כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האני אל-מצרי, "אל-איאם": לחזק הפסקת האש, להמשיך במו"מ עם ישראל ולהניע פיוס פנים פלסטיני

(01/07/2008)

התהדיאה: לייצב את המצב הנוכחי ולצפות להתפתחויות עתידיות/ מאת: האני אל-מצרי 

אחרי חודשים של מו"מ שקיימה "חמאס" עם ישראל בתווך מצרי הושג הסכם המבוסס על "הפסקת אש תמורת הפסקת אש" למשך 6 חודשים בעזה. ההסכם אמור להיות מוכל מאוחר יותר גם בגדה בתנאי שהמצור יוסר באופן הדרגתי, ויפתח מו"מ בנושא מעבר רפיח ובנושא עסקת חילופי השבויים.

"חמאס" יישמה הישג חשוב, מפני שהסכם הפסקת האש מהווה הכרה בתפקידה, ובהיותה מקבלת ההחלטות בעזה. ההסכם הוא צעד בדרך להכרה ישראלית בה והוא פותח פרצה להכרה בינלאומית בה. כעת יקשה על ישראל להתנגד לקשרים האירופאים עם "חמאס" כל עוד היא מקיימת עימה הסכם ומתכוונת לערוך הסכמים נוספים.

משמעות הסכם הפסקת האש הוא כישלון מדיניות התוקפנות, המצור, ההפרות וההתכוננות להתנהל עם המצב הקיים. לצד זאת, יכול ההסכם להיות רק בגדר "הודנה (שביתת נשק, הפוגה) זמנית", וכתחנה של ציפייה להתפתחויות הבאות בישראל, באזור ובעולם. הדברים נאמרים בעיקר בנוגע לגורל ממשלת אולמרט, וליורשו של בוש, ולדברים שיכול לבצע בוש לפני תום כהונתו. האם הוא יבצע עסקה עם איראן או שינחית עליה מכה צבאית, מכה כואבת שלא תגיע לכדי כיבושה, אך תהווה מסר ברור בעניין הסוף המר של תכנית הגרעין שלה. מהלך שכזה יציב את יורשו, במיוחד אם יהיה זה ברק אובאמה, מול ירושה שאין דרך לברוח ממנה.

ה"תהדיאה" אינה מופיעה במילון מונחי המלחמות הצבאיות והסכסוכים בין העמים, אך היא הסכם דו-צדדי פלסטיני-ישראלי ראשון שנחתם בארץ, שמבטא סוג של טל, ומגלם בתוכו אינטרס הדדי פלסטיני-ישראלי, פתרון ביניים, שכן "חמאס" נסוגה מרצונה לכלול את הגדה ולהסיר את המצור כולו מייד וביחד עם ההכרזה על הפסקת האש, והסכימה לכך שמעבר רפיח יהיה מחוץ להסכם, וישראל נסוגה מדרישתה לכלול את שחרור גלעד שליט בהסכם התהדיאה וכמו כן ויתרה על דרישתה לעצור את ההברחות ואת פיתוח הנשק כתנאי להסכם.

יחד עם זאת, אל לה ל"חמאס" להפריז בחשיבות ניצחונה, שכן הוא ניצחון מוגבל של קבוצה אחת, ואפשר שהוא יפגע בכך שיעמיק את הפילוג במקום שישמש כבסיס לדיאלוג לאומי ולאחדות. לא ניתן לתמצת את הסוגיה הפלסטינית, שהינה סוגיה מדינית מהדרגה הראשונה, ב"תהדיאה". ה"תהדיאה" נחתמה עם ישראל והיא אינה כוללת כל מישור מדיני רציני שיכול להביא לסיום הכיבוש. בגדה מסתכמת הסוגיה הפלסטינית בביטחון הפנימי ובכלכלה, ובעזה היא מסתכמת ב"תהדיאה" והסרת המצור, שני מהלכים שערכם גבוה יותר. בהקשר זה קל יותר להבין מדוע "חמאס" אינה משתוקקת לחבק את יוזמת הנשיא עבאס לדיאלוג, כשהיא מסתפקת בלברך אותה מבלי להציע צעד מקביל כלשהו, וממשיכה בעמדתה המוכנה לדיאלוג ללא כל תנאים ובהבטחה שהיא תציג הפתעות על שולחן הדיונים כפי שהצהיר אסמעיל הניה.
"חמאס" הימרה ועודנה מהמרת על השלמת ה"תהדיאה", הסרת המצור, פתיחת הגבולות והמעברים והשלמת עסקת החלפת השבויים, מפני שאם תצליח בכל אלה הרי שהיא תכפה עצמה ברמה המקומית, הערבית והבינלאומית, ואפילו כלפי ישראל, כשחקן פלסטיני ראשי. יש בכוחו של מהלך זה לחזק את עמדתה הפנימית כלפי הדיאלוג והפיוס.

