כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

מצפן הפלסטינים מול רשת הצירים

עלי אלחליל, אלאיאם (22/01/2007)

ביקור הנשיא, אבו מאזן, בדמשק השיג שתי מטרות חשובות באופן שאיננו ספונטני. הביקור עצמו הסתיים בצורה קשה ומצערת במובן התפיסה המסורתית של כישלון והצלחה.
המטרה הראשונה, חיזוק שמירת הרשות על ההתרחקות החיובית ממדיניות הצירים. ידוע הדבר כי ישנם מספר צירים, בשלב זה, שמשולבות בהם (או שסולדות זו מפני זו) בירות ערב והאזור. כל אותן מדינות מנסות- כל ציר בדרכו שלו בהתאם לאינטרסים שלו- לייצא את ההחלטה הפלסטינית העצמאית, או להכפיף עליה את מרותו ולהטיל עליה את משמעתו לפי חזונו וראייתו הצרופים של אותו ציר. ביקור זה בא להדגיש שההחלטה הפלסטינית אינה רכוש של אף ציר, יהיה אשר יהיה מעמדו או כוחו.

המטרה השניה היא הבלטת השתכנעות הרשות לפעול באופן מושקע לטובת המשך הדיאלוג עם "חמאס" דרך כל מנהיגיה בכל מקום. ניתן לומר כי מטרה זו תואמת וקשורה למטרה הראשונה. כל עוד מנהיגי "חמאס" מצויים בדמשק, הרי שהביקור על פי מטרתו השניה, מבהיר כי כל ציר שהוא לעולם לא יהווה חסם בפני רצון הרשות (שהיא בבסיסה אש"פ, היות והוא נחשב יסוד הרשות) מלהגיע למנהיגים אלו.

לכן ניתן כעת להיות בטוחים כי ביקור הנשיא, אבו מאזן, בדמשק הוא בבירור הצלחה, מבלי לקחת בחשבון את "ההצלחה" עליה מדברות "סוכנויות הידיעות".

ההצלחה במשמעות זו בנוגע לעמנו על כל פלגיו ומפלגותיו, ובנוגע לבעיותינו שאינן נעצרות או קופאות לרגל שלב ספציפי זה או אחר, אותה הצלחה היא אי-הכניעה ואי-הכפיפות למדיניות הצירים. יתר על כן ההצלחה עבור האמיץ והנבון היא הבקעת דרך כנגד המדיניות המנסה בימים אלו בכל אמצעי וגורמי ההפחדה וההמרצה להקים מחיצות גדולות למול הרשות ולקבץ אותה בתוך ציר בפני עצמו לנוכח ציר הפוך לו.

ארה"ב, כפי שנאמר, המשתמשת במזכירת המדינה שלה, רייס, מסרבת בחריפות לקיומו של ביקור מסוג זה. אלא שהנשיא, אבו מאזן, התגבר על הסירוב הזה מבלי שיאבד את חזונו בדבר האיזון בין הסירוב עצמו (סירוב להיענות לדרישה האמריקאית), מצד אחד, לבין הדבקות המודעת בתפקיד שממלאים האמריקאים, מצד שני. כלומר, המכתב שלו בדבר התעקשותו לקיים את המפגש היתה עמדה ברורה כלפי ארה"ב, בכך שהסוגיה הפלסטינית גדולה יותר מכל ציר, אפילו אם ארה"ב שמה עצמה בראש אותו ציר אליו מתכוונים.

המציאות היא שהנשיא, אבו מאזן, לא ייסד מדיניות פלסטינית לאומית חדשה במסגרת זו, אלא הוא הולך בדרך של מדיניות שמושרשת בה היטב , מאז שהצליח אש"פ בנשיאות והנהגת ערפאת לעגן אותה ולהעמיקה בתודעה הלאומית, הערבית והבינלאומית. אפילו הקורבנות הרבים לא יכלו להכשיר את הדרך להגעה להבנה העמוקה הזה, כשאש"פ נאלץ לשקוע במערכות רבות בהן לעיתים איבד את מצפנו. אלא שראייתו האסטרטגית של אש"פ על הכרח ההוכחה והעמידה האיתנה על משמר זכות ההחלטה העצמאית שלו בתוך ים הזרמים המנוגדים וההפוכים, אותה ראייה אסטרטגית היתה מספקת לכך שיהיה לפלסטינים מצפן, ולכך שיסירו את הכיסוי ואת אפר המלחמות מעליהם.

על פי דרך זו, עם מורשת ארבעת העשורים האחרונים, מספק לנו כעת הניסיון את היכולת להסתייע בהשראה אלוהית לחיזוק נוסף של עמידתנו האיתנה למול הצירים החדשים.

אלא שהשאלה שמטילה צל על היכולת הזו, עודנה תלויה ועומדת לגבי עמדת "חמאס" לגבי כל המורשת הזו, ולגבי כל אותה עמידה איתנה בנוגע למצפן הפלסטיני. ביקור אבו מאזן לדמשק פותח שער עבור "חמאס" שאין לה ברירה אלא להיכנס בו. אין ל"חמאס" ברירה אלא להתנהל ברצינות, בבהירות ובגלוי לנוכח שאלה זו. "חמאס" לא תפיק תועלת מהסתתרות מאחרי ציר זה או אחר. היא גם לא תוכל להתעטף מאחרי ניסיונות תקציר מילוליות.

הימים המעטים הבאים יפסקו האם השער הפתוח הזה הוא אשר יביא להסכמה הדדית אחרונה, אחרי כל ההמתנה, הויכוח (הדיאלוג) והציפייה לממשלת אחדות לאומית ש"תתחייב" כלפי כל הדרישות להסרת המצור מעלינו, או שנערוך בחירות מוקדמות לנשיאות ולפרלמנט. למול המצפן קיימות רק שתי אפשרויות אלו, אין שלישית.