כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

למול ממשלת "חמאס" שלוש אפשרויות בחירה ליציאה מהמשבר ולמימוש זכות הפלסטינים לחיות

זיאד אללהאליה ל"אמין" (16/10/2006)

עברו שמונה חודשים מאז ש"חמאס" הרכיבה את הממשלה הפלסטינית לה ציביון פוליטי חמאסי בלבד. ממשלה זו לא מכירה בחקיקה הבינ"ל, לא ב"יוזמת השלום הערבית" ולא בהסכמים שחתמה הממשלה הפלסטינית הקודמת. מדיניות זו של "חמאס" הביאה לכניסת העם הפלסטיני למנהרה חשוכה והביאה עליו את הטלת המצור הכלכלי והמדיני על ידי מה שנקרא הקהילייה הבינ"ל בהנהגת ארה"ב. כמו כן הביאה מדיניות זו ללחץ על הממשלה לענות לדרישות הבינ"ל של ההכרה ביישות הציונית, הוקעת ההתנגדות וההכרה בהסכמים החתומים על ידי הרשות והממשלה הקודמת. בכך הכניסה "חמאס" את הסוגיה הפלסטינית לשלב מעבר קשה בין המענה לדרישות החיצוניות לבין ההסכמה ההדדית בין התכנית המדינית של "חמאס" לתכנית המדינית של הנשיאות בהנהגת אבו מאזן, כשתנועת "פתח" מתבססת על ההכרה בחוק הבינ"ל, ההחלטות הערביות, הכרה בישראל והחשבת "מפת הדרכים" ו"הסכם אוסלו" כבסיס לפתרון הסוגיה הפלסטינית. מצב זה יצר שלטון פלסטיני בעל שתי זרועות מובילות, דבר שהגביר את הנטיות המנוגדות והגדיל את החלל הקיים, את ההחרפה במצב, את ההתנגשויות והקזת הדם הפלסטיני תוך התעלמות מהחוק, וזאת חוץ מכך שהמצב קיבע את העמדות המדיניות והביא לנקיטה במדיניות שבירת העצמות...!! ההתנגשויות שאירעו בעזה ומספר הקורבנות מראים את שיעור הכובד והלחץ המונח על שתי התנועות ומראים כי המצב הפלסטיני מונח על חבית חומר נפץ.

הקורבן הוא האזרח, אשר מצוי בין הסדן, בדמות המצור והלחץ החיצוני, לבין הפטיש, בדמות המאבק וההתנגשויות הפנימיות, ההפקרות הביטחונית, המצב הכלכלי המדרדר, החיפוש אחר פת לחם וחיים בכבוד, ומדיניות ההסלמה הישראלית המתוכננת והבנויה על ההרג, החורבן, הריסת הבתים, נעילת דרכי הגישה לערים ולכפרים והפיכתם לבתי כלא, סגירת המעברים והגבולות ועריכת המעצרים.

המצב המשברי והטעון בשטחי הרשות הביא לשרשרת של דיונים פנים פלסטינים והגשת עזרה בדמות תיווכים מצריים, תימניים וקטאריים ויוזמות מצד הפלגים הפלסטינים והמוסדות האזרחיים והלאומיים, אשר הבולטת שבהן היא יוזמת "מסמך האסירים", אשר חתמו עליה כל הפלגים הלאומיים והדתיים הפלסטינים. מסמך זה היווה את הבסיס לדיון הפנים פלסטיני, שהוליד את "מסמך ההסכמה הלאומית" כבסיס שעליו תקום ממשלת האחדות הלאומית. מסמך זה וההתחייבות כלפיו לא החזיקו זמן רב, אחרי שהבין ראש הרשות שהממשלה בראשות "חמאס", יחד עם התעקשותה ש"מסמך ההסכמה הלאומית" לא יענה להתניות האמריקאיות- ישראליות, לא יביאו למוצא, להסרת המצור ולכך שגורמים בינ"ל יקיימו מגעים עם הממשלה. מצד שני ארה"ב וישראל לא מוכנות כעת לכל תנועה מדינית באזור, והפירושים של "חמאס" ו"פתח" ל"מסמך ההסכמה הלאומית" לא מביאים כלל לפתרון מדיני, בעיקר אחרי כישלון היוזמה הקטארית והשארת הדיונים תלויים ועומדים על ידי "פתח" או הגבלת מסגרת הזמן לדיונים (קביעתה של "פתח" את סיום חודש הרמצ'אן כתאריך אחרון למיצוי ניסיונות הרכבת ממשלת אחדות לאומית), בזמן שהכוחות הפלסטינים האחרים אינם לוקחים חלק במגרש הפוליטי ולא קיים זרם פלסטיני פעיל, שיכול להוות כוח פעיל ומשפיע, שיציע תכנית מדינית מקובלת כתחליף למצב היריבות המרה והקיטוב בין שני הקצוות, "חמאס" ו"פתח".

