כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מבט על מספר מאמרי דעה פלסטינים לגבי חידוש המו"מ הישיר

(24/08/2010)

מתוך הכרה כי ניתן להבין הלכי רוח ועמדות של הגורמים הפרגמטיים בזירה הפלסטינית גם מתוך קריאת דעות, סיכמנו להלן 4 מאמרים שפורסמו בשלושת הימים האחרונים בעיתונים הפלסטינים המובילים "אל-איאם" ו"אל-קודס".

עלי אל-חלילי (אל-איאם, 23.8) מונה את הגורמים שיהפכו את המו"מ הישיר לקשה. א. הרכב ממשלת ישראל. ב. ההסכמה לפתוח במו"מ הושגה עקב לחצים אמריקאים כבדים, שלמעשה משרתים צרכים פנימיים במערכת הבחירות בארה"ב. ג. הסיבה העיקרית: הפילוג הפנים פלסטיני. ד. מדינות ערב, שדחפו את הפלסטינים למו"מ הישיר, אך לא יכולות לשמור עליו. מדינות ערב לא יכולות לחזק את עמידתה האיתנה של הרש"פ במו"מ, מפני שהן כרוכות ראשית כל בעמדה האמריקאית, שאינה מחויבת לחזק את עמדת הרש"פ. חלילי מסביר את המצב בו הרש"פ קיבלה את הודעת הקוורטט, על אף שהייתה כללית יותר ומחייבת פחות מזו אליה ציפו, אך ישראל לא קיבלה אותה, ולא התנגדה לה, מתוך ידיעה כי מזכירות המדינה האמריקאית תפרסם הזמנה למו"מ הישיר בה אין "תנאים מוקדמים". היעדר "תנאים מוקדמים", מסביר חלילי, הוא היעדר מקור סמכות למו"מ.

חלילי טוען כי ארה"ב נמנית על חברות הקוורטט, אך מתנהלת כאילו אינה שייכת אליו. חלילי טוען כי על שולחן המו"מ יתקשו הצדדים להשיג הסכמות לאור חוסר היכולת להסכים בשל שיח החירשים ביניהם.

ד"ר סמיח שביב (אל-איאם, 23.8) כותב גם הוא על הבעייתיות במצב בו ישראל הסכימה לחידוש המו"מ הישיר רק על בסיס ההזמנה שפרסמו האמריקאים למו"מ "ללא תנאים מוקדמים", ואילו "הועד המרכזי" של אש"פ אישר לפתוח במו"מ ישיר בהסתמך על החלטת הקוורטט. שביב כותב ש"ישראל אינה מכירה בהחלטת הקוורטט, ואינה רואה בה את נקודת הזינוק למו"מ, לא כפי שהיא רואה באינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים שלה, שעל יסודם ישורטטו פני הסכם הקבע". שביב טוען כי בשל כך שממשלת ישראל הנוכחית רואה בהתנחלויות חלק מהאידיאולוגיה הציונית, אינה מחשיבה את ירושלים המזרחית לאחת מסוגיות הסכם הקבע, ויש לה עמדות ברורות בנושא הגבולות והפליטים, הרי שצפויה התנגשות בין עמדות הצדדים במו"מ, כשישראל תנסה לכפות את עמדותיה בעלות הצביון הביטחוני – אסטרטגי.

הנושא והנותן הפלסטיני מצוי במצב קשה, ועליו להיכנס למערכת מדינית פראית עם ישראל, כשהוא לבדו ללא עזרה בינ"ל או אזורית. שביב טוען כי הפלסטינים לא הצליחו להבהיר את עמדותיהם באופן מספק. טענתו היא כי הפלסטינים זקוקים באופן דוחק להבהרת העמדה הפלסטינית לפני תחילת המו"מ ובמהלכו.

עו"ד זיאד אבו זיאד (אל-קודס, 23.8) כותב במאמרו ("המו"מ הישיר ועשורי הכניעות") "השאלה הנשאלת בזירה הפלסטינית היא: האם המו"מ משרת את האינטרס הפלסטיני או מבזבז אותו? התשובה בפשטות היא: האם אי הליכה למו"מ, נשיאת האחריות לכך והיעדר תחליף עבור הפלסטינים ומדינות ערב לאי הכניסה למו"מ משרתתים את האינטרס הלאומי הפלסטיני או מבזבזים אותו?!". אבו זיאד ממשיך: "להערכתי לא נוכל לבודד עצמנו מרצון הקהילה הבינ"ל בתוכה אנו חיים. כל עוד אין לנו אמצעי הפעלת לחץ, שיספיקו לגרום לישראלים להיחפז למו"מ ולבקש את סיום הכיבוש, הרי שאין לנו אלא לפעול דרך הלגיטימציה הבינ"ל והשאיפה לרתום אותה לטובת ניצחון העניין שלנו והגשמת שלום צודק עבור עמנו".

