כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

ד"ר עלי אל-ג'רבאוי, "אל-איאם": העתיד הפלסטיני: סוגיות שהיו תלויות וכעת קיימת לגביהן הכרעה

(26/06/2007)

בימים קשים, כאשר ארץ חשופה לסכנות שמאיימות על ישותה ועל הווייתה, בעיקר כאשר האינטרס הלאומי העליון מתפרק למספר חלקים והופך לאינטרסים פלגניים צרים המביאים למלחמה פנימית, או אז בולט הצורך העז והחשיבות הדוחקת להימצאותו של מצפן קיבוצי שנושא את הדאגה הלאומית הכללית. זאת על מנת שהאינטרס הלאומי יונח מעל למאבקים ויתגרה בקשיים השונים על מנת להשיג משהו חיובי מתוך מלחמת האזרחים. היעדר מצפן לאומי שכזה בדרך כלל מביא לאיבוד הדרך בתוך המבוך הפוליטי המפלגתי והסיעתי הצר, מה שמחזק את המשך המלחמה ההדדית, מפיץ את האנארכיה, מעמיק את המשבר ומביא לקריסת הארץ תחת כובד ענייניה הפנימיים והחיצוניים משך תקופה ארוכה.

אין איש שמקל ראש בחומרת מצב העניינים הנוכחי בארצנו. הזלזול בעניין זה או הכיסוי עליו דרך ניסיון להתנהג כאילו העניינים שלמים וטבעיים לא פותר את הבעיות אלא רק מסבכן עוד. ככל שמתארכת תכלית החתירה לפתרון, כך מתרבות התסבוכות ואוחזות שורשים בקרקע. הכנסנו את עצמנו, מעבר לדיכוי של הכיבוש, למבוך של סכסוך פנימי סוחף. מסכסוך זה אין אחד שמרוויח זולת ישראל, שמתבשמת מיישום חמדנותה תחת כיסוי המאבקים הפלסטינים הפנימיים, אשר צורכים את כל יכולותינו ומכתימים את המוניטין של מאבק השחרור שלנו בעולם. אם ימשך המצב הפלסטיני באופן הזה, תוביל ההידרדרות להכנעות להסדרים שלא היינו מקבלים לולא מה שהבאנו על עצמנו לרוע המזל.

למרות הקושי של השלב הנוכחי, התלקחות העמדות ובערת התחושות, אסור לנו לאבד את המצפן המכוון והמאחד. הגשמת האינטרס הפלסטיני העליון אינה יכולה לקפוא דרך חלוקה של שארית פלסטין המחולקת ממילא. יישום האינטרס יתרחש דרך ההתעקשות העקרונית והמעשית על איחוד החלקים הנפרדים לא רק מדינית, אלא גם גיאוגרפית. הפרדת רצועת עזה מהגדה תפגע בפלסטינים. התכנית הלאומית הפלסטינית היא תכנית של התלכדות ולא של הפרדה. מספיקה כבר התפזורת והפזורה הפלסטינית כדי שנלמד לקח ונתעקש על ההכרח לסיים את המצב המוזר, שהבאנו עצמנו אליו, בהקדם האפשרי.

ברור כי לא קל לחלוף על פני השגיאות שבוצעו בעבר. יתר על כן, הקפיצה מעל אלו תיחשב כ"כדרור" מזיק. באופן כזה ימשיך היעדר הפסיקה לגבי סוגיות מרכזיות שעמדו בחלל האוויר. עלינו כעת, בעודנו בתוך המשבר, וכדי שנצא ממנו, להיות ענווים מספיק בפעולה של חשבון ושאילת שאלות, שלא יעסקו רק בקליפה, אלא יגיעו גם לשורשים. בטיפול אין להתרכז רק בנקיטה במהלכים, אלא יש לפתוח את עניין הגורמים כדי שתהיה חזרה שלמה והסקת לקחים שורשית. כדי שזה ייושם ונצא מכבשן ההמלטות המתמשכת למנגנון של פעולה ותגובה אל עבר הטיפול האסטרטגי, צריכים אנו לפסוק בנוגע לסוגיות התלויות ועומדות, שמהוות את שערי הכניסה הבסיסיים לחיזוק המצב הפלסטיני. 

