כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

האני חביב, "אל-איאם": יוסי ביילין מוחה!

(03/03/2010)

"אל-איאם", 3.3.2010, מאת: האני חביב (ההערות בתוך הסוגריים הוספו על ידי המתרגם. א.ד.)

יוסי ביילין מוחה!!

מר יוסי ביילין, איש השמאל הישראלי הותיק (גם אציל), ומי שהינו השותף להסכם ז'נבה, הביא מחאה כלפי ההצעות הלא רשמיות של האיחוד האירופי עד כה, לגבי הכרזה על מדינה פלסטינית בדרך של החלטה בינלאומית בשנה הבאה. המחאה הזו באה עקב מאמר משותף, שפרסם לאחרונה העיתון "לה מונד" הצרפתי, בשמם של שרי החוץ של צרפת וספרד, ברנאר קושנר ומיגל מוראטינוס, בו טענו על בסיס מספר יוזמות שבכירים אירופאים פרסמו בחודשים האחרונים, כי המוצא למשבר המו"מ הוא מסירת הסוגיה הפלסטינית למועצת הביטחון, היכן שיכריזו על מדינה פלסטינית על כל השטחים שנכבשו ב- 1967, ויוכרז על ירושלים המזרחית כבירתה. כמו כן נכתב באותו מאמר, שפרסם "אל-איאם" ב- 25.2.2010: "אירופה כולה תכיר במדינה הפלסטינית הזו, שתהפוך לחברה פעילה ואמיתית בקהילה הבינלאומית...בשנה הבאה נציין את יום השנה ה- 20 לועידת מדריד...האם יש לחכות עוד זמן נוסף". מזאת ניתן להבין שהמועד האחרון להכרזה על המדינה הפלסטינית על ידי מועצת הביטחון הוא בשנה הבאה, שזהו המועד בו בחר ראש הממשלה, סלאם פיאד, להכריז בו על המדינה הפלסטינית!!

אך יוסי ביילין מוחה על כך, ומצטרף במחאה זו בשל סיבות שונות לנתניהו ואנשי ממשלתו. הסיבה העומדת מאחרי עמדתו היא סברתו שהצהרה כזו אינה פתרון, אלא תהווה בעיה נוספת, מפני שמה שחשוב הוא הכרה של ישראל, בראש ובראשונה, במדינה זו, אפילו שכל העולם יכיר במדינה הפלסטינית הזו מבלי שהדבר ישביע את רצונה ישראל. (האני חביב ממשיך לתאר את האופן בו ביילין מעריך את תוצאות יוזמת קושנר ומוראטינוס) הרי הדבר לא יהיה יותר ממחיאת כפיים באוויר, דבר חסר תועלת. העניינים ילכו ויסתבכו, (היוזמה תהיה) מילים על נייר במקרה הטוב, והקהילה הבינלאומית תפעל להראות כאילו צד אחד ניצח את הצד האחר, מה שיעודד את הימין בישראל להתגרות עוד בתהליך המו"מ ובאותו שלד של מדינה פלסטינית.

הסיבה השנייה למחאתו של ביילין, היא שההצהרה על המדינה הפלסטינית על ידי הקהילה הבינלאומית והכרת האו"מ בה תייתר את אחריותה החוקית והמדינית של ישראל כלפי השטחים, שהיא עודנה כובשת בפועל על אף ההכרזה הזו על מדינה. ישראל, במקרה זה, תמשיך בתכניות ההתנחלות שלה ובפעולותיה הצבאיות "נגד הטרור" מבלי לשאת באחריות כלשהי. מהבחינה הפורמאלית ישנה כאן מדינה מוכרת, אך בפועל חסרת ריבונות על שטחה וגבולותיה; הריבונות בפועל עודנה תהיה של ישראל, למרות שלא תשא יותר באחריות כלפי מה שיארע לאזרחי אותה מדינה. לא יהיו יותר שטחי A, B ו- C, אלא תהיה מדינה פלסטינית שישראל תכבוש אותה מבלי לשאת באחריות הנגזרת מכך בהסתמך על החוק הבינלאומי – לפי יוסי ביילין – ועקב כך, (מצב זה) לא יעניק לפלסטינים את מדינתם המבוקשת. מה שייווצר הוא מצב בו ישראל תהיה משוחררת יותר לבצע את תכניות הבנייה שלה בהתנחלויות, והמצב על פני השטח יהיה כזה בו המדינה, עליה הכריזו, לא תהיה מדינה אמיתית!!

