשנים האחרונות, ומה הוא המחיר שהפלשתינים יתבקשו לשלם אל מול הרפתקאה זו?
דרך מבט חטוף על היסודות עליהם בנוי הסכם אוסלו ואשר על בסיסם נבנתה הרשות הפלשתינית, הרי שאנו מוצאים שתחומי האחריות של הממשלה הפלשתינית, תהיה אשר תהיה, מתרכזים בהגשת השירותים הבסיסיים לאזרחים הפלשתינים, מתוכם העשייה המדינית והיחסים הבינ"ל והמשא ומתן הם עניינים של אש"פ. על בסיס העשייה המדינית ניתן לחזור ליסודות וליישם אותם על הקרקע דרך הרכבת ממשלה טכנית מכווצת אשר פועלת במשימות מוגבלות בעלות אופי של מתן שירות כשלב זמני, שתפקידה יסתיים כעבור שנה, ואז המועצה המחוקקת תאפשר לממשלה להמשיך את פעולתה לשנה נוספת אם היא תצליח לתמוך במועצה, בזמן שיעביר אש"פ באופן זמני ולפני התחלת פעולת התיקון שלו, את תחומי האחריות בתחום המדיני ובתחום המשא ומתן לגוף תיאום של הנהגה מדינית מצומצמת, אשר מייצגת את הפלגים השותפים למועצה המחוקקת, בה נמצאת חמאס, באופן שמשקף את ייצוגה הגדול תחת הנהגתו של הנשיא, עבאס, לטובת השיבה לפעולת המשא ומתן עם הצד הישראלי. מוצא זה לא יחסיר מתפקיד אש"פ או מעצמאותו ולא מהצלחות אלקטורליות של חמאס, באופן שיחזיר את המרכזיות של הצלחות אלו באופן מוגדר למועצה המחוקקת וכן את הסמכויות שהיא מייצגת, ואת המרכוז שלהן גם בהרכבת הגוף המדיני ההנהגתי אשר יוביל את המהלך המדיני ואת מהלך המשא ומתן. מוצא זה מאפשר לנו עמדת מילוט ממצב המצור הקיים, ויסיים בפועל כל סוג של ניתוק מדיני וכלכלי בינ"ל, וכתוצאה מכך ישיב את המורל לפלשתינים, ויחייה את התקוות אצל רבים לגבי העתיד הקרוב. לא נראה כי האזרח הפלשתיני הפשוט מסתפק בכך שכל הניסיונות העכשוויים תחת כותרת של יישום מסמך ההסכמה הלאומית- מטרתם לסיים את מצב המצור העכשווי, וסיום הסבל של האזרח הפשוט, בעוד שמצב הסבל איתו מתמודדים חלק מבני העם הפלשתיני, הפך כבר לסוגיה ישנה, שאין כל חדש לגביה כל עוד נותרת העמדה המדינית הפלשתינית על כנה. הדבר החדש לגבי סבלו של העם הפלשתיני הוא הניסיונות המתמשכים של המפלגות להבקיע את שער הכניסה לממשלה בטענה ליישום עקרונות "מסמך ההסכמה הלאומית" על חשבון הסרת המצור על העם הפלשתיני, והשבת היסודות המכוננים של חיים מכובדים לרוב העם האיתן הזה. השאלה המונחת פה עוסקת בערך הזמן והמאמץ המושקעים ושיושקעו על ידי הנשיא, עבאס, וראש הממשלה, הניה, בדיון אודות ממשלת אחדות לאומית, שאיש מביניהם אינו חפץ בה, כל אחד מסיבותיו הוא, מבלי להראות כמי שמפוצץ את הרעיון, ובכך נושא באחריות לכישלונו. המנוחה בעניין זה ואיבוד הזמן, בעודנו זקוקים יותר מאי פעם להצלחת רעיון זה, מעוררים שאלות בנוגע למטרה הלא מוצהרת שמאחרי הדיונים, ובכך לשאלה לאן אנו צועדים כעם וכסוגיה כאשר אנו מתרכזים ברעיון ממשלת האחדות הלאומית, ומתעלמים מהעדר אפשרויות הצלחתה?