כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

עלי אל-חלילי, "אל-איאם": מו"מ תחת אש

(16/01/2008)

מו"מ תחת אש

כל עוד אהוד אולמרט איננו בטוח שניתן להגיע למסגרת של הסכם שלום איתנו, ואינו בטוח גם כי ניתן ליישמו, אז מדוע אם כן יש לפתוח במו"מ על סוגיות הסכם הקבע?
המציאות היא, שרה"מ הישראלי החלש והבלתי יציב בתוך מפלגתו, אינו רוצה במו"מ הזה מלכתחילה. הוא מקווה שיישארו כל הסוגיות האלו בשוליים הצידיים בהן היו מונחות בשבע השנים האחרונות, לעוד שנים נוספות של הזנחה, שתיקה ושכחה, עד שיעלו אבק. אך הספינה הפלסטינית הצליחה לאתגר את הרוחות בישראל, ונעה מבלי להיעצר על ידי מה שרוצות אותן רוחות יהירות. ועידות אנאפוליס ופאריס חלפו יחד עם תרומתן הספציפית למו"מ זה, ועל אף שעמדו בסדר העדיפויות של ועידות אלו עניינים אחרים. אח"כ הגיע ביקור הנשיא בוש באותו הקשר, וגם הוא יחד עם האינטרסים הברורים שלו.

מכאן ברור כעת כי המו"מ המתמשך בינינו לבין הישראלים אינו קיים בגדר המחשבה של אולמרט, אלא עבור יצירת האמתלות והסיבות לשיבוש המו"מ, או לפחות לרוקן אותו מכל מרכיבי השאיפה הרצינית, שלשמה נפתח התהליך ועבורה נסללת דרך המו"מ.

על בסיס זה, הרי שהאמון היחיד ממנו נהנה אולמרט בשלב זה מתבטא בהמשך התוקפנות המעובית שלו כלפי רצועת עזה, לצד תוקפנותו העוברת מעיר לכפר ולמחנה פליטים בגדה המערבית, ובעיקר בעיר שכם. הממשלה הפלסטינית מחשיבה את שכם כבסיס ההצלחה של תכניתה הביטחונית המתואמת עם "מפת הדרכים", שהיא אבן הבחן למו"מ בפועל. על פי מובן זה, הרי שאולמרט אינו רוצה בהצלחת התכנית. באותו מובן רואה אולמרט בכישלון שלנו בתכנית זו כדבר המביא לכישלוננו במו"מ (אי-יכולתנו להתחייב כלפי מפת הדרכים). וכישלוננו במו"מ עוד יביא להטלת האחריות הכוללת לכישלון מבחינה מדינית, ביטחונית וכלכלית, מצד הערבים והעולם, ובפרט מצד המפקח האמריקאי, על כתפינו הפצועות מירי ישראלי, כאשר אף אחד מהנזכרים אינו רואה את אותן יריות באופן בו הוא רואה בהכרח דוחק את כישלוננו הקטלני.

יחד עם זאת קיימת ועדה משולשת פלסטינית-ישראלית-אמריקאית, שהוקמה כדי לפקח על "צעדי היישום על פני השטח", כפי שנאמר לנו בזמנו, ובה הפוסק הוא הצד האמריקאי. פסיקת הצד האמריקאי צריכה להיות בפיקוח בשטח, ובהטלת האחריות על כתפי צד אחד או אחר.
מהי פעילות ועדה זו בהתמודדות (או לפחות בקריאת או ניתוח) התוקפנות הישראלית המתמשכת והמחריפה?

מפחיד לחשוב שהועדה הזו- אם אכן הוקמה בפועל- רחוקה בפעילותה ובתכניתה מ"קריאה" ו"ניתוח" אלו. הועדה רחוקה מיכולת השפעה על פעילויות התוקפנות האלו על מכלול סוגיהן. מובן הדברים הוא שאולמרט נחפז, בדיוק כפי שפעל תמיד, מהעבר עד ההווה, לכדי החרבת המו"מ, לכדי הטבעת רצועת עזה בדם ואש, חניקת הגדה המערבית במספר רב יותר של מחסומים ופלישות חוזרות ונשנות, בבניית הגדר וההתנחלויות, בלי מינימום של פיקוח, ובלי "פסיקה" אמריקאית שתניף למולו את הכרטיס הנדרש או שאמור לעצרו, להתריע בפניו או להזהירו.

אך אנו עודנו נאיביים עד לכדי אסון או טיפשות מופרזת, מפני שאנו חושבים, למשל, שלוועדה זו או לעשרים ועדות כמוה, יהיה תפקיד מעשי בריסון התוקפנות הישראלית, או הרתעתה, וביישום פיקוח מינימלי ובסיסי רציני או פסאודו-רציני על מהלכי ניהול המו"מ על הסכם הקבע על פני השטח.

מבלי לקחת בחשבון את מצבו של ראש ממשלת ישראל, אם הוא זוכה ליותר או פחות אמון, אין לנו מנוס ראשית כל מסיום הפילוג ההרסני בינינו, כדי שנגן על ספינתנו מהרוחות והסופות הישראליות, וכדי שנמשיך לשייט בהן עד שנגיע לחוף המבטחים הלאומי שלנו. כיצד אנחנו יכולים בכלל להעלות על דעתנו לרסן את התוקפנות הישראלית, או להרתיעה, או להפיל על ישראל את האחריות לכישלון המו"מ, בזמן בו אנו עודנו קרועים ומפורקים תחת מתקפת ההפיכה של חמאס ברצועת עזה. התקפה זו אף משמשת כלי בידי ישראל לנופף בו לפי צרכי השעה בפני כולנו, מהרצועה לגדה, ובפני העולם כולו, ללא יוצא מהכלל, כשהיא מחשיבה את המצב כצידוק עבור עצמה, וכיסוי לפשעיה בזמן בו היא נוקטת בתוקפנות חסרת מעצורים וחסרת ביקורת מאיזה צד שהוא.