כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"זה יקח זמן אבל בסוף מתווה אובמה, הדומה להסכם ז'נבה, יהיה ההסדר". יעל פז מלמד במאמר דעה למעריב

(29/05/2011)

מתוך מדור הדעות של ידיעות אחרונות - טורה של יעל פז מלמד

זה יקח זמן. אולי אפילו הרבה זמן. יקר, מבוזבז על כלום, ככל הנראה יתבע קורבנות, בכסף ואפילו בנפש, משני הצדדים. אבל בסוף, אחרי עוד סיבוב, ועוד אחד, תגיע השעה. וכשהיא תגיע, יאמרו המשוכנעים מצד אחד שחבל על הזמן שעבר ועל הקורבנות, והמשוכנעים מהצד השני יסבירו שבכל זאת שיפרנו קצת עמדות, והנה פה הרווחנו שני קילומטר, ושם עוד עשרה, ועוד שלוש וחצי שכונות יקומו בירושלים המזרחית, ועוד כמה מאחזים בלתי חוקיים יעשו את המוות לצבא ולמשטרה, שיידרש להפריש כוחות לא קטנים כדי לשמור עליהן או לפנות אותן.

העיקר שלא ויתרנו בקלות. כי הרבה עם קשה עורף אנחנו, ואותנו לא יקנו בנזיד של כמה עשרות מיליארדי דולרים של סיוע צבאי. זה יקח זמן, אבל לבסוף מתווה אובמה בשינויים קלים, שדי דומה למתווה קלינטון בשינויים קטנים - שניהם ניצבים פחות או יותר במקום שאליו הגיעו עם הסכם ז'נבה, והוא יהיה ההסדר. אין אחר. בעיקר משום שזה הסדר צודק, נכון ושוויוני.

אולם השוויוניות הזאת היא שמערבלת את הכל. כי בשמה אנחנו צריכים לוותר הרבה יותר מהפלסטינים, מפני שלנו יש יותר על מה לוותר מהם. אנחנו אלה שיושבים כבר 44 שנים על אדמה שנכבשה בשנת 67, מנהלים שלטון של כובשים, מונעים זכויות יסוד מעם אחר.

העולם החדש, זה שאובמה שואף להנהיג, לא יהיה מוכן לקבל את התנאים שבהם מתקיימת היום מערכת היחסים המעוותת בינינו לבין הפלסטינים. ישראל נותרה המדינה היחידה בעולם שמקיימת שלטון כיבוש על עם אחר. וגם הכיבוש הזה יגיע אל קיצו. אולם ישראל עדיין אינה בנויה לוותר על שטחים. רבים עדיין מחזיקים בדעה שכל סלע בהר טרשים בגדה הכבושה הוא סלע קיומנו.

באופן מוזר, מרבית הציבור הישראלי בעד ויתורים מרחיקי לכת בתחום הטריטוריאלי, אך גם תומך באופן די גורף בבנימין נתניהו. נכון, זה לא מסתדר יחד, אבל מה זה חשוב? למה להתבלבל מהעובדות, אם אפשר לייצר בפנטזיה מציאות אחרת, שבה נעמוד על שלנו כמו גברים, וגם נוותר על אותם הדברים שעליהם אנחנו עומדים בתוקף. למה לא? כבר למעלה מארבעה עשורים אנחנו מצליחים לרמות את עצמנו, לסדר לעצמנו את החיים כמו שנוח לנו ולהרגיש שאף אחד לא יכול עליונ. אז למה דווקא עכשיו לשנות כיוון? כי מי שלא מבין את מצבנו ממילא לא יבין גם אם נסביר לו.

מי שבטוח שהפלסטינים אף פעם לא ילכו איתנו להסדר שלום שבו יהיה עליהם לוותר על האלימות, כי באלו הם וזהו, ימשיך להחזיק בדעה הזאת גם אם ינסו לומר לו שההסכם הוא אינטרס ישראלי, לא רק פלסטיני.

לצערנו הרב, הסחף בדעת הקהל הוא לכיוון אלה שאינם מאמינים שמשהו ישתנה כאן, כי הם הרי מכירים את הפלסטינים, ולהם אי אפשר למכור שטויות על הסדרי שלום. חבל, אבל זה מה שיש. חבל, כי הזמן שיעבור לא יביא איתו מאומה, חוץ מעוד שנאה, אלימות, אי צדק משווע, שלטון כיבוש שיאכל בנו כמו שתאי סרטן פוגעים בגוף האדם. לסרטן הספציפי הזה יש תרופה, אבל אנחנו מסרבים להודות שגופנו חולה, ולכן לא מוכנים לשמוע על תרופות. גפ זה יגיע.

אנחנו נלך וניחלש, נאבד עוד ועוד ערכים שעליהם היינו מבקשים לחנך את ילדינו, נמשיך לשאול למה הם לא מאמצים את הערכים הללו, ובעיקר נמשיך לטמון בחולות הזהב של הארץ הזאת את ראשנו. ורק דבר אחד ברור: כשנתעשת ונרצה להציל את מה שניתן להציל, נחזור אל נאום התקווה והשלום של אובמה, ונאמץ אותו בשתי ידיים.