ההסדר המדיני: כבר בלתי אפשרי להמשיך בפעולת הסדר מדיני שקווי המתאר שלה אינם ברורים או שתוצאותיהם אינן מוגדרות. המשא ומתן אינו מטרה, אלא אמצעי להשגת מטרה. ניסיון העבר מוכיח שהישראלים השתמשו בנו ב"טיול" של משא ומתן ריק שנמשך פי שלוש מהזמן שנקבע לו בתחילה, מו"מ שלא השיג אלא עוד חיתוך של הארץ לקנטונים, הרחבת התנחלויות, בניית גדר שמפקיעה שטחים והפיכת חיי הפלסטינים למערך של עוני, אבטלה והשפלות. זו אינה מטרה פעולת ההסדר המדיני עבור הפלסטינים. המטרה היא סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית על גבולות 1967.

הכישלון בתהליך ההסדר המדיני, הקשור עם ההתעקשות הפלסטינית להמשיך בפעולת המשא ומתן, ההגנה עליה ואספקת כל הצידוקים עבורה, הביא למשבר פנימי אצל הפלסטינים באופן מתמשך וגובר. למרות שישנן סיבות פנימיות רבות שהצטברו למצב של לוחמה פנימית, הרי שהיעדר אופק מדיני להסדר היה הסיבה הראשית ליצירת המצב הפלסטיני הפנימי.

על הפלסטינים לבדוק בשקידה ובלי תירוצים, כיסויים והטעיות, את מידת היתכנות יישומו של פתרון שתי המדינות על קרקע המציאות. האם הפתרון עודנו קיים ואפשרי יחד עם כל השינויים שכפתה ישראל על קרקע המציאות? האם ישראל, אשר מערימה מכשולים על ההגעה להסדר בתמיכה אמריקאית, הסכמה בינלאומית ואזורית ושתיקה פלסטינית, עודנה מעוניינת בפתרון של שתי מדינות? או שמשמעות פתרון שתי המדינות עבור ישראל הוא ההכרח, שהפלסטינים יקבלו את השאריות מהן רוצה ישראל להיפתר בשל צפיפות האוכלוסין הפלסטינית, שאם לא תעשה כן, תהפוך ישראל למדינה דו-לאומית? האם עלינו לקבל את השאריות, שרוצה ישראל להיפתר מהן, ולהקים שם מדינה חסרת ריבונות ועצמאות, תוך כדי כך שנאבד את זכות השיבה, ונוכל לומר שההסדר יושם והמו"מ הצליח?!

לא ניתן להגיע לתשובה ניצחת על שאלות אלו אלא אם נציב את עצמנו, את ישראל ואת הקהילייה הבינלאומית אל מול המציאות: או שתוך פרק זמן מוגדר נגיע להסדר מדיני בהתאם לעקרון של קיומן של שתי מדינות על גבולות 1967, ופתרון בעיית הפליטים בהסתמך על החלטות האו"מ, או שיוכרז על סגירת השער בפני פתרון שתי המדינות ופתיחת שער אחר בפני מדינה דו-לאומית, מה שיחייב החלטה אמיצה לגבי פירוק הרשות הפלסטינית, שהוקמה במטרה להיות רשות זמנית, והפכה בשל מדיניות ההשהיה הישראלית והקבלה הפלסטינית כלפיה, למצב קבוע. בעקבות זאת הסוגיה שיש להכריע לגביה בבהירות מתמצה בקבלת החלטה לגבי המשך פעילות הרשות או אי-המשכה. עניין זה תלוי בשאלה האם קיימת עדיין אפשרות מציאותית להקים מדינה פלסטינית על גבולות 1967. את התשובה לשאלה קיומית זו צריכות לתת ישראל וארה"ב. עלינו להפסיק לספק תירוצים לשתי אלו לאי-מתן תשובות כנות, ברורות ועם זמנים קבועים מראש.

