כן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבהכן להסכם - תומכים ביוזמת ז'נבה
English Русский الموقع الفلسطيني
עקבו אחרינו בטוויטר הצטרפו אלינו בפייסבוק ערוץ יוזמת ז'נה ביוטיוב
שומרים על קשר

ז'נבה בשטח
היכנסו לצפות בסרטון מי אנחנו

סיכום כתבות מהעיתונות הפלשתינית- סוף יולי

"אלאיאם", "אלטריק" (27/07/2006)

מאמרי הדעה בעיתונות הפלשתינית מגיבים להתפתחויות היומיות שפקדו את המשבר בעזה ואת המלחמה בלבנון. ישנה התייחסות למסעה של קונדוליסה רייס ללבנון ולישראל, לועידת רומא, למצב העורף הפלשתיני, הלבנוני והישראלי, לדרך להחזרת החיילים החטופים, להרס בעזה ולהרג 9 החיילים הישראלים בבנת ג'ביל, הרג 25 אזרחים בעזה ולתפקידה של סוריה במלחמה בלבנון.
חזבאללה ולבנון
במאמרו של ג'ואד אלבשיתי בעיתון "אלאיאם" תחת הכותרת "התשובה נמצאת בדמשק!" טוען הכותב כי החשיבות האסטרטגית של הקרב על מרון אלראס הינה חשיבות שעולה בהרבה מעל החשיבות האסטרטגית של הקרב עצמו. הקרב הוא סימן לחולשת הצבא הישראלי שלקח לו ימים רבים לכבוש את מרון אלראס, וזאת אחרי ספיגת הרוגים רבים, פצועים ולמרות היתרון הצבאי של צה"ל.
במאמרו של עבדאללה עואד בעיתון "אלאיאם" תחת הכותרת "משחק המלחמה בין שדה הקרב והמדיניות" ישנה התייחסות לאבידות של חיילי צה"ל בתור "נקודות טקטיות שהחזבאללה משיג". הכותב טוען כי למרות שממשלת לבנון כללה בתכניתה המדינית את חזבאללה וחשבה כי כך תוכל לרסן את דרכו הלוחמנית של הארגון, הרי שבחירתו של החזבאללה בדרך ההתנגדות המזויינת לא תשקוט.
במאמרו של ד"ר עבד אלמג'יד סוילם בעיתון "אלאיאם" תחת הכותרת "גברת רייס- את לא נאיבית ואנחנו לא טיפשים" מתייחס הכותב לארגון ככזה שדורש את שחרור אסיריו ואת חוות שבעא, ואילו לגבי דרישות ישראל נכתב כי נדרשת הרחקת חזבאללה מהאזורים הצפוניים של ישראל, ושממשלת לבנון תהיה ריבונית על אזורים אלו.
סוריה
מסקנתו של המאמר הנושא את השם "התשובה נמצאת בדמשק!" עוסקת כמתבקש בדילמות של סוריה. על סוריה להתחייב כלפי גורמים בינ"ל, העומלים על פתרון המשבר, שלא להעביר נשק ותחמושת לחזבאללה, שאם לא תעשה כן יתפרסו הכוחות הבינ"ל על הגבול בין סוריה ללבנון. איראן הפסיקה לתקוף את אפגניסטאן ואת עיראק וכך המלחמה באזורים אלו הפכה להיות מה שחותרים אליהם האינטרסים האסטרטגיים האמריקאיים. עכשוו, כך נטען, צריך לקום "ציר ערבי" שינקוט כלפי המלחמה הישראלית בלבנון עמדה שתאפשר לארה"ב לפגוע בכוח האיראני הצומח. נשאלת השאלה "האם דמשק שייכת ל"ציר הערבי" או שהיא נשארת לאחוז בברית עם איראן וחזבאללה, ובהתאם הופכת את ה"השתייכות להתנגדות" לדבר קל ערך, כלומר שהיא בוחרת ומעדיפה את התרחבות המלחמה בלבנון?" על שאלה זו דמשק לא תשיב עד שתבחר בין "שני המחירים", כלומר דמשק תרצה לדעת מה המחיר שישולם לה כדי שתשתתף בתהליך הפיכת החזבאללה מ"ארגון התנגדות" ל"מיליציה".
המלחמה בלבנון- צה"ל והציבור הישראלי
ג'ואד אלבשיתי כותב כי בפני צה"ל עומדות שתי אפשרויות שלשתיהן יש טעם "מר": א. נסיגה מלבנון בתבוסה צבאית ומדינית. ב. הרחבת הכיבוש והכנת עוד סיבות לתבוסה.