מאחר ואיש לא יכול לערוב לכך שהמו"מ יצליח להוליד הסכם שיענה אפילו למינימום מדרישות הפלסטינים, הרי ש"האפשרויות, שטומן מו"מ כזה, לעתיד הן מוגבלות ומוכרות; ניתן לתמצתן כך: ראשית, ישראל תמשיך לדחות, להשהות ולהוליך שולל עד שיתרחש שינוי פוליטי בתוך ישראל, שיוביל לעצירת המו"מ או לדחייתו לעתיד. אפשרות זו מציאותית יותר. השתתפותנו במקרה כזה תוכיח לעולם כי הבעיה אינה בצד הפלסטיני. כך העולם יהפוך משוכנע יותר כי אין מנוס משיבה למועצת הביטחון וממאמץ לכפות הסכם על ישראל לפי סעיף 7 באמנת האו"מ, וליישם פתרון זה. "

שנית, אבו זיאד טוען כי כל הנהגה פלסטינית תצטרך להתנגד להסכם בו המדינה הפלסטינית המוצעת תהיה בעלת ריבונות מוגבלת ושטחים מקוטעים, בה ירושלים המזרחית תתקיים תחת סיסמאות של מרמה.

האפשרות השלישית היא השגת הסכם מקובל לסכסוך, ש"יענה למינימום הזכויות הפלסטיניות, ויותיר את שארית הזכויות כאתגר לדורות הבאים. הסכם כזה נראה בעל סיכויים פחותים בהינתן התנאים הנוכחיים."

אבו זיאד מסכם וכותב כי אם יש משהו שאפשר לעשות, הרי שזהו חיזוק עמידתם האיתנה של ההנהגה הפלסטינית בפני הלחצים המופעלים עליה. מה שחשוב לטובת העמידה האיתנה הוא ייצוב המצב הפנימי, איחוד השורות והשגת אחדות לאומית.

מהנד עבד אל-חמיד (אל-איאם, 24.8, " עד מתי יתקיים מו"מ ללא הסכם?") מבקר גם הוא את ארה"ב בעניין הנוסח ה"ניטראלי והלא מחייב" של הודעת הקוורטט, בטענה כי ארה"ב מעוניינת בתהליך שישרת את מערכת הבחירות שלה ואת מאמציה מול איראן. הכותב נתן ביטוי לעמדה הפלסטינית הטוענת לפרוש מהמו"מ הישיר, אם תחודש פעולת הבנייה בהתנחלויות, וזאת בהתאם להודעת הקוורטט.

עבד אל-חמיד טוען כי מו"מ בילאטרלי, שישען על מאזן הכוחות הנוכחי, מבלי שיופעל לחץ על האינטרסים של הצדדים, וללא התערבות בינלאומית שתביא בחשבון את אותם אינטרסים, יוביל לתוצאה אחת – התנגשות הפלסטינים בתנאים שמציב הצד החזק יותר ותשלום המחיר על התנגדותם לתנאים אלו. לטענתו, זה מה שארע במו"מ עם ברק, זה מה שניסה לעשות שרון דרך כפיית פתרון באופן חד צדדי, זה מה שהציע אולמרט במו"מ של תהליך אנאפוליס וזה מה שעליו יחזור נתניהו במו"מ הקרב.

היעדר שיתופם של הישראלים את הנושא והנותן הפלסטיני מחזיר את ישראל לייצר תנאים למו"מ. מצב זה מוביל לתוצאה אחת של היעדר הסכם ומעגל אלימות חדש. החיפוש אחר משתנים חדשים למשוואה הישראלית – פלסטינית מצא תקווה בעמדה של ממשל אובמה, אך במהרה ממשל זה נסוג מעמדתו ואימץ את הטקטיקה הישראלית בנוסח הימני שלה. הפלסטינים ניסו להתחזק דרך עמדת ועדת המעקב של "יוזמת השלום הערבית", אך זו נמנעה מלספק לפלסטינים את הכיסוי הפוליטי שמתנגד לתכתיבים.

אל-חמיד מסכם ומצדיק את עמדת הארגונים הפלסטינים, שמתנגדים לכניסת נציגיהם למו"מ הישיר, בצילם של הנתונים שהביא. הוא טוען כי עמדת התנגדות זו אינה מספיקה, וכי מה שצריך הוא תכנית שתאפשר ללחוץ על ישראל ועל האינטרסים האמריקאים.