בהקשר זה מועילה ההבנה כי סיום המצור הכלכלי על הרשות וההצלחה לשלם את משכורות פקידיה, הגם שאלו מקלים על עומס העונשים והדיכוי לו אנו חשופים, הרי שהם אינם מהווים את המטרה האסטרטגית של המאבק הלאומי הפלסטיני. רוע המצב הביא אותנו לתוצאות אלו. לכן אסור לראות בהסרת המצור ניצחון אסטרטגי פלסטיני, בעיקר כשהוא בא יחד עם הרבה התניות ולחצים לקבל את ההסדר המדיני המסתמך על ההתניות הישראליות.

חוק היסוד:
אם הסוגיות שנידנו לעיל יטופלו ברצינות, ויהיה שכנוע אסטרטגי בתועלת המשך קיומה של הרשות הפלסטינית לטובת יישום המטרה האסטרטגית הפלסטינית, המתמצית בסיום הכיבוש והקמת מדינה תוך תקופה מוגדרת כלפיה ניתן יהיה להתחייב, הרי שהנושא השני לגביו יש לפסוק, ובאופן דוחק, מתמצה בהגדרת היסוד הפילוסופי- הערכי- החוקי שצריך לפסוק לגבי הקשר בין היחיד, החברה והמדינה העתידית.

ברור לגמרי כי חוק היסוד במתכונתו הנוכחית אינו מועיל במסגרת זו. חוק היסוד נכתב בין היתר בכפיפות למאבקים פנימיים או להתערבות חיצונית. זה יצר בחוק היסוד תחום פתוח לכפילות ועמימות, מה שאפשר הרבה פרשנויות בהתאם לצורך. כמו כן היתה קיימת דרישה לפעולה של פרשנות לחוק. זה יצר עד היום בלבול אמיתי בשאלת הסדרת החיים הכלליים והפוליטיים הפלסטינים. יכולנו להבקיע בנושא זה לגבי חיכוכים שניתן היה ליישבם לו היה חוק היסוד נידון ביישוב דעת וברצינות שהיו מאפשרים לבאר אותו.

לא ניתן יותר לטעון כי אין זה הזמן לערוך שינויים בחוק היסוד בשל היותנו מצויים בתקופת מעבר. אם תכנית הקמת המדינה הפלסטינית הינה רצינית, ועל מסך ההתנסויות והאירועים השליליים אותם עברנו, הרי שחובה עלינו להוציא חוק יסוד חדש, שיהיה במתכונת החוקה למדינה העתידית, בו יקבעו היסודות המוסכמים הכלליים להסדרת הקשרים בין הפרט, לחברה ולמדינה. דבר זה מצריך הסתכלות אסטרטגית שתגדיר בבהירות רבה את הקשר בין אש"פ לרשות, תחליט לגבי מהות המשטר המדיני לפיו נוהגים, תבדיל בקשרים בין חלקיו השונים של אש"פ, באופן בו יובטח שלטון החוק, הפרדת הרשויות התנהלות הרשות ומנגנון פתרון המאבקים בין הרשות המבצעת למחוקקת, עת נוצרת ביניהן מחלוקת.כמו כן נדרש להגדיר את מסגרת הזכויות ותחומי החופש הציבוריים ואלו של הפרט, באופן שיערוב לזכויות ותחומי חופש אלו, וכן ליצור מנגנון בו החוק יכול להגבילם. שאלות אלו אינן מהלכים או צורות שיש לכלול אותן במסמך, אותו יכולים כוחות פוליטיים לשנות כל אימת שיש להם צורך שלטוני, מבלי לקחת בחשבון את מידת החוקיות של הדבר. מתוך היגיון זה, ועל מנת ששאלת השלטון בפלסטין תתייצב, חשוב כעת להפנות את תשומת הלב להרכבת ועדה לאומית להכנת מסמך חוק יסוד, אותו ניתן יהיה להציג בעתיד למשאל עם כללי, ואותו ניתן יהיה ליישם אחרי משאל העם.