יוסי ביילין ניסה במסגרת נימוקי מחאתו לרמוז לכך שהמאמץ האמריקאי, ואולי אף הפעולה הפלסטינית שמנהל ראש הממשלה פיאד על פני השטח, להכשרת הסביבה המדינית, הכלכלית והחברתית להכרזת המדינה בשנה הבאה, בדרך זו, וללא הכרה ישראלית, ימוטטו את השאיפה לקיים תהליך מו"מ, שיוביל להקמת מדינה זו, תהליך בו שני הצדדים יהיו שבעי רצון, באופן שיערוב לשכנות טובה ולהפסקת האלימות של ישראל, והפלסטינים ייהנו משקט, יציבות וצמיחה תחת עיניה של המדינה העברית!

במסגרת מאמצו לדון בנימוקים למחאה הזו, ביילין מתעלם ממספר עובדות, שמסכלות את כל נימוקיו. הוא שכח או העמיד פני שוכח, שמדינתו, מדינת ישראל, קמה ביסודו של דבר דרך ההכרה הבינלאומית בה כחברה באו"מ ב- 1948 על אף שהכרה זו לא התחשבה בהחלטות האו"מ, בעיקר החלטת החלוקה מ- 1947, הקובעת גבול לשתי המדינות, מדינה יהודית ומדינה ערבית. הכרה זו נתקבלה על ידי האו"מ אחרי הכרות רצופות מקרב המדינות הקטנות והגדולות בה – מדינה זו שקמה על גבי הריסות מולדת ועם אחר. רוב המדינות, שהיו חברות באו"מ, היו קיימות ונמצאות במקור לפני הקמת האו"מ על גבי הריסות חבר הלאומים. טבע ההכרה הבינלאומית בישראל וחברותה באו"מ קיבל, לכן, אופי יוצא דופן. ההכרה הזו נכפתה על כל הקהילה הערבית והאיסלאמית באותה התקופה. למרות כל ההפרות הידועות של ישראל למכלול החלטות האו"מ, בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון, היא עודנה זוכה לאותה הכרה מלאה!!

אם המדינות הגדולות והמשפיעות בזירה הבינלאומית יסכימו להכיר במדינה הפלסטינית, הדבר יכפה את עצמו מבחינה חוקית ומדינית על הכל, כולל ישראל. אם אכן המדינה העברית תפנה גבה להחלטות האו"מ, ואפילו כלפי חלק מבנות בריתה וידידותיה, בסופו של דבר היא תבין שללא תמיכת אותן בנות ברית וידידות, קיומה באזור שמבודד אותה ועוין את עצם קיומה על בסיס תוקפנות וגזל, יהפוך לדבר מה קשה, ובלתי אפשרי יהיה לה להתקיים בו לאורך זמן כמדינה עברית.

יתכן שהצמיחה החברתית, הפוליטית והכלכלית המתרחשת בימים אלו בגדה המערבית, שממשלת פיאד שוקדת עליה באופן מתמיד, על אף מחאות וחוסר שביעות הרצון של ישראל, דחקה את ישראל ופגעה ביכולתה לעמוד בפני אותם מהלכים, המכשירים את הקמת המדינה הפלסטינית. במצב זה החליטה ישראל לעצור את מהלכי ממשלת פיאד על ידי הכרזה על סיפוח אל-חרם אל-איברהימי (מערת המכפלה) ומסגד בילאל בן רבאח (קבר רחל) לתכנית התיירות שלה. מובן שישראל, תחת צילה של ממשלת ימין פושה, תמצא מוצא בתכניות שכאלו, אך תזמון שכזה - אפשר להבינו רק כניסיון לדחוק לפינה את ממשלת פיאד ולהסיח את דעתה מהמשך תכניות הצמיחה שלה. זו דוגמא למה שעשוי לקרות, לו יסכימו המדינות הגדולות והמשפיעות, כפי שממליצות יוזמות האיחוד האירופי, להכריז על המדינה הפלסטינית בפני מועצת הביטחון. ישראל תמחה כפי שהיא עושה כיום דרך התנגדות לתכניתו של סלאם פיאד לבניית בסיסי המדינה הפלסטינית העצמאית!!

בכל מקרה, האזורים בגדה המערבית ובירושלים המזרחית בהם מקימה ישראל את ההתנחלויות שלה, וכך גם רצועת עזה, יוותרו שטח משטחי מדינת פלסטין, הכבוש בידי ישראל. המדינה העברית תישאר אחראית מלאה מתוך כך שהיא כובשת את שטחי מדינת פלסטין. הכרזת המדינה הפלסטינית לא תבטל את מידת אחריות מדינת הכיבוש בהסתמך על החוק הבינלאומי. ישראל נסוגה מרצועת עזה ונותרה בעיני הקהילה הבינלאומית אחראית בשל כך שהיא עודנה כובשת את הרצועה, למרות נסיגת כוחותיה ופינוי ההתנחלויות. אולי יש בכך מה שיפריך את נימוקיו של ביילין בעניין מחאותיו כלפי היוזמות האירופאיות בכל הנוגע להצהרה על המדינה הפלסטינית בשנה הבאה!!