גישה הצופה את תגובתו האפשרית של הציבור הישראלי, אם תוסיף ישראל לפעול בלבנון מביא ד"ר סוילם. הוא טוען כי הישראלים יבינו כי הם נשברים במערכה הזו ולא החזבאללה בעיקר כאשר יגלה הרחוב הישראלי שהמלחמה ארוכה וקשה ושהם בגורל עריהם, ישוביהם, כלכלתם ורוח חייליהם למען "מזרח תיכון חדש" שזהותו אינה ברורה, שאין בו סימנים של שלום וביטחון, חוץ ממליצות שחוזרת עליהן קונדוליסה רייס, כאילו היא משננת בעל פה ביטויים על שינוי המצב. הרחוב הישראלי, כך נטען, רוצה להקים לתחייה את הדיון על מציאת פתרון אמיתי ולא לדון בפתרונות משלים. במאמר נטען כי האינטרס של האמריקאים הוא שישראל תרחיב את פעולתה הצבאית בלבנון, אך ככל שניתן לצפות ממשלת אולמרט לא תעמיק לחדור ותנהל מערכה מצומצמת פה ושם כדי להשיב לישראל את כבודה, אחרי שכבוד זה הושפל קשות.
ארה"ב וכוח בינ"ל
בהתייחסות לתפקידו של כוח בינ"ל בפתרון המלחמה בלבנון, טוען ג'ואד אלבשיתי כי כוח בינ"ל לא יצליח להלחם בחזבאללה ברצועת דרום לבנון, שתמסר לו על ידי ישראל. לצורך העניין, אין מנוס ראשית מפתרון בינ"ל לבעיית "חוות שבעא", שיסיים את השליטה הישראלית על החוות. בשלב זה אין להעביר את החוות למרות לבנונית. כוח בינ"ל צריך לשבת ב"חוות שבעא" באופן זמני.
ההתייחסות של המאמרים השונים למאמצי התווך של קונדוליסה רייס הינם ביקורתיים ביותר, ומציגים את מדיניות ארה"ב ככזו המעוניינת להשפיל את הערבים ולשם כך משתמשת בנטייה של ישראל לתוקפנות. ג'ואד אלבשיתי כותב כי רייס הגיעה לישראל כדי לבקש עוד לחימה ישראלית. עבדאללה עואד מכנה את המדיניות האמריקאית כלפי המזה"ת כאנארכיה. הוא טוען כי ארה"ב מעוניינת במלחמה ללא סיום ומעוניינת רק בהמשך הנפרדות באופיים של הגורמים השונים המרכיבים את המזה"ת. העניין של ארה"ב במלחמה הזו הוא יצירת כוח מקומי המוכן לעסוק בהמשך הכיבוש וכריתת ברית עם הכיבוש.
המשבר בעזה
ג'ואד אלבשיתי קושר את הפתרון בעזה לפתרון בלבנון. הוא טוען כי אין מנוס מפתרון בעיית החייל החטוף, גלעד שליט. פתרון כזה יאפשר לממשלה הלבנונית להגיע דרך מתווך בינ"ל לפתרון בעיית שני החיילים הישראלים החטופים בידי חזבאללה, שיבוא על ידי חילופי אסירים הדדיים ולא יכלול אסירים פלשתינים. יש להסתפק בכך שחזבאללה יקבל פתרון כזה כדי שימלא את התנאים של היותו "מיליציה", שאפשר וצריך לפתור את בעייתה על ידי מילוי והשלמת החלטת האו"מ 1559.
במגאזין "אלטריק" התפרסם מאמר תחת הכותרת "עזה וחשכה וישראל מתחבטת: ההתנגדות מפזרת את מקסם השווא של היהירות והכיבוש ממטיר אש על עזה". להלן סיכום של המאמר:
הפעולה הכוזבת שביצעו שלוש זרועות התנגדות לאחרונה בכרם שלום התחילו שלב חדש מבין שלביו של הסכסוך הישראלי- פלשתיני אחרי חודשים של קיפאון מדיני ומצור חונק שהטילה הקהילייה הבינ"ל על העם הפלשתיני כתוצאה מניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת, והחרפת הפעילות רווית הדם של ישראל שהביאה למותם של עשרות פלשתינים, רובם ילדים.
