כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

דעות מהעיתונות הפלסטינית לגבי פסגת הליגה הערבית בלוב

(01/04/2010)

העיתונות הפלסטינית מתייחסת לפסגת הליגה הערבית בלוב (27-28.3.2010)

העיתונות הפלסטינית עסקה בפסגה הערבית לפני כינוסה, עיסוק בו עלו תהיות האם יחול שינוי בעמדה הבין-ערבית ביחס לסכסוך עם ישראל. רג'ב אבו סריה טען (אל-איאם, 26.3, "הועידה הערבית מחר: פגישה עם הסכסוך") כי הציפייה מכינוס הפסגה היא שיביא להאחדת עמדת מדינות ערב. הוא העריך כי העובדה שהמארחת נמנית עם גוש ההתנגדות בעולם הערבי, ובהינתן היעדר או חולשת השפעתו של העולם הערבי המתון, תתחזק השפעת הזרם הנוקשה יותר באופן שיביא לשינוי בנוסח "יוזמת השלום הערבית" או אף יביא לביטולה. חוסיין חיג'אזי כותב (אל-איאם, 27.3, "מה המסר של פסגת "סרת"?) כי יותר מאי פעם נמצא המזרח התיכון בצומת דרכים. עדות לכך ניתנת במשבר ביחסים בין ישראל לארה"ב.

מייד לאחר הפסגה עסקה העיתונות הפלסטינית במהלכה ותוצאותיה ובעיקר בהחלטה להותיר את "יוזמת השלום הערבית" כמדיניות הראשית של הליגה הערבית לגבי הסכסוך עם ישראל.חסן אל-בטל מצטט במאמרו (אל-איאם, 30.3, "האם הישראלים נגד פלסטין?") סקר שפרסמה מינה צמח ומתייחס גם לסקר נוסף שנערך בארה"ב ומסקנתו היא שאיפא"ק החזקה אינה מייצגת את יהדות ארה"ב, והשביעייה, הממשלה והכנסת אינם מייצגים נכונה את המגמות בדעת הקהל בישראל. אל-בטל התייחס לתוצאות ועידת הפסגה של הליגה הערבית, שננעלה בתחילת השבוע בלוב, וטען כי אלו מבטאות בגרות, שכן הליגה החליטה להמשיך ולדבוק ב"יוזמת השלום הערבית". מה שנראה כמחלוקת, משבר או סלידה אישית בין אובמה ונתניהו הינו לאמיתו של דבר מחלוקת בין ישראל להסכם המקובל על מדינות העולם, מסביר אל-בטל.

לעומת אל-בטל, מתייחס האני אל מצרי קצת אחרת לתוצאות הפסגה הערבית (אל-איאם, 30.3, "פסגת המשך חוסר האונים של מדינות ערב"). הוא טוען כי הפסגה לא שינתה את אסטרטגיית מדינות ערב, הרואה בשלום כאופציה היחידה. הפסגה לא איימה במשיכת יוזמת השלום הערבית, ולא הגבילה את הרלוונטיות שלה בתאריך. הפסגה לא פתחה את האלטרנטיבות ליוזמה הערבית, כמו למשל השילוב בין היוזמה לאופציות אחרות. (השימוש ב"אופציות אחרות" מוצג ככלי שרת של השלום). הפסגה לא הביאה לפיוס בין מצרים לסוריה, בלעדיו אין עמדה ערבית מאוחדת, ולא קידמה את הפיוס הפנים פלסטיני. היא הסתפקה בקריאה לקהילה הבינלאומית לסיים את המצור על עזה. אל-מצרי טוען כי הדבר ממחיש את חוסר יכולתן של מדינות ערב לעשות דבר בנידון. בהסתמך על כך, מכנה אל-מצרי את פסגת הליגה הערבית כפסגת ההמתנה למה שיעשו ארה"ב, המדינות הגדולות והקהילה הבינלאומית. "העולם לא יכול להיות יותר ערבי מהערבים!!", כך סיים את המאמר.

ד"ר עבד אל-מג'יד סוילם מייחד את מאמרו (אל-איאם, 1.4, "ניתוח מיוחד של הפסגה הערבית") לביקורת על המצב בו נמצא העולם הערבי כפי שמבטאות תוצאות פסגת הליגה הערבית. סוילם אינו מתייחס באופן פרטני להחלטות הפסגה הנוגעות לישראל, אלא קובע כי בראש ובראשונה הפסגה מבטאת את חוסר האחדות והפילוג בעולם הערבי. אלו נובעים, בין היתר, מהידרדרות ערכית שנובעת מצד אחד מהנהירה אחר ההקצנה הדתית ומצד שני מחומרנות שמקורה במערב.

ביקורת נוספת על הפסגה הערבית מותח מאמר המערכת של העיתון "אל-קודס" (1.4, "הפסקת המו"מ אינה פתרון ואינה תגובה"). במאמר מתואר דפוס פעולה לו שותפים ההנהגה הפלסטינית וכן הפסגה הערבית: עצירת המו"מ, בין אם ישיר או בלתי ישיר, והקפאת ההחלטה לפתוח במו"מ בלתי ישיר למשך ארבעה חודשים. בזלזול מסוים מוזכרת החלטת הפסגה לכנס פסגה מיוחדת נוספת לפני סוף השנה כדי לאמוד את המצב. "הדברים נראים הגיוניים", נטען ביחס לאיום שלא לחדש את המו"מ או להפסיקו אם יתחיל, "אלא שבפועל אינם כך, מפני שהפסקת המו"מ אינה פתרון ואינה תגובה לפעולות ישראל". ישראל מוצגת כמי שמעוניינת במו"מ למראית עין, וכמי שתבנה בהתנחלויות בכל מצב. עולה השאלה, אם לא מסוגלת הייתה ועידת הפסגה של הליגה הערבית לקבל אפילו החלטה משפיעה אחת בצל פעולות ישראל, שהרגיזו אפילו את ארה"ב, מה ניתן לצפות ממנה בעוד מספר חודשים? מסקנת המאמר היא כי בשל חולשת מדינות ערב, ובכלל זה הפלסטינים, הישועה אינה נראית באופק.

"יוזמת השלום הערבית" מ- 2002 נותרה המדיניות של מדינות ערב, לפי החלטת הסיכום של פסגת הליגה הערבית מלוב, 28 במרץ 2010. בעת בה דרישות ארה"ב מופנות כלפי ישראל, ודעת הקהל העולמית נוטה לתמוך בטענות הפלסטינים, בוחרת הליגה להצהיר כי האסטרטגיה היחידה שלה היא עדיין השגת הסכם שלום כולל עם ישראל דרך מו"מ. יש בכך כדי להפריך טענות בדבר האותנטיות של "יוזמת השלום הערבית", כדוגמת טענה שהעלה העיתונאי הקטרי עבדאללה אל-עמאדי מעל דפי "אל-ג'זירה" (10.3.2004, "כך חשבו הערבים בפסגת ביירות"), כי בבסיס אימוץ היוזמה הסעודית עומדים לחצים אמריקאים ורצון של מנהיגי ערב להתחבב על ארה"ב.