כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ד"ר אחמד מג'דלאני, "אל-איאם": ועידת אנאפוליס ויוזמת השלום הערבית

(28/11/2007)

 ועידת אנאפוליס ויוזמת השלום הערבית 

ועדת המעקב הערבית השקיעה מספר ניסיונות ליישום היוזמה הערבית, ופעלה לשווק אותה ברמה הבינלאומית, האזורית, שכללה את המאמץ שהושקע עם ישראל ברמה הרשמית והעממית על ידי פעילי שלום. את המאמץ עם ישראל ריכזה ירדן בפיקוח אישי של המלך עבדאללה בעמאן ועקבה. הפעילות הערבית נתקלה במספר עיכובים שהשפיעו על כוח הדחיפה הערבית, אך איננו אומרים שהעיכובים סיכלו את המאמץ הערבי. העיכובים השפיעו על מנגנוני הפעילות הערבית ועל כוחות קידום התהליך.
ראשית, המכשול הראשי בפני "יוזמת השלום הערבית" הוא המשך הסירוב של ישראל לנקוט עמדה כלפי היוזמה, המשך בריחתה מהמתחייב ממנה, והסברה של ישראל כי היא אינה צריכה לשלם מחיר גדול כדי לזכות בנורמליזציה וביחסים עם הערבים בצל הפרת מאזני הכוח באזור. ישראל נוקטת במדיניות של דחייה והשהייה ובניסיון להחזיק את עמדתה דרך גילוי גמישות יחסית בנוגע ליוזמה, עם ניסיון לרוקן אותה מתוכנה, כלומר להתחיל בנורצליזציה לפני מילוי אילו שהם צעדים מוחשיים בכוון של נסיגה מהשטחים הערביים והפלסטיניים הכבושים, כפי שמצוין ביוזמה.

המדיניות הישראלית בנוגע להתנהלות עם "יוזמת השלום הערבית" אינה יכולה להסתכם רק במבט על הקואליצייה שבשלטון, שמבטאת מגזרים רחבים בחברה הישראלית, אלא התנהלות זו מבטאת גם בצורה זו או אחרת את עמדות ההתנגדות הימניות, המתנגדות באופן עקרוני להגיש אילו שהם ויתורים בנושא מזרח ירושלים והפליטים למען הדיוק.

לצד נסיגה בכוחו של מחנה השלום בישראל ככוח לחץ והשפעה על דעת הקהל הפנימית בישראל, דעת קהל שיוצרת מדיניות, עולה השפעתו וכוחו של המחנה הקיצוני והימני, בנוסף על ירידה במידת המציאותיות המדינית של מפלגת העבודה, בהנהגת אהוד ברק, שהיה השותף הראשי של הפלסטינים במלאכת עשיית השלום. מצב זה משקף את מידת הקושי הנתון בהמשך העיסוק הישראלי ב"יוזמת השלום הערבית" בטווח הנראה לעין.

שנית, הניסיון הישראלי לפתוח ב"סיבוב חדש" מתנגש עם הנתיבים בהם בוחרים הערבים, וזאת דרך גילוי מוכנות לפתיחת ערוצי מו"מ במישור אחד תוך כדי הקפאת המישורים האחרים, או דרך התעלמותה של ישראל מלבנון, או שליחת מסרים סותרים לסוריה לגבי מוכנות לפתיחה במו"מ איתה ולעיתים רמיזה אחרת לפלסטינים על כך שתהיה חזרה לאופציה החד-צדדית, אופציה שהוקפאה בפועל.
ההתייחסות המזלזלת כלפי מישורי המו"מ גורמת לאנשים מסוימים לחשוב כי דרך המו"מ הדו-צדדי תהיה קלה וכי היא תמוטט או תייבש את "יוזמת השלום הערבית" בעיקר לאור קריאת המציאות הקצובה והקשיים, מולם ניצבת היוזמה במישור יישום או התקדמות של הישגים מוחשיים.