חוק הבחירות:
כפי שידוע, יכול חוק הבחירות לפעול לפירוק הארץ, והוא יכול להשיג את איחודה. אנו מבצעים מהלכים שתורמים לפורר את הארץ הן בשל עמידתנו נוכח הכיבוש הישראלי, והן בשל מאבקנו הפנימי. לכן יש לעמוד מול מציאות זו עם חוק בחירות שיישם את אחדות הארץ מבחינה פוליטית, היות והיא מהווה יחידה גיאוגרפית אחת ביסודה.

יש לפעול להכנת חוק בחירות חדש, מפני שסיום המשבר הנוכחי מחייב בשלב קרוב הליכה לבחירות כלליות חדשות. הכנת חוק כזה מחייבת מאמצים, זמן והסכמה הדדית בשל כך שיציבות המשטר תלויה בקיומו של חוק בחירות יציב שאינו חשוף לשינויים או להטיות והונאה שמטרותיהם הגשמת אינטרסים פוליטיים אנוכיים.

לגבי תחום זה, חשוב לציין כי שיטת הבחירות המשולבת (50% אזורי ו- 50% יחסי. השיטה הקיימת. א.ד.) נחשבת לשיטת הבחירות הגרועה ביותר. משום כך יש לקבל החלטה על אחת משתי האפשרויות הבאות: א. לפעול על יסוד חוק בחירות ייצוגי (פרלמנטרי) שבבסיסו יעמדו לבחירה מפלגות. ב. חקיקת חוק שבסיסו יסתמך על מעגלי הבחירה הרבים, והמועמדות בו תהיה על בסיס אישי. לטובת שמירה על אחדות הארץ, הרי ששיטת הבחירות היחסיות בהן מתמודדות מפלגות מאוחדות היא העדיפה ביותר.

רפורמות בתחום הציבורי:
יש לבצע רפורמות עמוקות ושורשיות במנגנון הציבורי, בין אם במישור הבירוקרטיה של הרשות ותחומי שירותיה האזרחיים, שמחייבים יציאה מהמסגרת הפוליטית, והתמקדות בתחום המנהלי. כמו כן יש לבצע רפורמות במישור השבת ושמירת עצמאות ופעלתנות הרשות השופטת, ואפשור מלוי משימותיה. יש לבצע רפורמות במנגנוני הביטחון באופן בו יוגדו סמכויותיהם, משימותיהם וסיום התערבות הפוליטיקה בתפקידיהם.

היו שגיאות וסדקים רבים בשלשת תחומים אלו. יש ללמוד לקח מניסיון העבר המר, ולמלא את הנדרש (שהינו ידוע) כדי שיונחו היסודות השלמים לטובת קיומם של ריסון ומשמעת החיים הפלסטיניים.

אף אחד לא יעזור לנו אם לא נחליט לעזור אחד לשני בתוכנו. עלינו ללמוד את השיעור, לדלג מעל לנסיבות הקשות, ולעשות מה שנדרש כדי שלא ניפול מחדש למלכודת המריבה המרה, ההתנגשויות ופירוד בין הגדה לרצועה. המשך ההקנטות והמאבק הפנימי לא מסייעים, אלא לאויבינו ולמשוחדים. המאבק הפנימי גם לא עוזר לאף צד להעלים את הצד האחר. לכן, על כולם לשאת באחריות: אחריות הבניה החיובית מוטלת על כל מי שדובק בכך שלפלסטין ולפלסטינים קיים עתיד מבטיח. אחריות להכשיל ולהרוס את המטרה הפלסטינית למי שרוצה להמשיך בפעולת השחיטה ההדדית והמאבק על פירורי הרשות, שלא תהפוך לאחר מכן למדינה המקווה.
ישנם הסוברים כי הנחת הסוגיות הקודמות היא מכה ממכות הנאיביות בים הסכסוך המתלקח וגעש הרגשות. אך המשך הרביצה על וסביב הסכסוך אינה מועילה כהוא זה לסוגיה הלאומית.
על כל החכמים לזכור שלא לשכוח את המצפן.