אך האם ממשלת אחדות לאומית או ממשלה טכנוקרטית מהווה פתרון מקובל לחיים בעתיד הקרוב?

ממשלת אחדות לאומית: אני סבור כי ממשלת אחדות לאומית, שלא תענה לתנאים האמריקאים- ישראלים, לא תוביל להסרת המצור הכלכלי והמדיני ולסיום מצב הסבל, אם זו מטרת הרכבת ממשלת האחדות. "מסמך ההסכמה הלאומית" יצליח לאחד את העמדה המדינית הפלסטינית, ויכול להוות סמכות לאומית ולהיחשב כבסיס לכל דיון פלסטיני עתידי, אך הרכבת ממשלת אחדות לאומית לא תצלח כעת בשל ההרכב הפלסטיני ומצב החשש, הספק, הפרשנויות המסולפות, הניגודים האידאולוגיים והתפישתיים, כובד המשא, שפיכות הדמים והפרשנויות השונות של "מסמך ההסכמה הלאומית" מצד "פתח" ו"חמאס" והיחסים הבינ"ל והאזוריים ודרישותיהם. הרכבת ממשלת האחדות לא תצלח כי הממשלה הנוכחית לא תתחייב כלפי ההסכמים החתומים, ולא תקבל את החלטות האו"מ כבסיס לפתרון, דבר שיביא להכשלת והפלת הממשלה בעתיד.

הרכבת ממשלה טכנוקרטית: כל ממשלת מומחים, שתקבל תמיכה מ"המועצה המחוקקת" גם כן לא תאריך ימים, מפני שעם הגשת תכניתה המדינית והכלכלית של הממשלה תצטרך תכנית זו לעמוד בקנה אחד עם תכניתה המדינית של המפלגה, אשר מהווה את הרוב ב"מועצה המחוקקת", ובמצב זה תהפוך ממשלת המומחים ל"חסרת מומחיות" ולכבולה על ידי מצעה של מפלגת הרוב באופן שלא יאפשר לה להוציא אל הפועל את מדיניותה. באופן יסודי "חמאס" לא תקבל ממשלה זו, ששוללת ממנה את כוחה החוקי להרכיב את הממשלה. כמו כן יש לקחת בחשבון את הפרשנויות המסולפות, את החשש, הספק והיעדר כוונות נקיות בין שני הגופים בנוגע ל"מסמך ההסכמה הלאומית" בין מצע הממשלה והמצע המפלגתי או התנועתי.

האפשרות השלישית היא השארות הממשלה בשלטון עד עריכת הבחירות בעוד ארבע שנים, כפי שמורה החוק. אפשרות זו אפופה בסכנות והממשלה לא תוכל להמשיך בשל אי-יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות הפנימיות והחיצוניות, ובשל המצור אשר צפוי להביא להתמוטטות הכלכלה הפלסטינית באופן כולל, דבר שיעורר מרד והפגנות עם נפגעים כדוגמת מה שארע ברצועת עזה נגד הממשלה. מהומות שכאלו יביאו את הממשלה להתפטר וזה לא מה שהיא רוצה.

אך מה הם הפתרונות והאופקים הנוכחיים?
ניסיון סילוק הממשלה הנוכחית תחת הלחצים והאיומים לא יוביל לפתרון אלא ידרדר אותנו למלחמת אזרחים כדוגמת הניסיון ומלחמת האזרחים האלג'יראים. לא צפויה כל הצלחה להסדרים שאינם כוללים כוונות ורצון אמיתי, הסתמכות על "מסמך ההסכמה הלאומית" כבסיס, שסר מכל פרשנות מסולפת, חזרה מהסכמות, והטלת ספקות בין מצע הממשלה למצע המפלגתי. תהיה הצלחה רק כאשר יושמו האינטרס הלאומי והאזרח מעל לכל ההתחשבנויות הבין-קבוצתיות והמפלגתיות הצרות ומעל למחלוקות. כמו כן לא ניתן לקבל את הלחצים הפנימיים והחיצוניים על העם הפלסטיני להסכים להכיר בישות הציונית ולגנות את מה שנקרא הטרור (ההתנגדות), מפני שהכרה וויתור אלו כמו ניתנים בחינם מבלי שיהיו חלק מפתרון מדיני בין שני הצדדים. באותו הזמן אנו שואלים עצמנו כפלסטינים למה אנו צריכים להתחייב להכיר ולהסכים לא מכיר בזכויות החוקיות של העם הפלסטיני, אפילו לא בגבולות 67' כגבולות לגיטימיים למדינה פלסטינית שיכולה להתקיים באופן הגיוני, כפי שאמרה שרת החוץ מול מליאת האו"מ, בעוד התכנית המדינית של ממשלה זו מתבססת על נסיגה חד צדדית והכללת הבקעה, וירושלים וחלקים גדולים מהגדה (בידי ישראל), ועוד נוסיף לכך את הגדר ואת השטחים שהיא מכתרת וניתוק חלקים מהגדה על ידי הפיכתם לקנטונים זעירים. לא ניתן לייצר ולחלק לחלקים ממשלה פלסטינית על פי הקריטריונים האמריקאים- ישראלים ובהסכמה לתנאיהם.