שלישית, ניסיון ארה"ב לחזור לשאת במושכות היוזמה המדינית וקטיעת דרכם של בעלי הברית האירופאים מצד אחד, ומציאת מפלט בחזרה לפעילות במישור המדיני, לאור הצורך להפעיל לחץ בשל משבר התכנית האמריקאית במפרץ- זה מה שהשתקף מהזמנת הנשיא בוש למפגש הבינלאומי באנאפוליס בסתוו השנה.

המאמץ האמריקאי, שעד כה נתקל ב- 8 מסעות של רייס לאזור בקשיים ומכשולים, הגיע למצב בו הציפיות מהמפגש הונמכו מאד, דבר שהפך את המפגש, יהיו אשר יהיו תוצאותיו, לכזה שאינו מהווה תחליף ליוזמה הערבית. ישראל אינה יכולה לזקוף לזכותה רווח בניסיון לצוד גורמים ערביים, בראשם סעודיה, או צדדים אסלאמיים כמו אינדונזיה ומלזיה, לצורך כינון יחסים נורמליים. רווח כזה לא ירשם לזכות ישראל כל עוד היא לא מבצעת את הנסיגה.

רביעית, המצב הפנימי הפלסטיני נעשה קשה יותר והוא יותר נתון לקבל את הלחצים החיצוניים עליו, אחרי הפיכת "חמאס" בעזה, ואחרי הפילוג שאינו פוליטי בלבד אלא דמוגרפי. חמאס יוצרת לחץ פנימי על ידי ניסיונות הנהגת התנועה לשלוח מסר לעולם כולו שמובנו הוא כי אחרי ההפיכה וההשתלטות על רצועת עזה, הרי שאבו מאזן לא מייצג לבדו את העם הפלסטיני, בנוסף על כך שהוא אינו מיפה כוח לנהל מו"מ, וכי כל הסכם שישיג ימוטט ע"י התנועה לא רק בשל סירובה ומתוקף שלטונה ברצועת עזה, ואי-החזרה בה מההפיכה ותוצאותיה, אלא גם בשל האיום בהישנות ההפיכה בגדה המערבית אם תיסוג ממנה ישראל.

מצב זה מחליש את העמדה הפלסטינית, ומספק אמינות לטענות הישראליות כי אין פרטנר פלסטיני בשלב הנוכחי, וכי המדיניות צריכה להיות ההמתנה ואי-ההתקדמות במישור הפלסטיני, בציפייה להכרעה בדבר העמדה הפלסטינית. כלומר, המצב מחזק את עמדת ישראל הדובקת בפתרון הביטחוני דרך השלב הראשון ממפת הדרכים ועמידה על מימושו. עניין זה מהווה את אחת המכות המופנות כלפי לב פעילותה של היוזמה הערבית, והוא הנושא הפלסטיני.

אם ניקח בחשבון שהמצב הפלסטיני הפנימי קשור במידה רבה למשבר האזורי, כלומר למאבק המתלקח בין ארה"ב מצד אחד למה שמכונה "מחנה ההתנגדות": טהראן-דמשק- עזה- הרובע הדרומי של ביירות, אז יתבררו מובני המשבר על מימדיו והסתבכות הגורמים האזוריים, דבר שלא ישא יותר רק כותרת ערבית או פלסטינית, אלא אזורית. כך הצדדים האזוריים יתערבו יותר ביצירת ובפתרון אותו משבר.
כדי שמפגש אנאפוליס ישיג התקדמות מסוימת, שתסייע בכוון פתרון המצב הפלסטיני הפנימי, והדבר קשור במידה רבה גם לאופן ההכרעה לגבי הנשיאות בלבנון ולרקע על פיו תוכרע שאלה זו, הרי שאם שאלת לבנון תוכרע באופן הסכמי, זה אומר שתושג הקלה בכל מה שבין המפרץ לביירות, דמשק ועזה, ובעקבות זאת יתאפשר לחדש את היוזמה המדינית כדי להפיח רוח חדשה ביוזמה הערבית. אם תתרחש התנגשות, הרי שמשמעות הדבר הוא המשך המאבק, מה שמשאיר פתח רק לפתרונות חלקיים ופתרונות מעבר.