המנתחים את המצב סבורים כי הפעולה בכרם שלום היא ביטוי בסיסי של התנגדות שהביא לפגיעה בכוח הצבאי החזק של צה"ל, למרות כל הכנותיו ותצפיותיו. המנתחים רואים בפעולה בכרם שלום ובמה שהיא גררה כפעולות דרמטיות ששופכות צל כבד על החברה הפלשתינית והנהגתה, שמחזירות את מצב הפלשתינים אל מקומו ההתחלתי. כמו כן הוכיחה חמאס במהלך הפעולה את יכולתה להביא לשינויים דרמטיים שמכריחים את כולם לפעול מולה, וכך הפכה פעולת חטיפת החייל והחזרתו לביתו לגורם מעצב בקבלת החלטות לגבי המשבר אצל מדינות רבות בעולם.
ד"ר נאג'י שראב, מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטאות אלזהור ואלקדס בעזה, אומר כי פעולה זו משקפת את העליה ביכולת ההתנגדות, באופן המוכיח כי איש לא יכול להכחיש שהפעולה גרמה לפגיעה בכבוד הצבא הישראלי.
עמידה איתנה עד הנשימה האחרונה
אחת הסיבות לחטיפת החייל הישראלי היא החשש הפלשתיני שישנם אסירים שימותו בכלא הישראלי. פעולת החטיפה מתוארת כבסיס של תקווה להשבת האסירים הפלשתינים.
אבו מג'אהד, הדובר הרשמי של ועדות ההתנגדות העממית, אומר כי ישראל סירבה לכל ניסיונות התיווך וסירבה לדרישות "ההתנגדות" והיא נושאת לבדה באחריות לכל החרפה במצב ולכל כישלון של המאמצים הדיפלומטיים והמדיניים לפתרון המשבר.
יציאה מהמבוי הסתום או משבר אחר?
תנועת חמאס מצידה רואה בפעולת כרם שלום ניסיון לצאת מהמבוי הסתום הנוכחי אשר היא מצויה בו בחודשים האחרונים מאז זכתה בשלטון, מבוי סתום שמשמעו בידודה, הטלת מצור חונק עליה וסירוב להתדיין עימה. חמאס מעוניין דרך פעולה זו לשלוח מסר לעולם, באומרו כי הוא עודנו מחזיק בכלי המשחק והוא יכול להפוך את סדר הדברים, להחזירם לנקודת הבראשית ולגרום לזעזוע באזור, וזה מה שקרה.
המבקרים א\\רואים בפעולת כרם שלום ובמה שקרה אחריה כהשבת הערך של ההתנגדות בדרך של תגובה לפגיעות הישראליות, בהן ביצע צבא הכיבוש שורה של פעילויות טבח, בהניחם ש"ההתנגדות", ובתוכה תנועת החמאס, תשאר מחוץ לתחום הנקיטה בדרכי ההתנגדות משום היותה בממשלה, וזאת בנוסף למחשבה שחמאס מעוניינת ב"תהדאה" (הרגעה) כדי להצליח לשכנע את העולם בצורך להמשיך לתמוך בעם הפלשתיני.
אסמעיל הניה שואל: "האם הפתרון הצבאי מביא את הישראלים אל החייל או שיש מחשבות, עובדות ומטרות אחרות (למבצע צה"ל ברצועה)?" ומבהיר כי הממשלה הישראלית רצתה במהלך פעולת חטיפת החייל ליישם שאיפות מדיניות, שהתכוונה להן זה חודשים. הניה אומר כי ההסלמה הצבאית מקשה על מציאת פתרון למשבר.
התכנית הישראלית להפסקת ירי הקסאם נתפשת על ידי הפלשתינים ככוונה מונחית של ישראל לחזור לכבוש חלקים מרצועת עזה ולפגוע בתשתיות ובאזרחים פלשתיניים.
המבקרים רואים במצב ברצועת עזה כחוויה של משבר חמור, כדאגה וציפייה של התושבים למה שיתרחש, אך המבקרים לא מרגישים כל פחד אמיתי אצל התושבים מפני ההתקפה הישראלית, מפני שהם התרגלו למצב. המבקרים טוענים כי אין לצפות שההתקפה הישראלית תסתיים עם שחרור מחייל החטוף.

לבסוף
השאלה ששואל את עצמו כל אזרח פלשתיני היא האם תכנע ישראל בסופו של דבר לשפת הדו שיח לטובת שחרור החייל החטוף או שהיא תמשיך להעדיף את האופצייה הצבאית והכשלת המאמצים המדיניים וכך תכניס את האזור לשלב חדש של אלימות ודם?