כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

אהרון דוד מילר מייעץ לקרי ולנתניהו

(08/08/2013)

מה יגרום לקרי לחשוב שניתן להגיע לשלום בפלסטין? (אהרון דוד מילר)

http://www.alquds.com/news/article/view/id/455084

במשך יותר מ40 שנה פירשתי ועבדתי בנושא תהליך השלום הערבי-ישראלי אך תגובתי הראשונה לידיעות על הצלחת שר החוץ קרי לחדש את המו"מ הייתה שלילית – ככל שניתן לנבא: הוא אולי הצליח להושיב אותם בשולחן המו"מ אך איננו מסוגל להשאיר אותם שם, לא כל שכן להביא אותם להסכם.

בפעם האחרונה שהיה לי תפקיד בעניין זה – פסגת קמפ דיוויד בשנת 2000 – התנאים היו מתאימים הרבה יותר מהיום. צוות המו"מ הישראלי כלל ראש ממשלה ישראלי ששחה בסוגיות הגדולות הרבה יותר מקודמיו, מנהיג פלסטיני שעמד בראש תנועה לאומית מאוחדת וזכה לכבוד עמו ונשיא אמריקאי המחויב ומתעניין בסוגיה. למרות כל זאת, המאמץ נכשל ובישר על גל האלימות הישראלי-פלסטיני הנורא ביותר בחצי המאה.בפעם הזאת נראה כי המצב קשה הרבה יותר. הפערים בין נתניהו לעבאס עצומים לגבי נקודות הסוגיות העיקריות – גורל ירושלים, מה יש לעשות עם הפליטים הפלסטינים. אף אחד משני המנהיגים איננו סומך על הצד השני ושניהם מנהלים פוליטיקה פנימית חריפה שמונעת מהם ליטול סיכונים גדולים.

אם כך, מה צריך לקרות? מה חושב שר החוץ הפיקח שניתן לעשות, אשר קודמיו לא הצליחו? האם מדובר בשיגעון גדלות או פשוט דוגמא נוספת לממשל אמריקאי החושב בנאיביות כי מסוגל לתווך בסיום סכסוך היסטורי – באופן דומה למה שממשל ג'ורג' בוש הבן חשב? תהליך השלום של קרי יכול להתפוצץ בקלות אך ישנם חמישה גורמים שיכולים להסביר את רצון שר החוץ לנסות לאתגר את הקשיים ולפשר בין הסתירות.

האנרכיה בכל מקום אחראולי ההתעוררות הערבית תאפשר ליצור דמוקרטיות בבוא העת אך המאבקים בין איסלאמיסטים וכוחות צבאיים, משטרים ישנים ותנועות ליברליות לא הפיקו עד עכשיו דבר מלבד סכסוך עדתי ושלטון שראוי לגנאי. למרות זאת, המצב בישראל ובשטחים הפלסטיניים עדיין שקט בצורה מוזרה. קרי נתון לביקורת בשל התמקדותו בסכסוך מקומי בזמן שהרוב נחשף לרוב במזרח התיכון. אבל בהשוואה לסיכונים הכלולים בהתערבות בסוריה, הרי שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הימור הרבה יותר בטוח עכשי ואולי הרבה יותר חכם.

אין ספק שהשלום הישראלי-פלסטיני איננו המפתח למזרח תיכון יציב אבל במצב של השגת התקדמות ממשית, ואפילו הסכם חלקי, הרי שתדמיתה של ארה"ב תשתפר והדבר יעזור לה לשמור על האינטרסים שלה . קיום מדינה פלסטינית יקל על העם הפלסטיני במצוקות מהם סובל ללא מדינה במשך זמן רב.

מדינות ערבקרי למד שיעור חשוב ממאמצי השלום האמריקאיים הקודמים: אתה זקוק למדינות ערב כדי שיעזרו לפלסטינים לבצע ויתורים ולהושיט את ידם לפלסטינים.

בפסגת קמפ-דיוויד בשנת 2000 לא הייתה לנו אף תכנית רצינית לשתף את מדינות ערב. רק באיחור רב מאד ניסה הנשיא קלינטון למכור לחוסני מובארק ולמלך סעודיה כל פרט ממה שישראל וארה"ב הציעו בסוגיית ירושלים. הצעה זאת הייתה פחותה מהציפיות אבל כל הסדר לעולם לא יעבוד ללא תמיכת מדינות ערב בשלב מוקדם של תהליך השלום.

קרי סובר כי הוא בדרך הנכונה וכי ביכולתו להבטיח את תמיכת מדינות ערב בשני מישורים: פרקטי וסמלי. בפועל הוא הצליח לקבל הכרה כללית של הליגה הערבית ברעיון חילופי השטחים. כמו כן הוא לגרום לערבים להצהיר בפומבי כי הם תומכים בחידוש המו"מ לשלום.

קרי, הארנב שמספק אנרגיה לתהליךקרי מהווה את הכוח הדוחף בשיחות האחרונות. הוא ערך שישה ביקורים הקשורים לתהליך השלום במהלך ארבעה חודשים והתעלם מדעות המומחים שאמרו כי תהליך השלום כבר מת. הוא שם את עצמו ואת אמונו ביחד על אבן הבוחן בכך שדחף בכוח רב למען המו"מ – דבר נדיר ביחס לשר חוץ אמריקאי. ייתכן והוא טועה, כפי שטעה קלינטון, בכך שכוח האישיות שלו ויחסיו עם נתניהו ועבאס יביאו אותם להגיע להסכם בדרך כזו או אחרת.

