כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

חסן עצפור, "אל-איאם": "ועידת הצמיחה (אנאפוליס ב'): הכותרת והמציאות"

(18/12/2007)


"ועידת הצמיחה (אנאפוליס ב'): הכותרת והמציאות" 

בפעם השנייה בהיסטוריה הפלסטינית מתכנסת ועידה בינלאומית לדיון בשאלת צמיחת הכלכלה הפלסטינית, עם מידה קלה של מחלוקת לגבי הצורה והתוכן. המפגש הראשון של המדינות התורמות התקיים בבריסל ב- 1993 אחרי החתימה על "הצהרת העקרונות" בוושינגטון. בזמן ההוא סוכם על תכנית לתמיכה כספית ותכנית לבניית המוסדות וזו הייתה חלק מהתחייבות הדדית; תמיכה כספית ניתנה בתמורה למחויבות כלפי התהליך המדיני. כיום פאריז עדה לועידה בינלאומית בנוסחה חדשה, בה משונה הכותרת מהרשות הפלסטינית למדינה הפלסטינית. עניין זה נראה סמן מדיני הנוגע למחויבות הבינלאומית לתמוך במישור הלאומי הפלסטיני בבניית מדינה פלסטינית. הסמן המדיני מהווה התחייבות מדינית שעודנה בשלב המחויבות המוסרית, שניתן להניח כי תהפוך למחויבות כוללת להגעה למטרה לאומית זו.

פן הצמיחה הכלכלית הוא אחד מעמודי התווך של בניית המדינה ויסודותיה המתבקשים. התכנית הפלסטינית שקדמה לועידה מפקחת על כך דרך תכנה המסתמך על נושאי הרפורמה, הפיתוח והבנייה העתידית של מוסדות המדינה שבדרך.

תכנית הצמיחה הפלסטינית מהווה צעד חשוב במסגרת חזון הקמת המדינה המתבקשת, במצב בו ישנו קשר אורגני בין הצורך לפתח כלכלה פלסטינית תחת הכיבוש, המצור והמכשול החדש שמגלמת פעולת החטיפה של עזה, לבין השאיפה לבנות מוסדות כלכלה לאומית במסגרת המדינה העתידית.