אך "חמאס" שוכחת שה"תהדיאה" עם הכיבוש, אם תצליח ותורחב, תביא לדו-קיום עם הכיבוש, ומשמעותה תהיה עצירה של ההתנגדות או מתן ביטוי אחר לה, ואלו ישמשו כיסוי להמשך פעילויות התוקפנות, ההתנחלות, בניית הגדר וניתוק דרכי הגישה בגדה, וכן לייהוד ירושלים המזרחית ולהפרדתה משאר השטחים הכבושים, והוצאתם ממסגרת של פתרון כלשהו, אחרי שתוציא ישראל את סוגיית הפליטים בפועל ממסגרת פתרון כלשהו.

יכול אדם לומר כי ה"תהדיאה" היא מנוחת הלוחם, וכי היא מועילה רק ללקיחת אויר, לאימון, להשגת נשק חדש ופיתוחו, ולהקלת סבלו של עמנו בעזה, וכי העימות קרב. תסריט זה הינו נכון באופן חלקי ואפשרי, אלא שהנתונים מצביעים על כך שזו רק אפשרות. מכלול האפשרויות פתוחות החל מייצוב ה"תהדיאה" והרחבתה עד השיבה לעימות והסלמתו עד לרמה של הנחתת מכות חזקות על "חמאס" בעזה, בעיקר היות וקיימת התנגדות חזקה ל"תהדיאה" מתוך הממשלה, הצבא ומנגנוני הביטחון, בנוסף להתנגדות הישראלית. זוהי התנגדות שלוחצת בכוון של הנחתת מכה מכרעת על הפלסטינים להשבת כוח ההרתעה הישראלי בכל מחיר. אך הצלחת ה"תהדיאה" ו"הסכם דוחה" המלווה אותה, חידוש המו"מ הסורי-ישראלי, עם הירידה בסיכויי התקפת איראן, והכרעת כף המאזניים לטובתו של ברק אובאמה בבחירות בארה"ב, מראים כי ה"תהדיאה" יכולה להמשיך ולהתחזק, וכך היא תתייצב במציאות הקיימת בהמתנה להתפתחויות העתידיות.

הלוואי והייתי מבין מדוע "חמאס" פועלת עכשיו באיטיות בנוגע לדיאלוג ולפיוס. האינטרס של העם הפלסטיני הוא באחדות, ואינטרס זה גדול יותר מהאינטרס הסיעתי של "חמאס". אלא שאני לא מבין מדוע פועלת הרשות והנשיא באיטיות בנוגע לדיאלוג ולפיוס. הנשיא הסתפק בפניה לקיים דיאלוג לאומי, אך הוא עודנו דבק בתנאים שלו להצלחת דיאלוג זה, ומשמעות הדבר שתהליך הדיאלוג לא יצא לדרך ויוסיף להסתובב במעגל קסמים. האם מאחרי הגבעה עומד מה שמאחריה? או שהשאלה אינה יותר מאשר המתנה ממיתה ותו לו?

הכרחי לפנות מייד לדיאלוג לאומי כולל ורציני ללא תנאים או בתנאים מקבילים על בסיסה של יוזמה מקיפה שתכלול הגנה על הסוגיה הלאומית ועל בסיסי ומרכזי הפעולה הלאומית והדמוקרטית שיערבו לסיום מצב הפילוג ויביאו לאחדות.
ה"תהדיאה", שלא קודם לה דיאלוג לאומי כולל ורציני והסכם על סיום הפילוג, עשויה להביא להעמקת הפילוג.
ה"תהדיאה" שמקיימת ישראל עם "חמאס" צריכה לעודד את הרשות לפעול בכל כוחה להרחבתה לגדה, מפני שלא הגיוני שתהיה "תהדיאה" בעזה, ואלימות כוללת, התנחלות, גדר, מצור, קטיעת דרכי גישה ומעצרים בגדה.
אם ישראל מבינה רק את דרך הכוח, ומסכימה ל"תהדיאה" תמורת הפסקת ירי הקסאם, על הפלסטינים לומר לה שהבחירה היא בין ה"תהדיאה", עצירת האלימות וההתנחלות בגדה, ופתיחת ערוץ מדיני שיוכל לסיים את הכיבוש, לבין המשך קיומה של התנגדות יעילה.