כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אלאיאם": עקרונות הקוורטט והמנשר המיניסטריאלי

(23/03/2007)

האם יכול המצע המדיני של ממשלת הקואליציה הלאומית הפלסטינית בראשות מנהיג חמאס אסמעיל הניה, באמצעות פרשניו מבין שורות הפלסטינים, הערבים, וכוחות אסלאמיים, אזוריים ובינ"ל, לשכנע את הקוורטט כי תנאיו ודרישותיו לסיום המצור הכלכלי והמדיני, אשר הוטל על הממשלה הפלסטינית הקודמת, ממשלת "חמאס", ועל הפלסטינים ככלל, כבר נענו ומולאו ע"י ה"מצע" , אפילו אם בדרך "שאינה בלשון ישירה"? זו היא השאלה שצמחה עם הולדת הממשלה החדשה ומצעה המדיני. מן הראוי שהקוורטט וכל החברות בו והצדדים המשתתפים במצור יענו על שאלה זו, ויפעלו בהתאם לתשובה שייתנו.

במצע מצוין כי הממשלה "מתחייבת" לפעול ליישום המטרות הלאומיות של העם הפלסטיני "כפי שאישרו המועצות הלאומיות (של אש"פ) והחלטות ועידות הפסגה הערביות"...וכמו כן נכתב: "על בסיס זאת, מכבדת הממשלה את החלטות האו"מ ואת ההסכמים אשר חתום עליהם אש"פ".

בנוסח זה אין הבדל מדיני עקרוני בין חברי "חמאס" וחברי "פתח" בממשלה החדשה, למרות שיש עדיין הבדל בין שתי התנועות: אצל "פתח" אין סתירה בין התחייבותה כתנועה לבין התחייבותם של חבריה בממשלה, ואילו אצל "חמאס"- השיגה התנועה את "ההבהרה" שהיא רצתה, הבהרה שמאפשרת להנהגתה לתמוך במצע המדיני של הממשלה, אשר חבריה מתחייבים כלפיו, אך "חמאס" כתנועה לא מתחייבת.

יש לסמוך על הפרשנות האומרת כי התחייבות הממשלה לפעול ליישום המטרות הלאומיות של העם הפלסטיני "כפי שאושרו.. ע"י ועידות הפסגה הערביות"- הכוונה היא כי ההתחייבות היא לפעול ליישום אותן המטרות "כפי שאושרו ע"י יוזמת השלום הערבית", שכן יוזמה זו היא החלטה של ועידת הפסגה בביירות. הבהרה זו יכולה להיחשב ע"י "חמאס" כמעידה על כך שהתנועה תומכת ביוזמת השלום הערבית מבחינה זו שהיא מגדירה את אותן זכויות, אך "חמאס" לא תומכת בחלק ביוזמה שמכיל ויתור ערבי לטובת ההגעה לפתרון סופי וקבוע של הבעיה הלאומית של העם הפלסטיני. ניתן לומר כי "חמאס" עצמה אומרת את הדברים דרך הביטוי "כפי שאישרו אותה (את יוזמת השלום הערבית) המועצות הלאומיות".

"המטרות הלאומיות" הן הקמת מדינה פלסטינית (שבירתה היא ירושלים המזרחית) על כל השטחים הפלסטינים שכבשה ישראל במלחמת 1967, וההגעה לפתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים "בהתאם להחלטת המועצה הכללית של האו"מ 194", ובאופן "מוסכם" (בין ישראל והפלסטינים בראש ובראשונה). "המחיר הפלסטיני והערבי", שהוא ההכרה בישראל, וכינון יחסי נורמליזציה עימה, לא יכול להיות חלק מ"המטרות הלאומיות של העם הפלסטיני כפי שאישרו אותן המועצות הלאומיות וועידות הפסגה הערביות".
"הכיבוד", כלומר כיבוד הממשלה החדשה את החלטות האו"מ ואת ההסכמים עליהם חתום אש"פ, בא על יסוד "ההתחייבות". בשלב זה "חמאס" אינה מגלה "גמישות" ו"מתינות" שמאפשרים להשלים את הביטוי "וההסכמים שחתם אש"פ" בתוספת הביטוי "עם ישראל".

"חמאס" אינה אומרת דרך מצע הממשלה שהיא מקבלת את ההכרה בישראל ואת נירמול היחסים עימה כמחיר של השגת אותן זכויות לאומיות פלסטיניות; אך היא הסכימה כי המצע לא יכלול את המחיר של "הודנה ארוכת טווח", לא במוצהר ולא באופן מרומז.