חזון הצמיחה מתנגש כאן באופן אובייקטיבי בשורה של מכשולים, שמשפיעים על מנגנון היישום של "ההתחייבות הכוללת" לגבי תכנית הסיוע המוצעת. יש לשער כי התכנית תיתקל בקשיים בשלב אישור כל או רוב סעיפיה בהתאם לדרך ההסתכלות הפלסטינית.
המכשולים הגדולים בהם תתקל התכנית טמונים בשני גורמים:
1. הכיבוש הישראלי והמצור הפנימי שהוא מטיל על ערי וכפרי הגדה המערבית, כולל באזור מזרח ירושלים (אזור הסובל יותר מאחרים). מצב קטיעת הרצף הטריטוריאלי ומניעת התנועה והגישה באופן מוחשי ויום יומי בתוך הגדה הוא המכשול האמיתי העומד בפני תכנית "הרפורמה, הפיתוח והצמיחה". מבלי להסיר את המכשול הזה, הרי שהתכנית תהפוך לרעועה, בעיקר היות והמצור הפנימי קשור בשליטה הישראלית על המעברים הבינלאומיים, בהם היא שולטת בהתאם לאינטרס שלה. דבר זה משליך באופן שלילי מאד על תכנית הצמיחה, ומהווה מכשול באופן כזה או אחר על מרכיביה ההכרחיים של "ההשקעה הלאומית" עבור השתתפות חיובית ופעילה בבניית הלאום. עמוד תווך הכרחי לאיזושהי תכנית צמיחה לטובת הכלכלה הלאומית צריך להתבסס על תכניות מקומיות בשיתוף פעולה עם הון פלסטיני מהאזור והעולם.
2. התכנית נתקלת בבעיה קשה פי כמה בשל המצב ברצועת עזה, היכן שהמצור הכלכלי הכולל הכפוי על הרצועה בצל פעולת חטיפתה ע"י חמאס, מהווה מכשול אמיתי ורציני למול בניית המוסד הלאומי ופיתוח בתוך תכנית רפורמה הכרחית. תוך כדי כך לא מוצאת הממשלה הלגיטימית את המנגנונים שיערבו לבניית המוסדות ולפיקוח על יישום התכנית הלאומית. תנועת חמאס, שסיימה בפועל את מציאות "קיומם של מוסדות לאומיים" דרך פעולת ההשתלטות עליהם (המוסד האחרון עליה השתלטה הוא מערכת המשפט), היא הגורם הראשי שמעכב את בניית המוסדות הלאומיים העצמאיים. לצד זאת חמאס לא מחזיקה בלגיטימיות לממש את אחריותה כלפי יישום תכניתה לפיתוח ורפורמה לגבי המוסדות הקיימים. תכנית הפיתוח כוללת בתיאוריה את ההכרח לפתח את מצב הצמיחה והכלכלה ברצועת עזה, אלא שהיא לא יכולה לבצע זאת, לפחות לא מבחינת רפורמה במוסדות הממשלה הקיימת כל עוד תנועת חמאס חוטפת את רצועת עזה. אנו מבחינים כאן במכשול אובייקטיבי שמביא לבידוד רצועת עזה מגוף הלאום לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא גם בעניין הצמיחה והכלכלה וזאת בשל "הפיכת הדמים" ולצידה המצור הישראלי והנסיגה הישראלית המלאה מיישום "הסכם המעברים" שנחתם עם הרשות הלאומית בשנת 2005 לפני "האסון הלאומי" שפגע בעם הפלסטיני ברגע של כעס ומחאה "עיוורת" בשנת 2006 בו זכתה תנועה של חושך בבחירות לפרלמנט.

בצל התמשכות היקף "האסון" הקיים ברצועת עזה, עומדת הרצועה בפני סכנה של הרחבת ההבדלים בצמיחה הכלכלית בין הגדה המערבית אליה (זאת בנוסף להבדלים הקיימים ממילא). מצב זה יוצר מציאות מסוכנת לא רק ברמת ההכנסה של הפרט, צמיחתו ומימדיו התרבותיים, אלא גם בתחושת המחויבות כלפי האחריות המדינית. כיום התחושה היא שאנו חיים בשתי ישויות שונות, למרות האחדות הלאומית. זו הסכנה שאחדים מסרבים לראות. אין להסתפק בטיפול בסכנה זו דרך מספרים של "צמיחה" ו"פיתוח" של הממסד ברצועה, אלא יש לחשוב על דרכים לפעול כדי שלא נמצא מצב של פילוג במידת הפיתוח והצמיחה, הנוסף למה שכבר קיים. אין להסתפק בשליחת המשכורת ואספקת צרכיהם של פקידי המגזר הממסדי, שכן זהו החלק הקל. על ההנהגה המדינית של הפלסטינים ועל הממשלה הלגיטימית למצוא מנגנון לבנייה ופיתוח ברצועת עזה, ולא להסתפק בהפניית קובלנות כלפי המכשולים שמציבות ישראל ו"חמאס" כלפי יישום התכנית.

מכאן מתחילה האחריות הלאומית של הנהגת עם ומנהל של לאום, בעיקר לנוכח זאת שתנועת "חמאס" פועלת באופן ענייני להעמקת העוני ברצועה כל עוד הדבר מאפשר לה הזדמנויות שליטה במצב הקיים. העמידה מאחרי הצטדקות בנוגע למצב הקיים לא מייצרת לגיטימציה להנהגה. מה שכן- פעולה בכל הדרכים לעבר יצירת ממסד לאומי ברצועת עזה במסגרת מנגנון שיגן על התכנית הלאומית הוא הלגיטימציה עצמה. זו היא השאלה שאסור כי תאבד בצל המצב הקיים.