כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

תגובות פלסטיניות לנאום נתניהו ומצב הנוכחי

(23/06/2009)

תגובות פלסטיניות לנאום נתניהו והתייחסות למצב הנוכחי

נאום נתניהו בבר אילן הביא פלסטינים אחדים להביע קריאות להקשחת עמדותיהם.
אבו מאזן נפגש עם מזכ"ל "החזית הדמוקרטית", נאיף חואתמה בדמשק (אל-קדס, 21.6), פגישה לאחריה ביטאו השניים את הסכמתם כי "אין משא ומתן עם ממשלת נתניהו לפני העצירה המלאה של הבנייה בהתנחלויות, כולל השקר של הגידול הטבעי".

חמאדה פראענה כתב (אל-איאם, 21.6.09) כי "מה שנדרש הוא לסדר את הבית הפנימי הפלסטיני ולהקשיחו". לדידו, "פתח" צריכה להוביל מהלך גיבוש לכידות פנימית, במרכזו עמידה כחזית אחת בתמיכה בכינוס ועידת התנועה במטרה לבחור לה הנהגה החדשה, וכן כינון בריתות עם כוחות מובילים בשמאל הפוליטי, ובראשם "החזית הדמוקרטית", "מפלגת העם", "פידא" ו"היוזמה העצמאית". בנוסף לכך, קרא פראענה לעריכת בחירות חדשות ל"ועד הפועל" של אש"פ וכן בחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט.

הפובליציסט חוסם כנפאני כותב (אל-קודס, 19.6) כי תרועת אובמה לנאום נתניהו אינה מובנת, שכן אין איש שמטיל ספק בזכות הפלסטינים למדינה משלהם. לדעתו חזרנו כיום למה שהיה לפני שהתחיל המו"מ, לשלב ההכנות להסכם אוסלו, שמטרתו הייתה להביא את הפלסטינים לשלטון עצמי כשלב ראשון. לדעתו זה מה שרוצה נתניהו כאופציה סופית עבור הפלסטינים, ולכן עד שלא ישנה את גישתו, הרי שכל ועידה שיכנס אובמה לא תהיה יותר מ"אוסלו 2" או גרוע מכך, אם האמריקאים והישראלים יראו בכך את "סוף הדרך" ויתאכזבו מרגע שיגלו כי לא זכו עדיין בנורמליזציה עם מדינות ערב ועם הפלסטינים. מסלול המשא והמתן חזר לנקודת ההתחלה, ולא נראה שיגיע אל סיומו במהרה, כפי שהיו רוצים אובמה ומיטשל.

הפובליציסט מוהנד עבד אל-חמיד (אל-איאם, 23.6) טוען במאמרו ("איזו מדינה פלסטינית מציעים אובמה ונתניהו") כי נאום נתניהו רוקן את נאום אובמה מתוכנו. בעניין ההתנחלויות עמדתו משקפת את עמדת הפלסטינים כי הימצאותם של כחצי מיליון מתנחלים בשטחי הגדה הופכת את סוגיית הקמת מדינה פלסטינית לבלתי אפשרית, וציין בהקשר זה את תכניות ההתנחלות של גוש אמונים מתחילתן ועד היום ככאלה שנועדו בכוונה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. עבד אל-חמיד טוען כי משמעותה של המדינה הפלסטינית האמיתית היא ראשית כל עצירת הבנייה בהתנחלויות, ושנית – הסרת ההתנחלויות. המשוואה שהוא מציג פשוטה: מי שמתנגד למדינה ממשיך בהתנחלות, ומי שמכיר במדינה עוצר את ההתנחלות. "זה הפרוזדור האמיתי לפתרון הסכסוך. זה מה שחשפה ועדת מיטשל בשנת 2001 כאשר התחקתה אחר האמת בשטחים הפלסטינים והציגה דו"ח שאישר שני דברים: א. לא ניתן לעצור את "האלימות הפלסטינית" (האינתיפאדה), אלא אם כן תעצור פעולת ההתנחלות על כל אופניה, כולל הגידול הטבעי. ב. המשא והמתן הדו צדדי, הפלסטיני ישראלי, לעולם לא ישוג תוצאה מכרעת ללא התערבות צדדים חיצוניים".
עבד אל-חמיד טוען כי נתניהו היה ברור בהתנגדותו למדינה פלסטינית, ואמר את מה שהוא מבצע על פני השטח, בניגוד לאולמרט, לבני וברק שפועלים בשונה ממה שהם מדברים. בפועל, טוען הפובליציסט, שלושת אלו ביצעו הונאה.
עבד אל-חמיד מציג עמדה, בה מחזיקים חלק מהפלסטינים, הקוראת למנהיגי הרשות לחזור לשולחן המשא והמתן בעקבות נאומי אובמה ונתניהו. עמדה זו, לטענתו, מחזירה את הפלסטינים לנקודת ההתחלה, לאחר שנכנסו לתהליך השלום לפני זמן רב, ושילמו מחיר יקר. השיבה בפעם נוספת אל שולחן המשא והמתן ללא עצירה כוללת של ההתנחלויות, משמעה ניצחון לנתניהו ומדיניותו הקיצונית. מהלך שכזה יוביל את הישראלים להתלכד עוד סביב הנהגתו, כפי שמעידות ידיעות על אפשרות של קרע ב"קדימה" וכניסת חלק מחבריה לממשלת נתניהו.
עבד אל-חמיד טוען כי המבחן של אובמה יתבטא במידת הלחץ שהוא יפעיל על ישראל. בהקשר זה הוא מעלה את הרעיון שמדינות ערב יפעילו לחץ דרך שינוי יחסיהן עם ארה"ב, בין היתר דרך יחסי הקנייה והמכירה של הנפט. מסקנתו היא כי חייבת להתקיים דרך אמצע בין השיבה לשולחן המשא והמתן מבלי שתיעצר הבנייה בהתנחלויות לבין הסירוב להתנהל מול עמדות ארה"ב וישראל. (הוא מציג את הדברים כדרך אמצע בין הקבלה השלילית להתנגדות השלילית). לדידו זהו האתגר הגדול של הפלסטינים.