"ההודנה" אינה מופיעה. אך "ההודנה" הופיעה, ומטרת הממשלה בעניין זה הוא "הפסקת האש השלמה, ההדדית והבו-זמנית; האמצעי הוא "ייצוב הפסקת האש הקיימת (ברצועת עזה) והרחבתה אל הגדה המערבית מבלי להגביל אותה בזמן.

"המצע" קיבע ועיגן את עקרון ההפרדה המלאה בין הממשלה החדשה (וכל ממשלה שתבוא אחריה) לבין סמכות המשא ומתן המדיני עם ישראל, המצוי בידי "מנהלת המשא ומתן (עם ישראל)". הסמכות לנהל משא ומתן עם ישראל היא החשובה ביותר שמעניק המצע. הבדל זה הופך את עבודת הממשלה, על מנגנוני השלטון שלה וסמכויותיה, למשהו הדומה יותר למנהלת עניינים מקומיים ויומיומיים של הפלסטינים מאשר למנהלת עניינים מדיניים כלליים. המשא ומתן עם ישראל נחשב למרכז העניינים המדיניים עבור הפלסטינים.

"אש"פ", עם היו"ר שלו שהוא נשיא הרשות הפלסטינית, יכול להוציא את סמכות ניהול המשא ומתן עם ישראל אל הפועל, לפני ש"חמאס" תצטרף לארגון, ולפני שתיערך בו רפורמה. אלא שהסמכות הזו הוגבלה ע"י מצע הממשלה לכך ש"כל הסכם גורלי (שהינו תולדה של משא ומתן לשלום) יאושר ע"י המועצה הלאומית הפלסטינית החדשה (ולא הנוכחית) או דרך משאל עם בקרב העם הפלסטיני בשטחים ובפזורה, במסגרת חוק שיארגן את משאל העם הזה".

משמעות הדברים היא כי אין לפרלמנט הפלסטיני הנוכחי ייפוי כוח, או סמכות, לאשרר כל "הסכם גורלי", שהרי ייפוי הכוח, או הסמכות, הם של המועצה הלאומית הפלסטינית "החדשה", ולא הנוכחית. אם לא תיוסד למועצה החדשה רשימה (של מועמדים), הרי שאין מנוס, אם כך, מאישור של הסכם זה דרך "משאל עם לעם הפלסטיני בשטחים ובפזורה", ואין מנוס מהכנת חוק מקדים לצורך עריכת משאל עם זה.

הלכה למעשה, משמעות רעיון זה היא כי הנשיא מחמוד עבאס יכול לשאת ולתת עם ישראל. אם הוא יגיע עימה, דרך משא ומתן לשלום, להסכם כלשהו, ואם יתברר כי ההסכם הוא מסוג "גורלי", הרי כי חובה על הנשיא להעמידו לאישור הסמכות האמונה על כך (המועצה הלאומית החדשה, או משאל העם).
הזכות להתנגד להסכם כזה אינה נמצאת בידי הממשלה, או הפרלמנט. כמו שאין אפשרות בידי נשיא הרשות, או בידי "הועד הפועל" (או "המועצה המרכזית") של אש"פ או המועצה הלאומית הנוכחית לאשרו.

"חמאס" יכולה, כמו גם תנועות אחרות מסוגה, להתנגד לכל הסכם "גורלי", אם זה מכיל הכרה בישראל, אם תמשיך לדבוק תנועה זו בסירובה להכיר במדינה היהודית, וזאת אפילו אם יאושר ההסכם דרך המועצה הלאומית החדשה, או דרך משאל עם.

הבית הלבן אמר כי הוא עודנו מקווה ש"הנשיא עבאס יוכל למצוא את האמצעים להיענות לדרישות הקוורטט, ולפתוח בשיחות עם הממשלה הישראלית כתוצאה מכך".

אני סובר שהנשיא עבאס כבר מצא, דרך המנשר המיניסטריאלי עבור ממשלת הקואליציה הלאומית הפלסטינית, את האמצעים המספיקים לכך, למרות שהקוורטט לא אמר שהיענות לדרישותיו הוא תנאי לחידוש השיחות בין הנשיאות הפלסטינית לממשלת ישראל, שכן דרישות אלו הן תנאים להסרת "המצור" בלבד. ההוכחה לכך היא ששיחות כאלו כבר התחילו במהלך "המצור", ולפני הרכבת הממשלה הפלסטינית החדשה.

אין זה הגיוני שלא לכלול את שרי "חמאס" בממשלה החדשה בין אלו שייקחו חלק בהתקשרויות הבינלאומיות עם ממשלה זו; מפני שכל חברי הממשלה מחויבים כלפי המצע המדיני, וצריכים לפעול יחדיו על בסיס זה; ומפני שמצע הממשלה נכתב באופן שתואם את "כתב המינוי" שהפנה עבאס אל הניה.