כנגד צריך להיות לחץ פלסטיני פנימי לעבר סידורו של הבית הפלסטיני מבפנים וההסכמה על הקוים האדומים אשר יהוו יסודות לאומיים, שלא ניתן יהיה לוותר עליהם. יש להאחיד את נוהל ההתנהגות המדיני והפעלת מחלקות ומוסדות אש"פ כבית וסמכות עבור כל פלסטיני. יש לדבוק בשפת הדיון, ההיגיון והשכל הישר על פני שפת הכוח, האלימות והקיטוב, ומכאן על הממשלה הפלסטינית בהנהגת "חמאס" לשאת באחריותה המוסרית והמדינית כלפי עמנו, אשר הפך לעם המחזר על הפתחים. על הממשלה להתרחק ממלחמת אזרחים. הדבר מצריך פתרון מדיני והוא ההתחייבות כלפי "מסמך ההסכמה הלאומית" והגדרת סמכויותיו כבסיסים, שניתן לסמוך עליהם, לפתרון הסוגיה הפלסטינית והאחדת הבמה הפוליטית הפלסטינית על יסוד תכנית ההסכמה הכללית הלאומית הפלסטינית, החוק הערבי (יוזמת הליגה הערבית מ- 2002) והחלטות האו"מ, העוסקות בעמנו, אשר אש"פ הוא נציגו, והרשות הפלסטינית בראשו, וכלולים בו הממשלה, הפלגים הלאומיים והאסלאמיים, ארגוני החברה האזרחית, אישים ופעילויות כלליות לטובת הכנת, חיזוק וקיבוץ התמיכה הערבית, האסלאמית, הבינ"ל המדינית, הכלכלית והכספית והאנושית לעמנו.

בהתאם לרוח זו אני סובר כי למול ממשלת "חמאס" שלושת אפשרויות ליציאה מהמשבר וליישום זכותנו לחיות והן:

1. האפשרות המועדפת היא הרכבת ממשלת אחדות לאומית על יסוד "מסמך ההסכמה הלאומית", והחוק הערבי (יוזמת הליגה הערבית מ-2002) והחלטות האו"מ, הנוגעות לעמנו. אנו נקבע האם חוק בינ"ל, עליו אנו מדברים, בא לענות לדרישות האמריקאיות או שהוא חוק שבא להשיב לפלסטינים את זכויותיהם.
2. התפטרות ממשלת "חמאס" מהשלטון וקריאת הנשיא להרכבת ממשלה חדשה, בה לא תהיה "חמאס" שותפה. "חמאס" תסתפק בפיקוח על הממשלה ושיפור יכולתה המדינית מבחוץ. הישרדות והמשכיות הממשלה יהיה ממושכן אצל "חמאס" ותלוי בהגינותה ובנייטראליות שלה. בדרך זו תוכל התנועה לשמור על אופיה ולא לוותר על מצעה, לשמור על עממיותה ועל הדם הפלסטיני ועל ניהול הממשלה ותיק המשא ומתן מחוץ לממשלה. כך ניתן יהיה להסיר את המצור ולאפשר מוצא מהמשבר, אשר הביאה "חמאס".
3. אפשרות הבחירה האחרת היא פניה לרחוב הפלסטיני כמפלט אחרון למימוש זכותנו לחיות, על ידי קריאה לעריכת משאל עם שיקבע את האמצעי ליציאה מהמשבר. הרחוב הפלסטיני יצטרך להסכים בין עריכת בחירות מוקדמות לבין הרכבת ממשלת חירום, שתנהל את העניינים האזרחיים לתקופה של שנה לכל היותר, עד שתהיה מוכנות לעריכת בחירות מוקדמות.

לגבי האפשרות השלישית- אל לה לתנועת "חמאס" להחשיב אפשרות זו כהפיכה כנגדה וכמשיכת השטיח והחוק מתחתיה, אלא כשמירה על זכותנו לחיים בכבוד ושמירה על האחדות והלכידות הלאומית. אם תהיה הסכמה בין "חמאס" לכל מרכיבי הזירה הפוליטית הפלסטינית, הרי שיוסר איום מלחמת האחים.