כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

התחדשות מקסמי השווא

(03/06/2007)

התחדשות מקסמי השווא/ חיידר עואדאללה (איש אקדמיה פלסטיני. חבר ועדת ההיגוי של "יוזמת ז'נבה הפלסטינית".

ישנם מקסמי שווא פוליטיים העולים לדיון בין תקופה אחת לאחרת, בעיקר כל זמן שמסתבכת היכולת לגלות אופק לפתרון ממשי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או כל זמן שגוברת מידת החריפות והמתח של הסכסוך הפלסטיני הפנימי על ההנהגה ועל האג'נדה. לאשליות אלו יש שורשים במדיניות התסבוכת ומתיחת החבל אותה הוביל אש"פ, תחת נסיבות ספציפיות, במסגרת התנהגות טקטית שטומנת בחובה תמרון הישרדותי במפת המאבק המזרח תיכוני.

אך התנהגות פוליטית זו מתעצמת כיום באופן יותר דמוקרטי ושורשי תחת כותרות רבות כמו "פירוק הרשות" ו"מדינה דו-לאומית". כלומר זו התנהגות שמחשיבה את אפשרות השיבה על פי התפיסה הישנה של השיבה. זו התנהגות של טאטוא הקורבנות הרבים שהצטברו תחת המאבק הלאומי, ובזבוז מרצון של החלטות האו"מ בשל קלות המעבר ממטרה אחת לאחרת מבלי לבדוק את מציאותיות המטרה החדשה ויכולת הפלסטינים ליישמה. אני מתכוון למדינה דו-לאומית. שתי האפשרויות, יחד עם השוני באופיין, פירוק הרשות ומדינה דו-לאומית, יובילו לתוצאה אחת: הרס מטרת המאבק הלאומי וריסוק הישות המדינית הפלסטינית, כלומר תבוסת הפרויקט הלאומי בכללותו. פיתוח התכנית המדינית של אש"פ באה כיבול של בשלות מדינית שנצרו הניסיון, הקורבנות והצורך הדוחק להציג מטרה שניתנת להשגה, ולא כפי שהשלו עצמם אחדים, שחיפשו מטרה קלה. זוהי בהגדרה מטרה קשה, אך זוהי מטרה מציאותית.

ההתנהגות המתאבדת הפלסטינית, הסוברת כי פירוק הרשות תביא להחזרת המאבק הפלסטיני למשוואת הזהב שלו: כיבוש- שחרור לאומי, מתמכרת להערכה כי חלו שינויים גדולים אצל הכיבוש והכובש ולכך שלפלסטינים יש יכולת להפיק תועלת מהאנארכיה שתגרם מפירוק הרשות. לא זו בלבד, אלא שניהול המאבק הלאומי של הסוברים כך שואף בסופו של דבר לפרק את המבנה ההנהגתי המרכזי ולבקע את המצב הפלסטיני לגושים בעלי שאיפות שונות ובסיסים נפרדים. מדוע קיימת ההנחה שישראל תבחר להחזיר את הכיבוש שלה בצורתו ובתוכנו הישנים, ותשוב לשלוט על גוש ישובי עצום, שסוחב עימו את דרישותיו וצרכיו תחת הכיבוש! באמתחת הכיבוש קיימים מספר תסריטים שיכולים לחסל את הסוגיה הפלסטינית כסוגיה פוליטית. אין זה בלתי אפשרי שתהפוך הסוגיה הפלסטינית למשהו הדומה לסוגיה הכורדית, כלומר היא תהיה קורבן ישיר של שיקולים ואינטרסים אזוריים ראשית כל, ואחר כך בינלאומיים.

המהפכנים שבינינו הפסיקו מזה זמן ארוך לחשוב על מובן היחס בין הכלים למטרות, וכך הפכו כלי המאבק לעמוד במקום מטרותיו! כל מי שעוקב אחרי הסחות הדעת המתרחשות לגבי מרתון ה"תהדיאה" הצבאית והקריאה להפסיק את ירי הטילים על ישראל, מבין את מידת הנזק שדבק באסטרטגיה הפלסטינית שהפכה את אמצעיה למטרות, שאינן נמדדות על פי היקף התוצאות המדיניות הנובעות מאמצעים אלו. עברה ועודנה תקופה ממושכת בה התעלמו חלק מהגורמים המכוננים של המציאות הפלסטיני העכשווית מאמת מדינית קשה ומקפחת, אך מציאותית, והיא שכל עוד יפנו הפלסטינים למשוואת "כוח האש", כך הם יגררו למעגל הקסמים הישראלי, מעגל המאבק המזוין, וכך יתעצם מספר האבידות הפלסטיני, ובייחוד האבידות הפוליטיות. כל מי שמתחקה אחר ההבנות ההדדיות והתכניות המדיניות שבאו אחרי כל הסלמה- שהופיעה מחוץ ל"שלטון"- יכול לשים לב להתפוררות המתמשכת בתקרת "הפתרונות" המוצעים לעצירת ההסלמה. הסימן האחרון לכך הוא פרסום הקוורטט שהתיר לישראלים לפעול בתוקפנות כלפי רצועת עזה כתגובה לטילי ה"קסאם", יחד עם כך שהם לקחו בחשבון את חיי התושבים הפלסטינים! המשך מצב זה מעלה שאלות רציניות לגבי המטרות האמיתיות מאחרי הגישות המדיניות. העניין אינו עוד רק בבחינת ניהול הסכסוך או מאמץ לקרוא את התוצאות שניתן להשיג דרך כלים אלו. התוצאות שבהכרח נובעות מהתנהגות זו הפכו ברורות לכל העולם. אנו חייבים לומר את האמת לאנשים, אם נבחר לדון על התגובה מחוץ להיגיון האינטרס הפלסטיני הצרוף. כלומר,לדון בתוך המרחב האזורי, אותו מרחב שמניע את ההתנהגות הזו.
זאת גם במקרה שההסתכלות על הסוגיה הפלסטינית אינה עוסקת בה כסוגיה לאומית בעלת מטרות מוחשיות, אלא כקלף מבין קלפי הכוח המשמשים חומר גלם למאבקים באזור, שניתן להקריבו לטובת תכניות "גדולות יותר".

כאן עלינו להודות כי מעמסה חדשה ומכריעה צורפה למאבק הלאומי, והיא מעמסה פנימית שתורמת להחלשת הפלסטינים במערכת השחרור שלהם. המעמסה מפזרת את סמכויות השלטון ואת המטרות הלאומיות לכל עבר. אני מקווה כי מהזוית הפלסטינית תתרחש התקדמות לכוון פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי באופן שנובע מהכרעה במערכה הפנימית לגבי המטרות הישירות של המאבק הלאומי הפלסטיני.

הרשות הפלסטינית, במציאות הצולעת הנוכחית שלה, נעשתה, וללא כל הגזמה, לישות המדינית היחידה שיכולים הפלסטינים להישען עליה ולבנות עליה, וזאת למרות כל תופעות החולשה, רפיון ההנהגה והגברת המאבק עליה. הרשות היא המבנה הריכוזי הפלסטיני האחרון, שזוכה בלגיטימציה הלאומית והבינ"ל הדרושות למניעת קריסת הסוגיה הפלסטינית כסוגיה מדינית מובהקת.