במשך זמן רב סבר קרי כי השלום הישראלי-פלסטיני הוא דבר חשוב. כמו כן הוא יודע גם כי התנאי העיקרי שיהפוך אותו לשר חוץ מצליח ומשפיע תלוי בפתירת בעיה סבוכה. נראה כי הוא מוכן יותר לקחת סיכונים מקודמתו ועדיין תפקידו הפוליטי נמצא בעליה. ולמרות העובדה שאובמה תשוש מהמתרחש במזרח התיכון, אין לו ברירה אלא לתת לדיפלומטים הבכירים ביותר שלו חופש פעולה לנסות לפתור את הבעיות הללו.

אך קרי לא יצליח בכך לבדו. לאחרונה קיבל קרי עזרה מנתניהו ועבאס אשר חוששים ממה שצפוי לקרות בשטח, והנזיפות שיקבלו, אם מאמץ זה ייכשל. הכי חשוב בעניין זה הוא שנתניהו אולי רמז לקרי כי הוא רוצה לבחון את המו"מ על בסיס קווי 67 עם חילופי שטחים. אולי עבאס התבטא בתורו על רצונו להכיר בישראל כמדינה יהודית. אמנם אף אחד משני המנהיגים לא אמר דבר דומה באופן פומבי או למנהיג השני, אבל שניהם אולי הרשו לקרי להודיע דברים אלו כבסיס למו"מ.

הערכה מחדש של היחסים בין ארה"ב לישראלקרי הצליח לדחוף לחידוש המו"מ מבלי להעריך מחדש את המסגרת הכללית של יחסי ארה"ב-ישראל, בנוסף למאמציו לחיזוק הקשר עם נתניהו. כאשר אובמה ביקר בישראל כדי לנפץ את התדמית השלטת שאיננו ידידותי לישראל, החיכוך עם ישראל פגע בו פוליטית. אם הממשל רצה לטפל בסוגית הגרעין האיראני בגמישות הרי שהיה צריך לשם כך יחסים טובים יותר עם נתניהו.

ההשקעה של קרי בנתניהו השתלמה גם בעובדה שישראל קיבלה החלטות קשות שלא דורשות רק מקל אלא גם גזר. ויותר מכך, קרי מבין את נתניהו כפוליטיקאי ומאפשר לו להמשיך בכך. אם קרי אכן הצליח בפועל, אפילו אם בסוד, לקבל ויתור הקשור בגבולות 67 מראש ממשלה מהליכוד, בתור קנה מידה למו"מ ולא רק כטקטיקה, הרי שהוא רשם בכך הצלחה.

ביבי החדש?לפעמים נראה שנתניהו הינו מנהיג שמנהל מלחמה עם עצמו: פוליטיקאי מהליכוד הבטוח בדבריו ובהצהרותיו חי בסכסוך עם האיש אשר מנהיג את ישראל ודוחף אותה מחוץ לצל הפצצה האיראנית ולעשיית שלום עם שכנותיה.

אבל האם נתניהו ישתנה עכשיו? האם מסוגל להשתנות? בתקופה האחרונה הוא דיבר כמו אדם שאיננו מרוצה מהמצב הנוכחי. בעוד הוא השיב על הצהרת קרי, בכך שטען שתהליך השלום היא הדרך למנוע מדינה דו-לאומית אשר מאיימת על עתיד ישראל כמדינה יהודית. בעבר, נתניהו כמעט ולא הביע עניין בנחיצות תהליך השלום והשגתו או עשה שימוש בדמוגרפיה במסגרת שיחות השלום. כמו כן התחייבותו לשחרר אסירים פלסטינים עם דם על הידיים והתחייבויות אחרות שאולי נתן לקרי בעניין הגבולות מסמנות סוג חדש של רצינות לגבי כוונותיו.

נתניהו הוא איש טקטי ומתמרן מדרגה ראשונה. כך, יכול להיות שקרי איננו קורא נכון את מניעיו של נתניהו. אולי נתניהו מתכנן שוושינגטון תבלע התקפה ישראלית על איראן. אולי נתניהו סומך שהפלסטינים יכשילו את המצב ע"י סירוב לדרישותיו בנושא ביטחון ופליטים, אשר יודע שהאמריקאים יעמדו לצדו.

אך ככל שהוא ילך רחוק יותר במו"מ, כך תגדל האפשרות שחברי מפלגתו יתפצלו מהמפלגה או שהשותפים הימנים בקואליציה יפרשו מהממשלה. אריאל שרון עזב את הליכוד בשנת 2005 והרכיב מפלגה משלו לאחר ההתנתקות. למען האמת, עשיית השלום בישראל לא שייכת היסטורית לשמאל אלא לנצים המשנים את דעתם – מנהיגים כמו מנחם בגין, יצחק רבין ושרון אשר לקחו סיכונים של שיתוף פעולה עם שכניהם הערבים. האם נתניהו הוא הבא בתור?נראה שקרי לא שולל אפשרות זו.האפשרויות והגורמים נראים כנגד הגעה להסכם שיסיים את הסכסוך. עם זאת, אל לנו לשפוט עדיין את מאמצי קרי. עד עתה הוא הוכיח כבר שהוא מתמיד ומנוסה מאד. אולי ישנם מספיק גורמים חדשים שהופכים את הצלחת ההתקדמות לכיוון הסכם להימור ששווה לנסותו.

הכותב הוא סגן נשיא וההוגה הבכיר במרכז וודרו וילסון הבינלאומי. עבד כפרשן לענייני המזרח התיכון, יועץ ומנהל מו"מ של שרי החוץ האמריקאים בין השנים 1978-2003.