כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

"אל-איאם": מרואן ברגותי: על ישראל להחליט על סיום הכיבוש שהחל ב- 1967

(15/04/2010)

"אל-איאם", 16.4.2010, מאת: עבד אל-ראוף ארנאוט

העיתון "אל-איאם" מפרסם ראיון מיוחד שערך עם מרואן ברגותי לרגל 8 שנים למעצרו וישיבתו בכלא. להלן מבחר מתוך דבריו של מנהיג ה"פתח", ברגותי:

"אין תועלת בניהול מו"מ עם ממשלה שמכריזה השכם והערב בלשון העומד בראשה שהיא תמשיך בפעולת ההתנחלות, מסרבת לנסיגה לגבולות 1967, מתנגדת לכך שירושלים המזרחית תהיה הבירה הפלסטינית, מתנגדת לכך שתקום מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, מתנגדת לזכות השיבה לפליטים, מתנגדת לשחרור האסירים, ומתנגדת להחלטות הלגיטימציה הבינלאומית...המו"מ (עם ממשלת הליכוד) הוא מחזה תעתועים ואשליות. לא ניתן לנהל מו"מ עם ממשלה שזהו מצעה, בשל כך שהיא תהיה הצד היחיד שירוויח מהמו"מ. יתר על כן, אנו רוצים שתהיה החלטה כנה וברורה על סיום הכיבוש. ללא כן, אין משמעות למו"מ כלשהו".

ברגותי ביטא את צערו מהמשך מצב הפילוג ותיאר אותו כאסון, היכן שאמר כי "המשך מצב הפילוג הוא אסון. האינטרס הלאומי הוא הכרח עבור העם כמו מים ואוויר. האחדות אינה עניין של תפנוקים, מתנה או סיסמא, אלא הכרח קיומי וחיוני במובן המדיני. אמרתי ואני חוזר ואומר שהאחדות הלאומית היא דינם של העמים המדוכאים על מנת שינצחו...אני קורא לאחים מחמאס לחתום על המסמך המצרי, ולדון בהערות כלשהן לגביו מייד לאחר החתימה. בזמן בו העולם עומד איתנו בשורה אחת נגד הכיבוש והתוקפנות, ומסכים פה אחד להקמת מדינה פלסטינית, אנחנו נתונים במצב מביש שפוגע רבות באינטרס שלנו ולא מפיקים תועלת מהאווירה הבינלאומית".

שאלה: מה נדרש מההנהגה האמריקאית?

ברגותי: מההנהגה האמריקאית נדרש לכבד את החלטות העצרת הכללית הקוראות לסיים עם הכיבוש הישראלי. ארה"ב היא שעיכבה את הזדמנויות השלום דרך תמיכתה חסרת הגבולות בישראל. מה שנדרש הוא לסיים את הכיבוש ולסגת לגבולות 1967, לפתור את בעיית הפליטים בהסתמך על החלטת האו"מ 194, ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, שבירתה ירושלים המזרחית. זהו המפתח לשלום באזור. ארה"ב יכולה לאלץ את ישראל לעשות כן בתוך מספר חודשים, מפני שישראל מסתמכת על ארה"ב בכל דבר, כולל בדבר עצם קיומה.

שאלה: הקוורטט פרסם הודעה תקיפה בה קרא להשלים את המו"מ בתוך 24 חודשים. האין אתה סובר שזהו צעד חשוב?

ברגותי: ההחלטה של הקוורטט נותנת הזדמנות של שנתיים לממשלת ישראל להמשיך את הכיבוש ואת הבנייה בהתנחלויות, להמשיך את העיכוב וההשהיה. ממשלת ישראל לא רוצה יותר משנתיים מהקהילה הבינלאומית. מה שנדרש מהקוורטט הוא לקבל החלטה שתרשיע את ישראל ותדרוש ממנה לסיים את הכיבוש. על ההחלטה להעביר את הטיפול בעניין למועצת הביטחון של האו"מ כדי שהיא תקבל החלטות בעניין ענישת ישראל בשל סירובה לקבל את החלטות הלגיטימציה הבינלאומית, בשל הפרובוקציות שלה כלפי העולם במהלכי ייהוד ירושלים המזרחית והמצור על רצועת עזה, המשך הבנייה בהתנחלויות ופעולות ההרג והמעצרים היומיומיים. על הקוורטט לאלץ את ישראל לסגת מהשטחים הפלסטינים והערבים שנכבשו מאז 1967. זה 20 שנה שהמו"מ לא נשא פרי. האם הוא יביא לתוצאות בתוך 24 חודשים, ובהתאם, האם ישאו ויתנו על כל הדברים? מה שנדרש כרגע הוא שישראל תקבל החלטה לסיים את הכיבוש, ולא להמשיך את המו"מ בצל ייהוד ירושלים המזרחית והמשך הבנייה בהתנחלויות והמצור.

שאלה: שמים לב היום שישנה הסכמה בינלאומית חסרת תקדים לכך שתקום מדינה פלסטינית?

ברגותי: הסכמה כללית זו בדבר הקמת מדינה פלסטינית באה בזכות הקורבנות, בזכות השאהידים, הפצועים והאסירים ובזכות העמידה האיתנה (צומוד) של עמנו בפני התוקפנות, המצור וההרג. ישראל כיום נתונה במצב של מצור עממי בינלאומי. מה שנדרש הוא להביא את ישראל להיות תחת מצור, להחרים אותה רשמית מבחינה בינלאומית. יש לפעול לחיזוק תנועת הערבות הבינלאומית ולהחרמת ישראל. יש ליישם את דו"ח גולדסטון ולהמשיך במסע החרמת מוצרים ישראלים.

שאלה: איך אתם רואים את מידת הדאגה של הרשות הפלסטינית לסוגיית האסירים?

ברגותי: בכנות, סוגיית האסירים אינה בראש סדר היום של ההנהגה הפלסטינית. אילו הייתה כן, לא היו אלפי אסירים בבתי הכלא עד עכשיו. חלק מהם כבר 33 שנה בכלא, כמו נאאל ופח'רי אל-ברגותי, כרים יונס, אכרם מנצור, עת'מאן מצלח, פואד אל-ראזם ועוד ממי שהותירו אותם הסכמי אוסלו מאחור. זה דבר מביש ולקוי. מה שצריך הוא לנקוט בעמדה פלסטינית שתשקוד על שחרור האסירים כתנאי לפתיחה במו"מ כלשהו, כדוגמת מה שארע בדרום אפריקה, אירלנד ואלג'יריה. האמת היא שהאסירים אינם חלק מהשיח המדיני הפלסטיני בוועידות של מדינות ערב ובמערב. אנחנו מתעסקים בעניין זה, ומרגישים במידת ההתעלמות מסוגיית האסירים.