כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

סמיח שביב, "אל-איאם": המו"מ והמתווה שלו

(26/07/2010)

"אל-איאם", 26.7.2010

המו"מ והמתווה שלו / מאת: סמיח שביב

ההודעה שחתמה את הכינוס הרביעי של "המועצה המהפכנית" של "פתח", ייפתה את כוחו של הנשיא הפלסטיני לדבוק בגבולות הגזרה של המו"מ ולנקוט במדיניות בהתאם. "הועד הפועל" של אש"פ אישר את ההחלטה, העוסקת בתנאים לחידוש המו"מ הפלסטיני – ישראלי הישיר. ההחלטה וההודעה של "המועצה המהפכנית", הכוללת, אפשר לומר, את קווי הפנים היסודיים של העמדה הפלסטינית בנוגע למו"מ, הינה ברורה וכוללת. החלטה זו היא מה שנושא עימו הנשיא הפלסטיני לפגישות עם שרי החוץ של מדינות ערב בועדת המעקב של "יוזמת השלום הערבית".

ברור כי ממשלת ישראל בהרכבה הנוכחי, שבבסיסו הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו, אינה מסוגלת לשאת ולתת ולהגיע להסכם שלום, בשל כך שהמצע שלה אינו כולל זאת בתוכו, לא כשם שהוא כולל את שאיפתה ורצונה לכפות על הפלסטינים פתרון על פני השטח באופן שיתאם ביסודו את האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ישראל.

פעולותיה של ממשלת נתניהו מאז עלתה לשלטון תאמו את מצעיהן של הליכוד, ש"ס וישראל ביתנו. זה מה שהוביל לבלימת אופקי המו"מ וחייב את הפלסטינים לדרוש תחימה ברורה של סוגיות מדיניות שונות במו"מ, על מנת שלא להיכנס אליו מחדש בהתאם לרצונות ארה"ב או דרך ניסיונות שונים. המו"מ לא זקוק לעניינים טכניים, או להבהרות מפורטות, כשם שהוא זקוק לתיחום מדיני ברור בנוגע לסוגיות הגבולות והביטחון וללוח זמנים להשגתו. כל זה תלוי בהגדרת המתווה לגביו יתנהל המו"מ ובהתחייבות כלפי בסיס זה.

הבסיס היסודי למו"מ הוא הסכם פלסטיני – ישראלי, שמכיל הקדמה ובעקבותיה עקרונות. שרון ניסה לחמוק לגמרי מהסכם שכזה מבלי להודיע על כך רשמית. נתניהו מנסה כעת לדלג מעל הסכם כזה דרך צמיחת הבנייה בהתנחלויות והכרזה רשמית על ביטול סעיפים שיופיעו בהסכם כזה בנוגע לסוגיות כמו ירושלים, הגבולות ועוד.

כיום ישנו צורך והכרח אמיתיים לשוב להסכם עקרונות, אותו יאשרו הישראלים באופן רשמי. הגדרת המתווה להסכם פלסטיני – ישראלי, המתבסס על החלטות 242 ו- 338 ועל כל מה שהצטבר ממשאים ומתנים קודמים, הפכה לדבר מה בסיסי, שבלעדיו יפתחו השערים בפני מאמצי הישראלים לנסות להחליף את מתווה המו"מ למתווה הנשען ביסודו על האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ישראל.

לא הרש"פ ולא אש"פ יכולות עוד בפועל לחדש את המו"מ מבלי שיהיה להם הצדקה מדינית ברורה עליה יוכלו להישען ולהציג אותה לציבור שלהם. הצדקה זו היא הבסיס המדיני אליו הגיעו ב- 1993 – ההסכם הפלסטיני – ישראלי. הסכם זה נתקל בקשיים בשנת 1999 והגיע לכדי מבוי סתום ב- 2000 והוא עדיין אותו ההסכם שמהווה את המסגרת הנכונה למו"מ רציני, אם תרצה בכך ישראל. בלעדיו יפתחו השערים בפני אפשרויות שונות – כולן מסוכנות.